ראשי » חדשות » דעות

לגדוע את התקווה: מתי נחזור לדבר על ניצחון?

הדברים שכתב ז'בוטינסקי לפני כמעט מאה שנים נכונים גם היום. עד שלא תהיה הכרה בניצחון ישראל, עד שלא יוכרעו אוייבנו ויבינו שחלומם לחסל את מדינת הלאום של העם היהודי ממולדתו התרסק - אין מה לדבר על שלום

ב-4 בנובמבר 1923, פורסם מאמר שהפך במידה רבה לתפיסת העולם של מרבית המחנה הלאומי של הימין הישראלי – "על קיר הברזל". אף על פי כן, במהלך השנים שחלפו בעיקר לאחר מלחמת יום הכיפורים נראה כי עקרונות המאמר הבסיסיים לפיהם כל עוד יש לערבים זיק של תקווה – המלחמה לא תגמר, וששלום יהיה רק כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד, הולכים ונסדקים.

הסדק הראשון בקיר הברזל ניתן בחתימת הסכמי אוסלו. אז הביאה לכאן ממשלת ישראל ברשיון קבוצת טרוריסטים, מתוך מחשבה שאולי הם יהפכו לקבלני המשנה שלנו שילחמו בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם".

בפועל, מבחינת הצד הערבי, היה ההסכם נקודת אור שהעניקה תקווה לשאיפתם לסלק אותנו מכאן, ולימים הפך להיות חלק מתכנית השלבים. אפילו יורשו של ערפאת, אבו-מאזן, ממשיך ופועל באותו הכיוון – מה שניתן לקבל במסגרת מו"מ, ניקח באמצעות מו"מ ומה שלא נקבל במו"מ נלחם עליו. כך הבהיר גם בראיון שנתן ב-2014 ל"ניו יורק טיימס", כשאמר שלעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית. משמעות הדברים שהוא ימשיך לפעול להקמת מדינה פלסטינית בכמה שיותר שטח, ובמקביל ימשיך לפעול להפוך את ישראל למדינה פלסטינית שנייה.
 
הפלסטינים הבינו שההתמכרות של הישראלים ל'שלום' היא החולשה של ישראל ולכן הם כל הזמן מדברים על שלום, אבל שלום לפי התפיסה המוסלמית הוא אי-לוחמה ולא יותר מזה. מבחינתם כל הסכם הוא רק אמצעי להמשיך ולהתקדם לעבר חיסול המדינה היהודית. זאת משום שלא כיבינו את זיק התקווה שלהם לגרש אותנו מכאן.

במאמרו, קיר הברזל, משרטט ז'בוטינסקי את נחישות אויבנו לחסל אותנו מתוך כבוד אליהם ולא מתוך זלזול או שנאה. ברור לו שהערבים, לא יוותרו על שאיפתם לנשל ולסלק אותנו מכאן, כל עוד תהיה להם התקווה שהם עוד יכולים אולי להצליח. אחת המשימות הראשונות שלנו היא להבהיר להם שהאפשרות הזו אינה קיימת. מדינת ישראל הבהירה זאת היטב בכל ניצחונותיה הצבאיים ובעמידתה האיתנה על עקרונותיה בראשית שנות קיומה, אך מאז הסכמי אוסלו החל קיר הברזל להיסדק רק משום שהפסיקו לדבר על הכרעה ועברו לדבר על הכלה. הפסיקו לדבר על ניצחון וחיסול הטרור עברו לדבר על צמצום הטרור.

ב-20 השנים האחרונות יצאה מדינת ישראל למבצעים צבאיים רבים ומלחמה אחת משמעותית. כמעט בכל הגדרת היעדים והמטרות (כשאלו פורסמו) למבצעים ולמלחמות שניהלה ישראל ב-20 השנים האחרונות בלטו המילים – לחזק את ההרתעה, לפגוע קשה באויבינו ולצמצם את הפגיעה באזרחינו.
 

למרות שלכולם ברור שידו של צה"ל היתה על העליונה בכל המבצעים שנוהלו, עדיין תודעת הניצחון הישראלי הלכה ונשחקה. היא הלכה ונשחקה עד כדי כך שחלק ממפקדי הצבא חששו מלהשתמש במילים כמו הכרעה וניצחון בהגדרת המשימות לפני היציאה לקרב והעדיפו 'לכבס' את המילים כמו החזרת ההרתעה או השבת השקט.

כך למשל בחר שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, להגדיר את מטרות מבצע עמוד ענן: "חיזוק ההרתעה, פגיעה קשה במערך הרקטות, פגיעה כואבת בחמאס ובארגוני הטרור, צמצום הפגיעה בעורף האזרחי שלנו". אף מילה על הכרעה. אף מילה על ניצחון האויב.

יש להחזיר את הגדרת הניצחון וההכרעה כיעד  הניצחון הוא שבונה את קיר הברזל וההכרעה היא שחוסמת את הסדקים בו.
 

אי אפשר להגיע לשלום כשאחד הצדדים במאבק הזה לא מקבל את העובדה שהצד השני ניצח. מבחינת ישראל ניצחון משמעו מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מבחינת הערבים המאבק הוא חיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. כשמשרטטים את שתי העמדות זו מול זו מבינים שהדברים שכתב ז'בוטינסקי לפני כמעט מאה שנים נכונים גם היום – אין מה לדבר על שלום עד שלא תהיה הכרה בניצחון ישראל, עד שלא יוכרעו אוייבנו ויבינו שחלומם לחסל ולסלק את מדינת הלאום של העם היהודי ממולדתו התרסק.

כל זמן, שאפילו חברי כנסת מכהנים כגון ח"כ חנין זועבי מרשים לעצמם להכחיש את זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי  – יש לזכור שאנחנו עדיין במאבק שאותו יש להכריע ובמלחמה שאותה יש לנצח. כי בלי ניצחון לא יהיה שלום.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו ויו"ר השדולה לקידום תודעת ניצחון ישראל

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח