אהבה נכזבת: המחנה הליברלי מחשב מסלול מחדש
אהבה חופשית, כך מתברר עכשיו, אינה אהבת חינם. היא הופכת למטבע עובר לסוחר, שגברים בעלי כוח חושבים שנשים צעירות צריכות לשלם בו. גם אם לא צריך לחזור לשיח בין־מיני בניחוח חרדי, יש גדרות שעדיף לא להפיל
על פי רוב, מחקרים אנתרופולוגיים מוקדשים במקומותינו לחברות דתיות־שמרניות, הנצפות מהצד בזרות הגובלת בהתנשאות. בפרספקטיבה של זמן אפשר לראות שהחברות האלה נמצאות במהלך זהיר של היפתחות לעולם המודרני; אותו עולם שהייתה בו בשורה גדולה ומאיימת עבורן, זה שגרם להן מלכתחילה להינעל ולהיסגר ולהגדיר את עצמן מחדש. נראה שבימים אלו שווה לזרוק מבט למה שמתחולל בחברה הליברלית דווקא, שעוברת תהליך הפוך. החברה הפתוחה, המכילת־כול, מתחילה להתקפד קלות, לסגור לעצמה כמה חלונות שפתחה בחדווה גדולה לכל דורש, וכעת היא מרגישה חשופה משהו. האגף התקשורתי, הפתוח מכולם - זה שעומד בחוד החנית של המחנה הליברלי ונלחם למענו את מלחמות השחרור והחופש - מוצף כעת בפרשיות ניצול ותקיפה מינית, כשתיבת פנדורה מפיצה מתוכה שמות של בכירים בתעשיית הבידור שלא היה שום דבר מבדר באופן התייחסותם אל הנפגעות.
הליברליות הייתה בשורה חשובה ומשחררת כשבזה לקדושת ה"מה יגידו" והתנערה משמרנות חברתית המכסה על עוולות ומתעלמת ממקומו החשוב של הפרט. היא חתרה להגיע לשורש האמת, להתחשב במאוויים אישיים ולהתפשט מקליפות הצביעות שאפיינו חלק מהחברה השמרנית. אלא שעל הדרך בחרו הליברלים להתפשט מהכול. כל גדר אפשרית נפרצה ממניעים אידיאולוגיים, כל מה שהריח כמו שמרנות נרמס והתבזה. הכול מותר, כל עוד לא נרשמת פגיעה באחר, כמובן.
אלא שההגדרה של פגיעה בזולת היא נזילה ומשתנה מאדם לאדם, ממקום למקום. מה שפוגע באחד לא פוגע באחר, מה שמחמיא לאחת מבזה את חברתה; מה שמקובל היום לא יעלה על הדעת מחר. והנה פתאום מתברר שיש דברים שהם מעל לאופנה ולזמן. אידיאולוגיית האהבה החופשית שנפתחה בקול תרועה רמה בשנות השישים קורסת כעת לתוך עצמה. הניסיון העיקש לבנות גדר הפרדה בין התשוקה לרגש, לנתק את העולם האינטימי מהמחויבות, פשוט לא צלח. בפינות הקצה שלו הגיעו הדברים לכדי כך שהמיניות הפכה למטבע עובר לסוחר, כשמפיק־על או איש תקשורת בכיר רואים במעשה המיני חובה של הקולגה הצעירה, תשלום מתבקש תמורת משרה. הם אפילו לא מחשיבים זאת לניצול, הם באמת משוכנעים שמגיע להם. ולא רק בחלונות הגבוהים: פה ושם אפשר גם לשמוע איך חוויית הפיק־אפ בר גרמה עוגמת נפש סדרתית לפחות לאחד המעורבים. בעוד הצד האחד מרגיש שכך מקובל והכול סבבה, הצד השני מרגיש נטוש ומנוצל ביום שאחרי. מותר לומר בזהירות, ובלי לפגוע במגדר שלם, שהניסיון העיקש להביא לשוויון רגשי בין המינים נחל כישלון חרוץ.
נוכח כל הסיפורים הצפים כעת בתקשורת והרגשות שצפים איתם, המחנה הליברלי מוצא את עצמו מחשב מסלול מחדש. במחוזות השמרנות יש כבר מי שלועגים לעולם החופשי שנסיבות הזמן עוד יביאו אותו לשיח בין־מיני בניחוח חרדי. הדרך לשם ארוכה למדי וגם לא ממש מומלצת, ובכל זאת אפשר לראות ניצנים של התפכחות ליברלית, של שיבה לשיח מכבד ומגשש. שמתרחק מהטרמינולוגיה הזולה של "זורמת" ו"לא זורמת". באיחור אלגנטי של כמעט חמישים שנה, פסטיבל וודסטוק ננעל, בשעה טובה.
הבדיחה אומרת שלקראת סיום תפילת שחרית אנו חותמים במילים "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", כדי לסיים את התפילה עם קצת הומור. השבוע קיבלה ההלצה השטיבעלית הזו עוגן נוסף, בסיועה האדיב של מפלגת ש"ס. כן, שוב ש"ס. אחרי שכבר שמענו מה חשב הרב עובדיה יוסף זצ"ל על אריה דרעי ומה על אלי ישי, בית היוצר עתיר ההקלטות מבית מרן יוצא בסבב לכלוכים נוסף, בהפקת חברי המפלגה ומקורביהם. והפעם, היו"ר אריה מכלוף דרעי – שר ושקוף ונחקר – בהתבטאויות מביכות נגד הרב הספרדי הראשי לשעבר שלמה עמאר.
הראשון לציון, בשבילכם. 24 שעות אחר כך מגיעה לאולפני חדשות 2 (אפיקים 12 ו־13 בשלט המבולבל שלכם) הקלטה מביכה נוספת, הפעם בדמותו של הרב עובדיה עצמו, שלושה חודשים לפני שהשיב נשמתו לבורא. מקורבי מי־שזה־לא־יהיה במפלגה דאגו להביא ביסוס לזלזולו של דרעי בראשל"צ, מפי הגבורה ממש. בקול חלש של אדם גווע מתאר הרב עובדיה כיצד קידם את הרב עמאר וסלל לו את כל הדרך מהרבנות המקומית ועד לכס הנחשק בהיכל שלמה. בשיחה עם נכדו, שהוקלטה בידי בני משפחה אחרים, מתאר מרן זצ"ל כיצד הרב עמאר בגד בו בסופו של דבר, כשיצא נגד מועמדותו של הרב יצחק יוסף לרבנות הראשית והשקיע רבות מזמנו כדי לסכל אותה.
מלחמת הכוכבים במגזר החרדי לא מתחילה ולא מסתיימת בש"ס, יעידו ה"מחבלים" וה"שונאים" מישיבת פוניבז', שממשיכים לפגוע אלו באלו מאז נפטר הרב אברהם כהנמן ועד עצם היום הזה. סכסוכים פנימיים בין אדמו"רים ורבנים נפוצים בכל תתי־המגזר המדובר, והם מחווירים לעומת העימותים ההיסטוריים שהיו בין תת־מגזר אחד למשנהו. האליטה הרבנית – זו שמרצה לנו השכם ואלול על אחדות ישראל, ואהבת ומה ששנוא עליך – לא הקשיבה לשיעור של עצמה. טובי המוחות המבריקים ששקעו בתלמוד ובאינספור ספרי ההלכה, המוסר, החוכמה וההגות שיצאו לפניו ואחריו לא מצליחים לחבר הלכה למעשה. כל המטאפורות שהולבשו על החיבור הבין־אנושי של ארבעת המינים, כל ההיבטים החגיגיים של "וייעשו כולם אגודה אחת" - נמסים לתוך מחלוקות אדירים בין חרדים לחרדים, חרדים לדתיים־לאומיים, ודתיים־לאומיים לדתיים־לאומיים אחרים.
גדול בתורה גוסס וחלוש מגויס למלחמות פוליטיות על כיסא ההנהגה הרוחנית, כמו גם על כיסא ההנהגה המפלגתית; קרבות שליטה מלווים בפסוקים ובמראי מקום המבקשים להעניק גושפנקה כמעט הלכתית לרפש ההדדי שנזרק בין הצדדים. מלחמות הדת מצליחות לבזות אותה כפי שאף כופר לא מסוגל לעשות. זו איננה מלחמתה של התורה, לא כך מחזירים עטרה ליושנה. להפך. נוכח המילים הקשות, חיצי האיבה והסכסכנות, נראה כי בחסות ידיהם הגסות של המכונים יראי שמיים, נפלה עטרת ראשנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם