מי "עשה סיבוב" על מפעל 'נגב קרמיקה'?
אי אפשר להכריח את בעלי מפעל 'נגב קרמיקה' לקיים אותו בהפסדים, אבל התנהלותם לכל אורך הדרך מעלה ריח כבד של מניפולטיביות וחוסר יושר. את המחיר משלמים העובדים
32 שנה אהרון קריאף עובד במפעל 'נגב קרמיקה' בירוחם. כיום הוא מנהל מחלקת התנורים של המפעל. כאדם דתי הוא אינו נוהג לעבוד בחול המועד, אבל לפני כשבועיים, בחול המועד סוכות, הזעיקה אותו הנהלת המפעל לסייע בסיום שיפוץ של התנורים. קריאף הגיע למפעל עם עובדים נוספים, וסייע בסיום השיפוץ שנאמד על ידי העובדים ב־700 אלף שקלים. עם חבריו הוא צפה במשאיות שנכנסות למפעל עם חומרי גלם, ונערך להפעלת התנורים מחדש לאחר החג.
אבל ביום שישי, אסרו חג סוכות, הגיעה התפנית המפתיעה. ההנהלה סגרה את שערי המפעל והציבה בפתחו מאבטחים גברתנים. במקביל, 140 העובדים החלו לקבל מכתבי זימון לשימוע לפני פיטורין. קריאף, בן 51, הוא אב לארבעה. בנו הצעיר בן ה־14 חולה ונזקק לתרופות בעלות של 3,000 שקלים בחודש. השבוע הוא ישב חסר אונים באוהל המחאה שהוא וחבריו הקימו בפתח המפעל.
הסגירה הפתאומית והכוחנית של המפעל הפתיעה את העובדים, אבל הם בהחלט היו מודעים לקשיים הכלכליים של מקום העבודה שלהם. 'נגב קרמיקה' הוא מפעל ותיק שהוקם בראשית שנות השבעים. במשך עשרות שנים ייצר המפעל אריחי קרמיקה, ובשנת 2000 עבר לייצור אריחי גרניט פורצלן. בשנת 2012 נרכשה החברה על ידי 'אפריקה ישראל'. חוץ מהמפעל בירוחם כוללת החברה גם רשת חנויות ואולמות תצוגה ברחבי הארץ, שבהם היא מוכרת לצד תוצרת המפעל בירוחם גם סחורה מיובאת.
אם מחפשים את נקודת המפנה לרעה, אפשר לסמן אותה בשנת 2013, בהחלטת החברה לבנות מפעל חדש ומתקדם בירוחם, בהשקעה של יותר מ־300 מיליון שקלים. כשהמפעל החדש נחנך בשנת 2014, אי אפשר היה להתעלם ממנו. המבנה הגרנדיוזי שבר את קו הרקיע של העיירה, וחלק מהתושבים הביעו על כך תרעומת. אני זוכר חבר שכינה אותו בכעס 'הולילנד של ירוחם'. ביולי 2014 חגגו ב'נגב' את חנוכת המפעל החדש בקליפ קופצני ששודר בטלוויזיה, ובו נראו עובדי המפעל מפזזים יחד עם שחקנים ושרים: "מפעל ענק מלא באמונה, מכאן בנגב בירוחם נרצף את המדינה".
ב'נגב' תלו ציפיות גדולות במפעל החדש וקיוו שבזכות המכשור המתקדם והשימוש בגז טבעי, הוא יתחיל להניב רווחים גדולים תוך כשנתיים. אבל אז החלו הצרות. בשנת 2015 פוטר אבי מוטולה, מנכ"ל 'נגב קרמיקה', בעקבות הפסדים שנגרמו לחברה. בהמשך הגישה החברה תלונה למשטרה נגד מוטולה ונושאי משרה נוספים, בגין חשד לעברות בסכום מצטבר של כ־50 מיליון שקלים. 'נגב' האשימה את מוטולה בגנבה, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. בסוף 2016 דיווחו הבעלים - חברת 'אפריקה ישראל' - על הפסד שנתי ב'נגב קרמיקה' של 260 מיליון שקלים. חודשים ספורים לאחר מכן, כשהעמיקו החובות, הועמדה 'נגב קרמיקה' למכירה.
באפריל האחרון רכשה קרן ויולה קרדיט עם קבוצת משקיעים בראשות יריב לרנר, את 'נגב קרמיקה' מחברת 'אפריקה ישראל' תמורת 335 מיליון שקלים. במסגרת המכירה הושג הסדר חוב שבמסגרתו נחתך חוב החברה לבנקים מ־692 ל־263 מיליון שקלים. הרוכשים התחייבו להמשך פעילות המפעל בירוחם, ולכיבוד ההסכמים הקיבוציים עם העובדים. חלפו חודשים בודדים, ובערב ראש השנה האחרון דרשה הנהלת החברה מהעובדים לקבל על עצמם תוכנית הבראה שתכלול פיטורים של 40 אחוזים מהעובדים, קיצוץ בשכר הנשארים, שינויים בהסכמי הרווחה והעברת רוב העובדים מהסכם קיבוצי לחוזה אישי. התגובה הראשונית של ועד העובדים וההסתדרות הייתה דחיית התוכנית, אך במקום כניסה למשא ומתן הגיעה ביום שישי האחרון ההודעה המפתיעה על סגירת המפעל.
פחות מחצי שנה אחרי שרכשו את המפעל הסבירו השבוע הבעלים החדשים שלמפעל אין יותר זכות קיום. "לייצר אריח של פורצלן במפעל עולה לי 44 שקלים, ולייבא אריח עולה לי 25 שקלים בלבד", אמר אורי גלבוע, מנכ"ל קבוצת 'נגב קרמיקה', בדיון שנערך השבוע בוועדת העבודה והרווחה בכנסת. בהודעות שהוציאה החברה לתקשורת נטען שבכל חודש מפסיד המפעל שני מיליון שקלים, אם כי הנתון הזה עדיין לא הוכח, ובהסתדרות טוענים שהוא שקרי.
אם הנתונים שהציגו הבעלים מדויקים, לכאורה אין מה לטעון נגדם. אי אפשר להכריח אותם להחזיק מפעל בהפסדים כאלו. ובכל זאת, לפני שרצים לסגור את המפעל האחרון בארץ שמייצר אריחי קרמיקה ולשלוח הביתה 140 עובדים, ראוי לשאול לפחות שאלה אחת: אם כל הנתונים על המפעל היו ידועים גם לפני חצי שנה, מדוע הבעלים רכשו את 'נגב קרמיקה' תוך התחייבות לקיום המפעל ולכיבוד ההסכמים?
החשד שהעלו השבוע, לא רק העובדים וההסתדרות אלא גם כמה חברי כנסת, הוא שקרן ויולה קרדיט ושותפיה תכננו את המהלכים מראש, או במילים שלהם: "עשו סיבוב על המפעל". הבעלים החדשים ביקשו מלכתחילה להיפטר מהמפעל בירוחם שהוא 15 אחוז מהחברה, להשאיר לעצמם רק את רשת החנויות הרווחית ולבסס את החברה על ייבוא בלבד. כדי לקבל את 'נגב קרמיקה' במחיר נמוך ולזכות בוויתור על חלק מהחובות, הם אכן התחייבו לעתיד המפעל והעובדים, אך ההתחייבות הזאת, שניתנה לפני פחות מחצי שנה, מצטיירת עכשיו כלא אמינה. אפשרות אחרת ומניפולטיבית לא פחות היא שהבעלים לא באמת מתכוונים לסגור את המפעל. הם רק מחזיקים את העובדים כבני ערובה כדי לקבל מהממשלה הטבות.
ביום ראשון ביטל בית הדין לעבודה את מכתבי השימוע והפיטורים שנשלחו לעובדים ביום שישי שעבר, ושלח את ההנהלה והעובדים למשא ומתן של שבועיים על הסדר שימנע את סגירת המפעל. חסידי הקפיטליזם ומתנגדי מערכת המשפט החלו להתלהם ברשתות החברתיות נגד ההחלטה, ולתהות איך בית משפט יכול לבטל מכתבי פיטורים ולהכריח בעלים של מפעל להמשיך לקיים אותו תוך הפסדים.
רוב המתלהמים לא טרחו לקרוא את פסק הדין. בית המשפט כתב שמכיוון שמכתבי השימוע נשלחו ביום שישי, לעובדים נותר "זמן קצר ובלתי סביר" להתכונן לשימוע. בנוסף, הוא ביקש מהצדדים לערוך משא ומתן ענייני בתום לב, ולא לבצע מהלכים חד־צדדיים. במילים אחרות, בית המשפט בסך הכול ביקש לאפשר עוד שבועיים של מו"מ, והבהיר להנהלה שגם כשסוגרים מפעל צריך להיות בני אדם ולא לפעול באופן כוחני וחד־צדדי. חסידי הקפיטליזם יכולים להירגע. אם נגזר על המפעל להיסגר, הוא יוכל להיסגר גם בעוד שבועיים אחרי מיצוי המשא ומתן והענקת מעט כבוד אנושי למי שעובדים במקום עשרות שנים.
ואם אכן ייסגר מפעל 'נגב קרמיקה' ו־140 עובדים בנגב יישלחו לביתם, מן הראוי שסוגיית התעסוקה בפריפריה תמשיך להעסיק את התקשורת, את הכנסת ואת הממשלה. גם קנאי השוק החופשי לא פטורים מהאתגר הזה.
אקו"ם