ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

"החרם על ישראל לא קשור לשמאל או ימין"

משרד ממשלתי בעל זרוע כמעט צבאית ושיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים: כך נראה המשרד לנושאים אסטרטגיים החולש על המאבק הרשמי(והלא רשמי) בתנועת החרם. "הערך המוסף שלנו הוא היצירתיות, הסייבר, המוח היהודי"

בשום משרד ממשלתי אין פונקציה בשם "מנהל מערכה", מושג שנשמע צבאי לכל דבר, למעט משרד ממשלתי אחד, מסתורי וחצי סודי - המשרד לנושאים אסטרטגיים. את ה"מערכה" לא מנהלים בהכרח בשטח, והסורים כבר ממש לא על הגדרות. היא מתנהלת מול פעילי דה-לגיטימציה ו-BDS (ראשי התיבות באנגלית של חרם, משיכת השקעות והטלת עיצומים) בעולם, לפעמים מהמשרדים שלהם במרכז הארץ, ולעתים ישירות ממשרד ראש הממשלה בירושלים.

לפני שנתיים הגיעו בקבינט המדיני-ביטחוני להכרה שמדינת ישראל לא משקיעה די משאבים ומאמצים להילחם בדה-לגיטימציה. לפיכך, המשרד לנושאים אסטרטגיים, שכבר היה קיים, שינה את ייעודו, והחל לפתח פעולות ומהלכים שגורמים בצורה ישירה להקטנת הפעילות האנטי-ישראלית ולהיחלשותה. בראש המשרד עומד השר גלעד ארדן, והוא קיבל סכום דמיוני של יותר מ-100 מיליון שקלים כדי להילחם באויב שעליו אנחנו שומעים הרבה בתקשורת, אך אין לנו מושג מיהו ועד כמה הוא מסוכן.
 
בתפקיד "מנהל המערכה", שם קוד לגורם השני בבכירותו בדרג המקצועי של המשרד, מכהן עו"ד צחי גבריאלי, יועצם לשעבר של ראשי הממשלה אולמרט ונתניהו. סביר שהכינוי בעל הניחוח הצבאי הומצא בידי המנכ"לית, תא"ל במיל' סימה וואקנין-גיל, לשעבר הצנזורית הראשית, אשת קהילת המודיעין.

לדברי גורמים במשרד, מדובר ב"מערכה שמסתכלת על היריב בצורה הוליסטית ומורכבת". המשמעות: המטרה היא לא להתמודד נקודתית בבעיה קטנה בקמפוס מסוים בלונדון סביב החרמת ישראל - אתגר שעמו השגריר יכול להתמודד, כפי שנעשה עד כה על ידי משרד החוץ הישראלי; אלא לתכלל את המערכה, ללמוד את היריב, ולהילחם בו בצורה שיטתית, חכמה ורחבה. "אנחנו מזהים אצל היריב את החולשות, אך גם את נקודות החוזק, ובמקביל גם לומדים מהצד השני על דרכי פעולה והשיטתיות", אומרים במשרד.

במשרד גילו כי "ישנו קשר מפתיע בין פעילות אנטי-ישראלית של איגוד מקצועי בקנדה, ארגון בקמפוס אוניברסיטאי בארה"ב ואירוע תרבות בלונדון שבו קוראים להחרים את מדינת ישראל". מהו הקשר הזה בין הפעילות האנטי-ישראלית בכל רחבי העולם?

לרוב, פעילי ה-BDS תופסים גורמים שיהיה קל לשכנע להצטרף לצד שלהם. כך למשל בקמפוסים בארה"ב, שבהם הערכים המרכזיים ביותר הם ליברליזם, ערכים וזכויות אדם. מדובר בקרקע פורייה וקלה לפעולה בהיבט של סיפור "דוד וגוליית" שבו ישראל היא החזקה שתוקפת חפים מפשע  - הפלסטינים כמובן. פנייה נוספת היא לאיגודים המקצועיים בכל מדינה, גופים של עובדים קשי-יום, שיכולים להשבית את המשק אם ירצו. איגוד מקצועי באנגליה עשוי לכלול 700 אלף חברים, ולהחלטה שלהם עלולות להיות השלכות משמעותיות ביותר.
 
היסטורית, בדרך כלל האיגודים המקצועיים מנוהלים בידי השמאל, כך שקל למכור את הסיפור הישראלי-פלסטיני בצורה שלילית כלפי ישראל. במשרד מסבירים גם כי ישנו מעין "שולחן עגול" שיושביו מחליטים מהם האתגרים לשנה הבאה, ולא מדובר ביוזמות מקומיות בלבד. עד שהמשרד המדובר הוקם מחדש לפני שנתיים, לא היה משרד או גורם אחד שטיפל ב-BDS כתופעה. משרד החוץ עסק בדיפלומטיה ציבורית, משרד המשפטים טיפל בחזית המשפטית ומשרד הכלכלה בתחומו. הקמת המשרד נועדה לרכז את עבודת כלל המשרדים ולהוביל את האסטרטגיה של מדינת ישראל. "המשרד שלנו עובד בשיתוף פעולה מלא עם כל המשרדים, אבל החשיבה, ההובלה, התכלול והתקציב הוא שלנו", אומר גורם במשרד.

"יש הבדל בין מקרה שבו פעילי החרם בוחרים חברה מסוימת ומחרימים אותה מכיוון שהיא פועלת בשטחים, לבין ההבנה שמדובר ברשת. הרי משרדי הממשלה השונים יכולים לטפל במשבר נקודתי בהיבטים שלהם. אך ההבנה שמדובר ברשת שפועלת ברמאללה, וגם בארה"ב, בבריטניה, בספרד, באמריקה הלטינית או בדרום אפריקה – כאן כבר הופכים את ישראל למדינת אפרטהייד".

במשרד מסבירים כי הם יכולים לראות בצורה ברורה כיצד ההוראות מתקבלות ברחבי הגלובוס, וגם לזהות שימוש באותם חומרים וטקטיקות. לדוגמה הם מביאים פעיל BDS מוושינגטון הבירה שישב באיטליה במשך שנה כדי להקים שם קמפיין אנטי-ישראלי. "עד שלא מסתכלים על היריב בצורה הוליסטית-רשתית אי אפשר להתמודד איתו, זה פשוט לא יעבוד", הם אומרים בנחישות.

אנשי המשרד לנושאים אסטרטגיים מבינים שהמצב של ישראל בעולם לא פשוט בכלל. "הרשת שלהם אפקטיבית מפני שהיא פועלת הרבה יותר זמן - ישראל התעוררה עשור מאוחר מדי, וגם כי היא עובדת בצורה מתואמת יותר".

תיאום הוא תחום רגיש ומורכב בעולם ההסברה הישראלי. חוץ מגופים רשמיים כמו משרד החוץ, משרד הביטחון, צה"ל וגופים נוספים, פועלים בנושא גם ארגונים יהודיים או פרו-ישראליים רבים, שנכנסו לוואקום מסוים. אלא שעד כה, רוב הארגונים פעלו במשך שנים רבות בצורה עצמאית לחלוטין, ולא תיאמו תפיסות, מסרים או טקטיקות עם האחרים.
 

בעקבות זאת, אנשי המשרד לנושאים אסטרטגיים לא רואים עצמם כמשרד ממשלתי רגיל אלא יותר כ"יחידת חוד מבצעית", ואף הגדירו את עצמם מול ראש הממשלה כ"מטה מבצעי מודיעיני" - ממש כמו של חיל האוויר למשל.
המשרד זיהה שאת הפעולות צריכים לעשות גורמים בשטח, ולפיכך הם פועלים עם מה שהם מכנים "גופי הרשת" - הרשת הפרו-ישראלית. מדובר במאות ארגונים פרו-ישראליים בארץ ובעולם (חלקם קטנים, של איש אחד, אחרים גדולים), שעמם הם נמצאים בקשר שוטף. כאשר המשרד הושק ופורסם דבר התקציב הגדול שהוענק לו, עלו אליו לרגל כ-300 ראשי ארגונים, ורבים מהם קיוו לקבל תמיכה כלכלית בפעילותם.

אותה רשת פרו-ישראלית מכונה "הרשת הכחולה", ואילו היריב מכונה "הרשת האדומה". ממש כמו ברשת ביון, פעילי המשרד אינם רוצים לחשוף לפנינו את הגופים השותפים. לשותפים הסודיים מזרים המשרד אסטרטגיה, מידע וכסף. "החוכמה היא להזרים את המשאבים אל המקומות שבהם הרשת שלך חלשה יותר", מסבירים שם. בתחום המאבק בדה-לגיטימציה בארה"ב למשל, המצב של ישראל טוב בהרבה ביחס למצב בשאר העולם. ועל כן, למרות הנטייה לחשוב שרוב ההשקעה בהסברה היא בצפון אמריקה, במשרד ישקיעו דווקא באירופה ובדרום אמריקה.
 
אף ששוק ההסברה הישראלי רווי, במשרד לנושאים אסטרטגיים מבהירים כי "לא באנו להיות עוד גורם במשחק אלא להיות 'המרכז הרשתי'. אנחנו מוכרים על ידי ה'כחולים' וגם על ידי ה'אדומים'". אם בשנה וחצי של פעילות מאז שקם המשרד עסקו אנשיו בלמידה ובהיערכות, בניית תשתית, כעת "עברנו למתקפה. גם היריב מרגיש שהוא במגננה".

המשרד הזה הוא עוף מוזר: שילוב של העולמות החשאיים של המודיעין, אך גם כאלה אופרטיביים, חצי צבאיים, לצד היכרות עם המרחב האזרחי, ועם ארגונים לא-ממשלתיים פרו-ישראליים ואנטי-ישראליים כאחד. לצד המערכה המרכזית הוגדרו עשר תת-מערכות שונות, וגם אותן מסרבים לפרט. עם זאת, הם סבורים, "הצלחנו לפצח איך נכון לנהל מערכה לטובת ישראל במרחב האזרחי, עם כלים מבצעיים ואזרחיים כאחד".

"שבוע האפרטהייד הישראלי" הוא אחד ממוקדי החיכוך הגדולים ביותר בין הרשת האדומה לכחולה. מדובר באירוע שנתי הנערך בידי תנועת ה-BDS ובו מתקיימות במשך שבוע הרצאות ועצרות לגינוי ישראל ומדיניותה בסכסוך עם הפלסטינים. במשרד לנושאים אסטרטגיים טוענים כי בשנה החולפת היה מדובר ב"שבוע האפרטהייד הראשון שבו עבדו 18 גופים כחולים במתואם ברחבי העולם". לדברי גורם במשרד, "האירוע היה בסימן 50 שנה לכיבוש, ולמרות זאת, לא התרומם משהו יוצא מגדר הרגיל. הם לא הצליחו להרים אירועים. גם אצלם יגידו לך שזו הייתה אחת השנים הפחות מוצלחות שהיו להם. הם לא יודעים בדיוק למה, אנחנו כן".

אנשי הרשת הכחולה, בניגוד לאנשי המשרד, עובדים בשטח, והם עוסקים גם בחקיקה האנטי-ישראלית של תנועת ה-BDS במדינות, בארגונים, במוסדות אקדמיים ובארגוני עובדים.
 

כחצי ממדינות ארה"ב כבר חוקקו חוקים נגד החרם על ישראל, ואף פורסמו בתקשורת כישלונות חקיקה רבים של תנועת ה-BDS. "שמת לב שהרבה מאוד הצעות החלטה של ה-BDS לא עוברות לאחרונה?" שואלים אותי גורמים במשרד, "מה השתנה? כדאי לחזור שנתיים אחורה ולבחון את הרגע שבו הוקם המשרד מחדש". אך בניגוד למשרדים ממשלתיים אחרים, במיוחד כאלה עם אוריינטציה פוליטית, במשרד לנושאים אסטרטגיים לא ממהרים לקטוף קרדיט על עבודתם. "אין לוגו, אין אגו", הם מסבירים, "בהיבט הזה, יש להודות לשר שלנו שלמרות היותו אדם פוליטי, הוא מאפשר לפעילות מוצלחת להתרחש מבלי לזקוף לעצמו קרדיט".

"באנו לשנות את המשחק", הם אומרים בנחישות, "אנחנו לא עוד שחקן, לא ארגון בקמפוס, ואנחנו גם לא יודעים להיות ארגון בקמפוס. מאידך גיסא, כשארגון בקמפוס יודע שאנחנו קיימים, עם הראייה המרחבית ועם המשאבים והאסטרטגיה – הוא יכול לנצח, בניגוד לעבר שזה היה הרבה יותר קשה".

המערכה לא פשוטה. בהרבה מאוד מקומות בעולם ובקרב אנשים רבים המילה "ישראל" שווה ל"אפרטהייד". המסר הזה צרוב בתודעת קהלים מסוימים. בכסף לעולם לא יהיה לישראל יתרון, ובמשרד מבהירים כי "היריבים רבים מאיתנו", אולם "הערך המוסף שלנו הוא היצירתיות, הסייבר, המוח היהודי. לקחת מה שעברנו ולעשות התאמות למרחב ציבורי חדש".

ישנה לעתים הרגשה כי המלחמה נגד החרם על ישראל נובעת מאג'נדה ימנית, אך גם בנושא הזה מבקשים במשרד להבהיר: "המטרה של ה-BDS היא לא לגרום לראש הממשלה נתניהו לסגת משטחי יהודה ושומרון, אלא אפילו את גבולות 1948 הם לא מקבלים. הם מדברים על ה'נכבה', ורצון לחזור למצב שהיה לפני הקמת מדינה יהודית. אין כאן היבט של ימין או שמאל. מבחינתם המעמד של בקעת הירדן שווה למעמד של תל-אביב".

הופק בשיתוף המשרד לנושאים אסטרטגיים

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg