הסרט על היחס לחרדים בפריפריה - בקרוב באקרנים?
אני רוצה להאמין שרק לחץ הדיור גורם למקבלי ההחלטות לפעול בלי שהם שואלים את עצמם כיצד להציל אוכלוסיות עניות בפאתי המדינה
צפיתי לפני כמה שבועות בסרט שנתן לי אגרוף בבטן: 'סאלח פה זה ארץ ישראל'. הסרט הדוקומנטרי שיצר הבמאי והמפיק דוד דרעי מביא את סיפורן של העליות הגדולות בשנות החמישים ואת הקמתן של עיירות הפיתוח וקליטת העולים בהן. מנהיגי המדינה מצוטטים בעשרות פרוטוקולים שמובאים בסרט, ובהם כמה שאנחנו מכירים משלטי החוצות הרבים שקרויים על שמם ברחבי המדינה.
אותם פרוטוקולים מעידים בצורה ברורה שמיקום יישובי העולים בשולי המדינה לא נבע רק מהרצון להפריח את השממה, אלא מהחלטה שבה הייתה מעורבת כוונת זדון להעתיק את העולים "הנחשלים" לקצוות הארץ – גם במטרה לא להתערבב איתם, וגם בשביל לשמור על המרחב במרכז הארץ לאוכלוסיות שההגמוניה חפצה ביקרן.
יושב ראש הסוכנות דאז, גיורא יוספטל, אמר למשל ש"ההרגשה היא כי עלייה בעלת משקל מוסרי ירוד, בעלת רמה חברתית פחותה ובעלת מטען רעיוני דל, עלולה להוריד את המדינה למצולות של חברה לבנטינית, בדרגת שפל השווה לזאת של עמי כל האזור". דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, ציין אף הוא ש"נכון, יש אפליה - זאת אפליה מוכרחת". הגיאוגרף אלישע אפרת הסביר כי העולים "היו חסרי הון, חסרי משאבים. זאת אומרת, אתה יכול לעשות עם האוכלוסייה הזאת מה שאתה רוצה".
כחלון מכריז על תוספת של 15,000 יחידות דיור למחיר למשתכן
צילום: יוסי זליגר
בסרט מתואר גם כיצד אחרי שהעולים הובלו לעיירות הפיתוח, התפתח שם מנגנון פקידותי שלם שהטיל עיצומים על מי שרצה לעזוב, כולל איום בענישה כלכלית, במה שקרוי בימינו "שיימינג" ועוד.
ואחרי כל זה, הייתי מציעה ליוצרי סרטים דוקומנטריים בעלי חזון וראייה לטווח הארוך להתחיל לצלם כבר כעת. אולי כך ילכדו בעדשתם את מה שיהפוך לפרקים 2 ו-3 של 'סאלח פה זה ארץ ישראל'.
הנה תקציר הפרק השני: לפני כחודש התפרסמו הנתונים של אזורי ההיצע והביקוש בתוכנית 'מחיר למשתכן'. גרף התפלגות אזורי ההיצע והביקוש, שאינו מפתיע במיוחד, מראה כי הרצון לדירה באזור המרכז גבוה מאוד – בעוד שהיצע הדירות באותו אזור, ראש-העין ומודיעין למשל, נמוך במיוחד. מנגד, היצע הדירות בפריפריה גדול במיוחד, כמו למשל בכרמיאל ובעכו, אך הביקוש נמוך.
ברור שיש קרקעות רבות יותר לבנייה בצפון ובדרום מאשר במרכז, ושרצוי לעבות את ההתיישבות בפריפריה, אבל אני תוהה אם ההיסטוריה איננה חוזרת על עצמה: האם הבנייה הנרחבת בפריפריה, ללא תשתיות תחבורה ותעסוקה מתאימות, תגרום לכך שמשפחה צעירה אשר תרכוש דירת ארבעה חדרים במחיר "מציאה" של מיליון שקלים – ועל הדרך תרצע את אוזנה למשקוף של הדירה עם משכנתה מטורפת – תמצא את עצמה בסבך פרנסה, מבלי שהיא מקבלת משאבים ואמצעי השכלה דומים לילדיה לעומת תשובי המרכז. באופן כזה, הנצחת הפערים תישמר עוד.
אין לי כלים לדעת מי קונה דירות ב'מחיר למשתכן' בפריפריה, אבל אפשר להניח כי מי שמגיע מרקע מבוסס לא מחכה ל'מחיר למשתכן' ולא רוכש בתים בקצוות הרחוקים יותר של הארץ.
אבל אני רוצה להציע גם תסריט לפרק השלישי של הסרט הדמיוני: בפרק זה יתועדו כל ערי הפיתוח שאליהן תיכנס אוכלוסייה חרדית גדולה.
בערי הפיתוח כיום מתגוררים כבר שנים רבות בני אוכלוסייה חרדית ספרדית, שחיה בשלום ובשלווה, ללא חיכוכים ועימותים, עם אוכלוסיית המייסדים, שרובה מזרחית. האוכלוסייה החרדית החדשה המגיעה לערי הפיתוח היא בעיקר אשכנזייה חרדית, ולמרות שנראה כי ההתנגשות שלה עם מייסדי העיירות נעשית על רקע דתי, הרי שיש כאן גם חיכוך עדתי. בסופו של יום גורם אותו תהליך למזרחים לעזוב את ביתם הקודם.
אני באמת רוצה להאמין שגם במקרה של 'מחיר למשתכן' וגם בערי הפיתוח שהופכות חרדיות אין פרוטוקולים סמויים ונוטפי ארס. הלוואי שרק לחץ הדיור גורם למקבלי ההחלטות בממשלה לפעול מהר, מבלי לשאול שאלות מהותיות כמו "מה עושים עם אלפי משפחות בפריפריה אחרי שקנו שם דירות", או "מה עושים כדי שכניסה של חרדים לעיירות הפיתוח לא תגרום לוותיקים לעזוב".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם