כשאלקין ולוין לחשו על אוזנו של נתניהו עצות סותרות
בתוך הליכוד מתרוצצות שתי מפלגות. אחת, ליכוד חילוני ששורשיו בחרות ז"ל, וליכוד מסורתי-דתי שמרגיש יותר בנוח עם מועצת גדולי התורה
הקואליציה נקלעה ביום ראשון, בשעת צהריים, לרגע המשברי ביותר שלה בשנה האחרונה: השר יעקב ליצמן הפקיד זה עתה את מכתב ההתפטרות שלו מהממשלה, והציב את הליכוד ואת חבריו בש"ס וביהדות התורה בניגוד עניינים חריף. מפלגת השלטון הייתה צריכה להוכיח לבוחריה שהיא אינה מונחת בכיס של החרדים, ואילו החרדים היו חייבים להוכיח לבוחריהם שהם אינם מונחים בכיס של הליכוד. באותו הרגע ממש נדרשה גם הכרעה על חוק המרכולים: האם להרגיע את הקואליציה ולהרתיח את הבוחרים, או להרתיח את הקואליציה ולהרגיע את הבוחרים?
ללשכת ראש הממשלה זומנו שניים מהמוחות החריפים של הליכוד - השרים יריב לוין וזאב אלקין. הם הציגו בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו גישות הפוכות לחלוטין זו מזו.
לוין הציע לרכך, לעקר ולדחות את חוק המרכולים. "אסור שניתן מתנה ליאיר לפיד", הסביר לנתניהו וגם לשר הפנים אריה דרעי. הרי לא סתם גוש הימין מתכווץ: מלחמות שבת הן מבריח הקולות מספר 1 של הימין. אישור חקיקה פרו-חרדית גורפת ייתפס כמעשה פניקיסטי של הליכוד, ויזניק את יש עתיד. עדיף לחכות שבוע שבועיים, עד שהשבת תרד מסדר היום הציבורי. כמו כן, אם כמו שחשבו לא מעטים בקואליציה פרישת ליצמן מסמנת לשאר חבריו את הדרך, יהיה זה אסון להיכנע לחרדים ממש ערב בחירות.
אלקין חשב אחרת: הוא ראה שדרעי מחרים את ישיבת הממשלה במחאה על העיכוב המסתמן בחוק המרכולים. גם ישיבת ראשי הקואליציה בוטלה באופן תקדימי. מי שלא מגיע לממשלה יכול גם להיעדר מהכנסת למחרת, והכול עלול לצאת משליטה. צריך לפתור את זה כאן ועכשיו או שנידרדר לבחירות, הוא אמר לנתניהו. אם נתפשר עם החרדים נוכל להמשיך עוד שנתיים. עדיפה קטטה זמנית עם הבוחרים על פני קרע עם השותף הטבעי מספר 1.
נתניהו, כידוע, בחר בהמלצת אלקין. הראיות לכך ניכרו כבר בישיבת שרי הליכוד: השר אופיר אקוניס הציע לחבריו לחדד את המסר שהליכוד איננו בכיס של החרדים: "האדמו"ר מגור לא ינהל את המדינה", הוא העיר. נתניהו נחרד. "אני מציע שההתבטאות הזו לא תצא מפה", אמר ראש הממשלה בכעס, "להיות מנהיג זה גם ללכת נגד הציבור שלך כשצריך".
בינתיים זה השתלם לו. משבר שנראה ערב שבת כסוף דרכה של הממשלה התפוגג לחלוטין כבר ביום שני. הליכוד והחרדים הגיעו להסדר כולל, עד סוף הכהונה. לפי הפרשנות המקובלת בליכוד, גם התנגדותה של ישראל ביתנו למהלך מתואמת עם נתניהו. חשוב שהחרדים לא ירגישו פראיירים לגמרי, כפי שטוענים כמה פרשנים במגזר.
מחלוקת לוין-אלקין אינה טקטית, אלא אסטרטגית. בתוך הליכוד מתרוצצות שתי מפלגות: האחת היא ליכוד חילוני, ששורשיו בחרות ז"ל ופניו מערבה, לתל-אביב. זה הליכוד של אקוניס, חיים כץ ודוד ביטן, וגם של נתניהו עצמו. הוא מרגיש לגמרי בנוח בקואליציה עם לפיד שתקדם חקיקה ליברלית מבחינה אזרחית, וימנית מבחינה כלכלית - דבר שלא מתאפשר בשותפות עם החרדים. יש גם ליכוד מסורתי-דתי שמרגיש יותר בנוח עם מוטי בבצ'יק ומועצת גדולי התורה.
לליכוד נשארו מעט מאוד מצביעים ימנים-חילונים, אבל הרבה מאוד חברי כנסת כאלה. בנימין נתניהו, למשל. ההחלטה האסטרטגית, לאיזה כיוון ללכת, תקבע איזה ליכוד יהיה כאן.
באמריקה הייתה פעם קטגוריה נחמדה בעיתוני התרבות: 'התוכנית הטובה ביותר שאתה לא צופה בה'. בהשאלה, כולנו היא המפלגה הטובה ביותר שאתה לא מצביע לה.
על פי כמויות היגון והזעם שנשפכו על משה כחלון מהטלוויזיה ומהמקלדות, אפשר היה לחשוב שמפלגתו קיבלה בבחירות האחרונות חמישים מנדטים על בסיס מצע של תמיכה נלהבת במפכ"ל ובבג"ץ, ולא עשרה מנדטים צנועים שביקשו דירה קצת יותר זולה. מבקריו מזכירים את ההוא שמתפלח לאוטובוס ועוד מתאכזב שלא קיבל עודף.
הסיבה שכחלון לא פירק את הקואליציה על חוק ההמלצות היא שאינו רוצה בשום פנים ואופן לפרק את הקואליציה. כשהצמד ביטן-אמסלם השמיע באוזני בכירי כולנו את איומי הבחירות אם היוזמה לא תאושר בכנסת, הסיכויים למימושם היו אפסיים. אך מי שנכווה במשבר התאגיד נזהר בחוק ההמלצות. לפי הטענה, היה זה אז היועץ ליאור חורב שהציע לכחלון להתנגד לסגירת התאגיד כדי לצבור תמיכה במקומות הנכונים. שר האוצר התחרט מרה על שטיפס על העץ הזה מרצונו החופשי, כשמחירי הנדל"ן טרם ירדו ועודפי המיסים טרם חולקו. אין לו שום כוונה להסתכן בטיפוס על עץ חדש כשלמטה הליכודניקים מנערים את הגזע - ולכן חוק ההמלצות יעבור. "אני שר האוצר, לא שר המוסר", אמר כחלון.
בינתיים קורים דברים מסקרנים בגזרת התיקים: בשבוע שעבר נטען בכמה מקומות שנתניהו הזיע קשות במפגש השישי שלו עם חוקרי המשטרה. אבל השבוע התברר שהמצב אולי הפוך: בחדשות 10 פורסם שהחקירה הזו דווקא החלישה משמעותית את טענות השוחד כלפי ראש הממשלה בתיק המתנות, תיק 1,000, וכעת נותרה המשטרה עם מרמה והפרת אמונים "בלבד". ביום שלישי הודיעה דוברת המשטרה בכנס אילת שלפי שעה יש קושי משפטי להוכיח עבירות על החוק בתיק השיחות עם נוני מוזס, תיק 2,000. באותו יום הודיע פרקליט המדינה שי ניצן, חד וחלק, שראש הממשלה איננו חשוד בתיק הצוללות, תיק 3,000.
נתניהו לא יכול לקוות להתפתחויות טובות יותר. המלצה משטרתית מרוככת בתיק בודד תקל מבחינה ציבורית על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לסגור גם את החקירה הזו אם יתרשם שיש קושי להשיג הרשעה. אם לא מדובר בהדלפות מגמתיות או בהטעיה מתוחכמת, הוא צריך להיות מעודד.
אבל אם זה המצב, מה גורם לראש הממשלה לשגע את הכנסת בחוק ההמלצות? הרי הוא האדם היחיד במערכת הפוליטית שיודע באמת מה ההאשמות המוטחות בו בידי החוקרים. האם הוא התרשם שהמצב שלו חמור משחושבים, ולכן החליט להטיס את החוק בצנרת? או שמדובר בקריזה ליכודית שיצאה משליטה?
לוח הזמנים של החקירה מביא את ההכרעה הסופית אם להעמיד לדין את נתניהו בערך למחצית 2019. אם לשימוע של שרה נתניהו הוקצבו ארבעה חודשים, בעלה העסוק יותר יקבל חצי שנה. ועוד קל וחומר: אם הכרעה בתיק הקטן שלה התמשכה כל כך הרבה זמן, ההחלטה דרמטית בהרבה על העמדה לדין של ראש ממשלה תצריך עוד יותר זמן.
משמאל מאשימים את היועץ המשפטי לממשלה בסחבת כדי להציל את נתניהו. אבל אולי כדאי לחשוב על סיבה אחרת: מנדלבליט מבין שתיק 1,000 קשה משפטית, על הגבול האפור, באזור שבו אין הרשעה מובטחת ואין סגירת תיק קלה. העובדה שמדובר בראש ממשלה מעמיסה חומרי נפץ לתיק נפיץ גם כך.
במבט מהצד נראה שמנדלבליט היה מעדיף לקבל את ההכרעה הזו אחרי שנתניהו כבר איננו ראש הממשלה, כשהשיח הציבורי לא כה רעיל וטעון. ככל שההחלטה מתעכבת, גוברים הסיכויים שהממשלה הנוכחית תלך בדרך כל ארץ, בלי התערבות משפטית.
אקו"ם