22 לרצח: מערערים על הלגיטימיות של ראשי הממשלה
החברה הישראלית צריכה להכיר בכך שתופעות ציד המכשפות, הסחטנות הפוליטית, הפללת הפוליטיקה ועוד, הן תגובות שרשרת הרסניות שמאיימות על הדמוקרטיה
22 שנים אחרי רצח רבין ו־54 שנים אחרי רצח ג'ון קנדי, יש כבר פרספקטיבה משותפת שיכולה ללמד את החברות בישראל ובארה"ב דברים משמעותיים על עצמן. ואין כאן כוונה להטיח האשמות או לזכות, אלא להבין מה קורה לחברה דמוקרטית כאשר נרצח המנהיג הלאומי שלה.בארה"ב ובישראל התרחשה תופעה דומה: ערעור מוחלט של הלגיטימיות של השלטון שירש את השלטון של המנהיג הנרצח, והכוונה לא רק ליורש המיידי אלא לרצף המנהיגים הנבחרים בכל השנים, עד ימינו.
בימים הראשונים לאחר רצח קנדי אמר ראש ה־FBI הובר: "הדבר שמדאיג אותי – צריך לשחרר משהו בצורה כזאת שנוכל לשכנע את הציבור שאוסוואלד הוא המתנקש האמיתי". הוא ביטא חשש כבד שהיה משותף לכל הצמרת האמריקנית, שתיוולדנה תיאוריות קונספירציה בעקבות ההתנקשות.
נתניהו בטקס האזכרה ה - 22 לרבין
צילום: AFP
מה עושה תיאוריית קונספירציה? לבד מזה שקונספירציות מערערות את המשטר הדמוקרטי והן חלק בלתי נפרד מהתפתחות הפשיזם, הן קודם כל יוצרות תחושה עמומה שמי שירש את שלטונו של המנהיג הנרצח הוא לא לגיטימי. בתודעת הציבור המנהיג שנרצח - הנשיא או ראש הממשלה – הופך למלך; ולמלך יש דרכי ירושה ידועות. עצם הרצח, גם ללא תיאוריית קונספירציה, מטמיע תחושה ציבורית רחבה שהמנהיג הבא הוא יורש לא לגיטימי. התהליכים הדמוקרטיים אמורים לפתור את הפלונטר הנפשי־פוליטי הזה, והם אכן פתרו אותו היטב גם בארה"ב וגם בישראל. אך סמכות השלטון התערערה ונשחקה למעמד נמוך כמעט ללא תקנה. לכן המסקנה היא שלפחות חלק ממפיצי תיאוריות הקונספירציה בשנים שלאחר הרציחות עשו זאת במגמה מכוונת כדי לפגוע בחברה הישראלית.
בארה"ב רצח קנדי פותח למעשה את התקופה המוכרת כ"שנות ה־60". זו התמוטטות סמכות המשפחה וההורים, והתמוטטות כלל מוקדי הסמכות. התוצאה היתה בהתחלה משכרת. תנועת ההיפי'ס, מוזיקת הפופ והרוק, הקולנוע, החופש והמרידות. אבל במבט לאחור אנחנו רואים בארה"ב איזו רפובליקת ויימאר שנמשכת כחמישים שנה עם הפסקות קלות של הזדקפות לאומית ושליפת החרב. קדמו לקנדי נשיאים בעלי יכולת מנהיגות והישגים אדירים כמו רוזוולט, טרומן ואייזנהאואר. לאחריו, שרשרת של נשיאים מפוקפקים כמו ג'ונסון, ניקסון, קרטר, קלינטון, בוש כזה ובוש אחר ואובמה ועכשיו טראמפ. רייגן היה היוצא מהכלל.
בישראל תחושת חוסר הלגיטימיות של יורשי רבין היא ברורה. רבים עוסקים בערעור הלגיטימיות של ראשי הממשלה ב־22 השנים האחרונות במשרה מלאה; אנשי מוסר ותקשורת וגם אליטות ממסדיות. בשנים הראשונות שלאחר רצח רבין היה מצב קבוע של חוסר יציבות בישראל, שהתבטא לא רק בחילופי השלטון התכופים. בתוך חמש שנים, שלושה ראשי ממשלה וגם חלק מגופי הביטחון לא בטוחים - מי האויב? נגד מי נלחמים? מי נגד מי? האישיות הדומיננטית בכל התקופה היא בנימין נתניהו. למותר לציין את כל תופעות המופרעות הציבורית שמתחוללות סביבו.
הדבר הנכון מבחינת החברה הישראלית הוא להכיר בכך שתופעות ציד המכשפות, הסחטנות הפוליטית, הפללת הפוליטיקה ועוד, הן תגובות שרשרת הרסניות שמאיימות על הדמוקרטיה. גם בדמוקרטיה יש ערך לסמכות השלטון ולקדושתם של מוסדות מסוימים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם