גבאי ומיכאלי, אנחנו יודעים לזהות שקר גס
ארבעה אנשים ניסו "לערבב" אותנו השבוע, אבל הישראלים הוכיחו שהם עדיין יודעים להבחין היטב בין אמת ושקר
השבוע הראשון אחרי החגים העלה על הגריל הישראלי ארבע דמויות וצלה אותן היטב. הראשון היה יושב ראש מפלגת המחנה הציוני הטרי יחסית, אבי גבאי, שבריאיון לערוץ 2 אמר כי ממשלה בראשותו לא תפנה יישובים במסגרת הסכם שלום עם הפלסטינים. גבאי כמובן חטף מהלומות חזקות על האמירה הזו, ובעיקר מקרב המחנה שלו. אבל זה היה רק הפתיח, שנראה בדיעבד כמו גן ילדים.
הבאים בתור היו פאולה וליאון רוזנברג, עד השבוע זוג מנחים אנונימיים בתוכנית טלוויזיה אנונימית. השבוע, במסגרת קמפיין רשת המעודד נשים לחשוף כי הוטרדו מינית, הצליחו השניים לעורר סערה כשבמהלך השידור קראו לנשים לשתף את סיפורי ההטרדות שלהן בדף הפייסבוק של התוכנית, ובתמורה יזכו אותן נשים בכרטיסים להופעה. הרשת געשה, המגדפים גידפו, המנחים כאילו התנצלו ואחר כך באמת - והשמש שקעה במערב ליום חדש, רק כדי לזרוח לשערורייה חדשה.
גבאי נואם בועידת מפלגת העבודה. שובר ימינה
צילום: יוסי זליגר
האדם השלישי שהחליט כי אי אפשר שיהיה שבוע שערורייתי בלי שגם הוא ייטול בו חלק היה ניקול ראידמן, פליטת תוכנית ריאליטי ושמה 'מעושרות' ואשת עסקים מכובדת בפני עצמה – או לפחות כך כתוב עליה ב'וויקיפדיה'. בנוסף נחשבת ראידמן גם לחברה טובה של בני הזוג נתניהו. ביום שלישי הגיעה ראידמן בסמוך לבית ראש הממשלה בירושלים, ונתקלה בהפגנת נכים. בשלב מסוים היא שוחחה ביחידות עם אחת מהן, אישה היושבת בכיסא גלגלים בגלל אירוע מוחי שעברה, ולאחר דקות אחדות שלפה מארנקה שטרות בסך של כאלפיים שקלים והגישה אותם לנכה. בתחילה סירבה הנכה לקבל את הכסף, אך לבסוף התרצתה.
השערורייה הרביעית והאחרונה שפרצה השבוע, לפחות נכון לרגע כתיבת שורות אלה, הגיעה אלינו באיחור קל ומאוסטרליה הרחוקה. בחודש שעבר התראיינה ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני) לתוכנית טלוויזיה אוסטרלית. באנגלית משובחת ואוקספורדית משהו היא הוציאה מפיה משפטים שכמעט לא ייאמנו.
ההגרלה המוזרה בתכנית הבוקר. שקר שקוף וגס.
צילום מסך
בין שאר הפנינים טענה מיכאלי כי "המשפחה הגרעינית כפי שאנו מכירים אותה היא המקום הכי פחות בטוח לילדים", "הנתונים מורים על כך שכל ילד חמישי עובר התעללות – מינית, פיזית נפשית" ועוד. מסקנתה של המחוקקת, ששימשה עד לא מזמן יושבת ראש הסיעה שהקימה בזמנו את המדינה, הייתה ש"לילד יכולים להיות יותר משני הורים. הם לא בהכרח חייבים להיות הוריו הביולוגיים, והמדינה – כלומר, אנחנו - צריכים לקבוע חוקים שיגדירו מי ראוי להיות הורה".
אם נהיה כנים ובלי לפגוע באף אחד, ארבעה או חמשת האנשים שעוררו את מרבית הכותרות השבוע במדינת ישראל אינם חשובים במיוחד: יושב ראש מפלגה מוכה ומובסת שאפילו לא מכהן כחבר כנסת, ואין לו השפעה כלשהי על הפוליטיקה הישראלית, שני מנחים בתוכנית טלוויזיה נידחת, פליטת ריאליטי וחברת כנסת מהספסלים האחוריים. ובכל זאת, הציבור נזעק מימין ומשמאל, נשים וגברים, דתיים וחילונים.
נשאלת השאלה מדוע: הרי לא חסרות בארצנו אמירות מטופשות ומעשים אינפנטיליים מלוא החופן. הושט ידך וקטוף ככל יכולתך. מה המכנה המשותף לארבעת המקרים הללו, שהציתו בישראליות לגווניה את אש המרד והכעס, מלבד העובדה שהתרחשו באותו שבוע?התשובה, במילה אחת, היא הזיוף. בשתי מילים: השקר הגס.
מירב מיכאלי. כאן לא מדובר בשקר, אלא ההפך – בחזון אמיתי ומסוכן.
צילום: ראובן קסטרו
אבי גבאי הוא איש שמאל, עומד בראשה של מפלגת שמאל, חושב שמאל וגם יפעל שמאל. אמה-מה? בישראל 2017, כמו בישראל 1977, שמאל הוא מותג גוסס. לכן אבי גבאי "שובר ימינה" – כלומר, משתמש ברטוריקה שפויה הטוענת את המובן מאליו, ולפיו במצב הנוכחי אין שום סיבה וצורך לפנות יישובים. בכך חשב שיקרוץ למצביעי ליכוד ומאוכזבי ראש הממשלה בנימין נתניהו, למשל. אבל זו תרמית כל כך שקופה ולא מתוחכמת, שאפילו אנחנו בימין, הבבונים שאינם מפותחים במיוחד, מצליחים לקלוט אותה. בטח ובטח שנכונים הדברים לגבי אינטלקטואלים משמאל, שכצפוי וכראוי תקפו את גבאי על הפליק-פלאק המרשים שאולי יזכה אותו בכרטיס לאולימפיאדת טוקיו 2020, אבל לא בהישג כלשהו בפוליטיקה הישראלית.
במקרה של צמד המנחים השקר היה שקוף אפילו יותר. עם תחילת הסערה נכתב בדף הפייסבוק של התוכנית כי "לכל העיתונאים שחוגגים על הטעות בכיתוב בתוכנית - הבהרה: מובן שאנחנו לא מחלקים פרסים על הטרדות מיניות".
ניקול ראידמן. הציבור לא קנה.
צילום: אלכס ליפקין
אלא שלא חלפו דקות אחדות ועיתונאים זריזים העלו לרשת קטע מהתוכנית עצמה, שבה אומרת פאולה רוזנברג את מה שנכתב בכתובית – כלומר, מזמינה בקולה נשים לשתף את שקרה להן בפייסבוק תמורת כרטיס להופעה. אחר כך הגיעה כאמור התנצלות קצת יותר חכמה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. מעבר להתנצלות המביכה עצבן את הישראלי הממוצע עצם העניין, כי הרי ברור לחלוטין שמה שעניין את מערכת התוכנית וזוג המנחים לא היו סיפורי ההטרדות אלא הלייקים, החשיפה לדף הפייסבוק. זה אולי עובר כשאתה טינייג'ר שמעלה תמונה של החתול החמוד שלך לאינסטגרם, אבל ממש לא כשאתה מנחה תוכנית בטלוויזיה.
ומה לגבי ראידמן? היא טענה אחר כך, לפרקים בדמעות שליש, שהעניקה את הכסף לאישה הנכה מתוך אינסטינקט טבעי של כל אדם שנתקל ברעהו השרוי במצב קשה. אבל מה לעשות, הציבור לא קונה את זה. כשמדובר בפליטת תוכנית ריאליטי שסלבריטאותה אומנותה, החיבור בינה ובין מצלמות הטלוויזיה שתיעדו היטב את ה"מתן בסתר" הזה הקפיץ את הפיוז לכמעט כל בר דעת.
מרב מיכאלי היא סיפור מורכב ועמוק יותר: כאן לא מדובר בשקר, אלא ההפך – בחזון אמיתי ומסוכן שהאישה הזאת מציעה לנו. זהו עולם דיסטופי ומרקסיסטי שבו אין הורים, אין משפחה וכל המסגרות מפורקות. ובכל זאת, יש כאן גם זיוף והסתרה שהישראלים בהגיונם הבריא הבינו באופן מהיר וטבעי.
מעל לכל הדיבורים הנואלים הללו על פירוק הקשר בין ילדים להוריהם מסתתרת האג'נדה האמיתית של מיכאלי. היא מובאת בספרו של העיתונאי טוביה טננבוים, 'תפוס ת'יהודי', שראיין את חברת הכנסת: "החשיבה שלי, אני חושבת, מתחילה במקום שקרוי מגדר. חלוקה מגדרית מוכתבת על ידי תרבות, חלוקה בין גברים ונשים. החלוקה הזו, אני חושבת, היא נקודת הפתיחה של כל החלוקות האחרות", אמרה לו אז מיכאלי.
זהו אם כן לב העניין, ומיכאלי מודה בכך בעצמה - הפמיניזם הקיצוני שבו היא דוגלת, שמביא אותה לומר לטננבוים כמה שורות לאחר מכן "אני מדמיינת עולם שבו אתה לא צריך להיות גבר או אישה", הוא גם זה שהוביל אותה לומר באוסטרליה את הדברים הנוראים על המבנה המשפחתי הברור, הישן והטוב. זהו הרס כל מה שעובד כבר אלפי שנים תמורת שיגיון פרטי ומעוות.
השבוע, תודה לא-ל, התברר שהישראלים עדיין יודעים לזהות שקר וזיוף גם כשאלה עטופים בהרבה מילים יפות או מכוערות באנגלית אוקסופרדית משהו, וגם כשהן נאמרות בעברית בריאיון לערוץ 2, בתוכנית נידחת בטלוויזיה או בעיצומה של הפגנת נכים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם