צריך להודות: נתניהו הוא איש האתמול
ראש הממשלה חוגג 68, והוא כבר בגיל שבו הכריז בגין שאינו יכול עוד. במהלך 20 שנות הנהגתו הוא שמר על עקביות בעמדותיו, ואין ספק שהוא מוכשר מאין כמותו. אבל גישתו הביטחונית והכלכלית שייכת לעבר, והוא אינו מעז לעשות דבר מתוך פחד שיטעה
ראש הממשלה שלנו חוגג יום הולדת. 68. ממעוף הציפור, יום הולדת הוא זמן טוב לחשבון נפש, הזדמנות להסתכל רגע מהצד. 68 לאורך ההיסטוריה הקצרה שלנו הוא גיל אידאלי לראש ממשלה - רובם הגיעו לשלטון בתקופה זו של חייהם פחות או יותר, חלקם גם עזבו את השלטון בערך אז. בגין למשל היה בן 69 כאשר הצהיר שאינו יכול עוד. כן - נתניהו הוא בן גילו של בגין בעת פרישתו. זה נראה בלתי נתפס, בעיני כולנו נתניהו עודנו המטאור הרוויזיוניסטי של תחילת שנות ה-90, הדובר המהוקצע והרהוט, הענייני, הכריזמטי, בעל הידע העצום ורוחב היריעה ההיסטורי, ובעיקר בעל הניצוץ האמיתי בעיניים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו
צילום: אורן בן חקון
נתניהו בעיני עצמו עדיין כזה. עדין רענן, עדיין חד, עדיין מוביל תהליך היסטורי של ביצור העם היהודי במדינתו. נתניהו נאמן לאותו חזון ולאותה מדיניות שהתווה בתחילת כהונתו הראשונה, לפני 22 שנים: פתרון שתי מדינות לשני עמים ייתכן רק כאשר ניתן יהיה לסמוך על הפלסטינים, וכאשר הם יקבלו את העובדה שגושי ההתיישבות בהגדרה מאד רחבה יישארו בידינו. שני התנאים הללו, לראייתו, לא ניתנים למימוש בדורות הקרובים, ולכן עלינו לצוף עם הראש מעל המים ולחכות.
אם נביט על פעולותיו בעשורים האחרונים במישור המדיני נגלה קו עקבי וברור של הליכה על חבל דק, בין ריצוי הבסיס הפוליטי שלו לבין שיתוף פעולה עם העולם הערבי והמערבי. כאילו קורה המון, ובפועל לא קורה כלום. סטטוס קוו מדיני, פוליטי, חברתי, ערכי. נתניהו צפוי להחזיר מדינה שעל פני השטח דומה מאד לזו שקיבל, ובפועל, מתחת לפני השטח, תוססת, מפולגת, לא שוויונית, מדינה עשירה עם תושבים עניים, מדינה שכל אזרחיה חשופים לאיום ביטחוני אישי מדי יום. מדינה שהאזרח מספר אחד שלה, מערכת המשפט, אכיפת החוק, התקשורת והאקדמיה - כולם אויבי השלטון בעיניו, או לפחות בעיני הציבור שבחר אותו.
כי כאן בדיוק נפגשות שתי הפסקאות הראשונות. נתניהו הוא איש האתמול. אם פרס היה איש המחר, חולם תמידי ויזם בלתי נלאה, רבין היה איש הרגע, פרגמטיסט ואופורטוניסט מעשי ו'תכלס'ני, נתניהו חי אתמול. הוא מיישם גישה ביטחונית ומדינית של ימי ראשית המדינה, הוא מיישם גישה כלכלית וחברתית של שנות ה-80, הוא פועל בגישה שתמנע ממנו להיזכר ככזה שהביא אסון, אבל לעולם יימנע מלהביא הצלחה בקנה מידה היסטורי.
איש המחר. שמעון פרס
צילום: EPA
לזכות נתניהו עומדת היציבות הביטחונית היחסית, השמירה על מעמדו הכלכלי של המשק הישראלי והעובדה שהוא היה זהיר מאין כמותו ביציאה למלחמות. בראייה היסטורית רחבה, הרי הארץ שוקטת ארבעים שנה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. עוד עשור איש לא יזכור את הסיגרים, את השמפניות, את החמגשיות, את המתנות, את המינויים התמוהים, את השיסוי, את היהירות והזחיחות שחצרו מקרינה, את קידומם של ליצני החצר לדרגת שרים ואת נערי השעשועים לדרגת חברי כנסת בעלי עמדה. נתניהו מצליח בינתיים לצוף, גם בגיל 68.
אבל אולי, רק אולי, במדינה בת 70, הגיע הזמן שנשאל את עצמנו אם לא מגיע לנו שוב מנהיג שהוא איש האתמול, היום וגם מחר. ואולי עדיף שזו תהיה אישה. אדם שחושב לא רק על איך ייזכר בהיסטוריה, אלא על איך לעשות היסטוריה. כי זו בדיוק הנקודה הכואבת ביותר, לפחות עבור רוב מתנגדיו: נתניהו נהנה לאורך כל השנים מפופולריות עצומה, הוא כנראה הפוליטיקאי המוכשר ביותר שהיה כאן. הוא היה מסוגל להעביר כל החלטה, כל מדיניות שרק ירצה - ובכל זאת, כלום.
הפתרון הרי מונח על השולחן. רוב הציבור כבר הבין זאת, רובו הגדול גם לא יתנגד, בטח אם נתניהו יהיה האיש שיישם. מתישהו בקרוב יהיו כאן שתי מדינות גם בתואר, לא רק בפועל. השאלה היא רק כמה דם, כמה הזדמנויות עוד נחמיץ בדרך הזו. במלאת לו 68, בבואו לרדת מעל במת ההיסטוריה, נותר רק לקוות שאולי אולי נתניהו יצליח להירשם בדברי הימים בכל זאת כאיש המעז, היצירתי, המבריק שהוא תמיד רצה להיות, ולא רק בשורה הקצרה שהיא עצמה גדול הישגיו עד היום: ראש הממשלה שמשל בתקופה הארוכה ביותר.
יש דרך אחת ברורה לעשות זאת.
שלום עכשיו.
מזל טוב אדוני ראש הממשלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם