מבזקים

המדינה יודעת לחלק כסף לטייקונים ולא לפריפריה

ממשלת ישראל, זו שרוממות הציונות בגרונה, נכשלת במבחן הנגב. היא יודעת לחלק מליארדים לטייקונים עידן עופר ותשובה, לאינטל וטבע, אבל לא מסוגלת לדאוג שמפעלים שנותנים פרנסה לאלפי משפחות, ירימו את הראש מעל המים

תגיות: נגב קרמיקה, פריפריה, טייקונים, דעות

לפני שלוש שנים פוטרו חמישים עובדים ממפעל "נגב טקסטיל" בשדרות. מאבק של חודשים לא צלח. העובדים נעתרו להפצרות משרד הכלכלה, והשר שעמד בראשו, נפתלי בנט. המשרד הבטיח להזרים כספים למפעל ולהעניק לו הלוואות גישור. המשרד גם הבטיח למפוטרים שעתידם מובטח. שיעברו הכשרה מקצועית ויקלטו במקומות עבודה חדשים. זה יפתיע אתכם אם אספר שדבר מזה לא קרה? 50 עובדים, רובם בני למעלה מ-45, הפכו ל"מובטלים כרוניים", אחרי עשרות שנים של עבודה. עמדתי לצידם במאבקם, והפצרתי בהם להמשיך את המאבק עד שיראו מעשים ולא הבטחות. האמונה שלהם בטוב האנושי ובאחריות של ממשלת ישראל, הביאו אותם ביגון שאולה.

האם אפתיע אתכם, אם אספר שהגלגל חוזר על עצמו? סקירת מצב: נגב קרמיקה: 140 מפוטרים. טבע טק: 100 מפוטרים. כימדע: 85 מפוטרים. אמיליה וחיפה כימיקלים על בלימה. והיכן הממשלה? מדבר על הלוואות ותמיכות, שלא מתרחשות הלכה למעשה. וביד שניה מבטיחה לעובדים שתדאג לעתידם, בכל מקרה. האם אפתיע אתכם, אם אספר שהפעם ועדי העובדים לא מאמינים לאף הבטחה על הקרח? ואנחנו נהיה איתם במאבקם הצודק.
זה הרי מפתה לומר: הלב נחמץ, אבל אין עתיד לתעשייה המסורתית בפריפריה. אין עתיד למפעלים ש"החזיקו" עיר שלמה על גבם, ולא מצליחים לעמוד בתחרות מול סין וירדן. מפתה לומר שהעיקר הוא הדאגה לעובדים ואסור לחלק כסף לבעלי מפעלים שאינם רווחיים. מפתה, אבל רבע אמת.

עובדי נגב קרמיקה מפגינים מול בית הדין לעבודה צילום: יהודה פרץ

ממשלת ישראל, זו שרוממות הציונות בגרונה, נכשלת במבחן הנגב. היא יודעת לחלק מליארדים לטייקונים עידן עופר ותשובה, לאינטל וטבע, אבל לא מסוגלת לדאוג שמפעלים שנותנים פרנסה לאלפי משפחות, ירימו את הראש מעל המים. לעיתים קרובות מדובר בפעלים מרוויחים. שפשוט רוצים להרוויח עוד יותר, מעבר לגבול או לים. במקרים כאלה חייבת לבוא יצירתיות שתאפשר לעובדים לרכוש את המפעל או למדינה להלאים אותו, להכניס עוד כמה מליוני שקלים לתקציב המדינה, ולאפשר בטחון ץעסוקתי לטווח ארוך.

ממשלת ישראל יודעת גם להפקיר את העובדים, בשמם היא יודעת להרוג את מפעלי התעשייה. היא מפקירה אותם שלוש פעמים: בפעם הראשונה, בחוסר השקעה בתשתיות האמיתיות לתעסוקה איכותית ומתמשכת: עסקים מקומיים בינוניים, קטנים וזעירים. אלו המעסיקים את מירב העובדים בישראל לאורך זמן.

בפעם השנייה, כאשר הממשלה הורגת, הלכה למעשה, את מפעל ההכשרה המקצועית האפקטיבית. הקורסים של שירות התעסוקה הפכו כבר מזמן לבדיחה מתמשכת ולדרך להבטיח קבלת דמי אבטלה לטווח ארוך. הכשרה מקצועית אפקטיבית היא זו שיכולה לאפשר באמת ובתמים גמישות בשוק התעסוקה גם בפריפריות. ללא חלופה אמיתית- כל פרימה של רשתות הביטחון היא אכזריות לשמה.

בפעם השלישית, כאשר המדינה לא מגנה מספיק על ועדי עובדים דמוקרטיים במפעלים. כאשר ההתארגנות נשברת על ידי מאבטחים המונעים כניסת עובדים ועל ידי מעסיקים, העושים הכל על מנת לשבור התאגדויות, חייבת המדינה לתקן את זכויות העובדים ולקדם מודלים, נוסח המודלים התעשיתיים הגרמניים, בהם העובדים שותפים מרכזיים לבעלות על המפעלים בהם הם עובדים.

ממשלת ישראל לא עושה דבר מכל אלו. אולי בגלל שהנגב רחוק. אולי בגלל שהעובדים המפוטרים חלשים יחסית ולא מקושרים. אולי בגלל שהיא פשוט לא מסוגלת. ורק כוח פוליטי מתחדש, של הפריפריות, על ידי הפריפריות לטובת החברה הישראלית כולה, יחולל את השינוי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg