ראשי » חדשות » דעות

האם עודף רגולציה ימנע את קריסת הגמ"חים?

במשרד האוצר טוענים שיש להטיל הגבלות על הגמ"חים, מה שעלול לגרום לקריסתם. נשאלת השאלה, האם על המדינה להתערב בנושא?

לעתים תכופות אנו מקבלים פניות מבנקים או מגופים פיננסיים אחרים, המנסים לשכנע אותנו לקחת הלוואה שבאמצעותה נוכל להגשים את כל חלומותינו. הלוואות אלו נושאות כמובן ריבית וטמון בהן סיכון כלכלי לא מבוטל, כיוון שהן עלולות להכניס את האדם לחובות שלא יהיה מסוגל לעמוד בהן. טוב יעשה המחוקק אם יחייב את מפרסמי ההלוואות הללו להתריע על הסיכון הכלכלי הטמון בהן – בדומה לאזהרה שאותה מחייב החוק להוסיף במודעות פרסום לסיגריות או לאלכוהול.
 
לצד הלוואות מסחריות אלו, קיימת מערכת מסועפת של הלוואות שאין תכליתן התעשרות המלווה כמו בהלוואות המסחריות, אלא סיוע ללווה. ההלוואות הללו מתנהלות דרך קופות הגמ"חים השונות (גמ"ח = גמילות חסדים), אשר מאחוריהן עומד הרצון לקיים את אחת המצוות המרכזיות במערכת המצוות ש"בין אדם לחברו" ביהדות - מצוות ההלוואה לעני. הלוואה לעני נחשבת כמצוות צדקה במעלה גבוהה יותר מנתינת כסף במתנה לעני ובה מקיים המלווה גם מצווה נוספות: היות שמדובר בהלוואה שאינה נושאת ריבית, מתקיימת בה גם המצווה האוסרת לקבל תמורה כל שהיא בגין ההלוואה. במשך הדורות, היו הגמ"חים הללו אחד המאפיינים הבולטים של הקהילות היהודיות ובהן באה לידי ביטוי הערבות ההדדית בין בני הקהילה.

אלא שבשנת 2009 התברר לפתע כי התנהלותם של חלק מהגמח"ים אינה חוקית. מדובר בגמ"חים המקבלים פיקדונות ונותנים הלוואות. פעולות אלו, אם נעשות בהיקף גדול הנן פעולות שעל פי חוק הבנקאות רק הבנקים רשאים לבצע. מאז אותה שנה ועד היום לא הוסדר הנושא מבחינה משפטית, אלא שכדי למנוע קריסה של הגמ"חים החליטו היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה ויינשטיין, ונגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר על מדיניות אי אכיפה של החוק כלפי הגמ"חים.

חוק הבנקאות מטיל על הבנקים הגבלות רבות ורגולציה אשר נועדו להגן על כספם של המפקידים. באוצר טוענים שיש להטיל הגבלות ורגולציה גם על הגמ"חים (אם כי בהיקף מצומצם יותר) בכדי למנוע את התמוטטותם, התמוטטות אשר אם תתרחש חלילה עלולה להביא מאות ואלפי משפחות לחרפת רעב. מנגד, טוענים מנהלי הגמ"חים כי הניסיון רב השנים מלמד שהנם יציבים מבחינה כלכלית ואין כל חשש לכספיהם של המפקידים.
 
אין אני מעוניין להכריע במסגרת זו בשאלה האם הצדק עם האוצר או עם מנהלי הגמ"חים, אך אי אפשר להתעלם משתי נקודות עקרוניות העולות בסוגיה זו. האחת – האם מן הבחינה העקרונית נכון שהמדינה תתערב בפעילותו של גוף צדקה פנים קהילתי הפועל בהצלחה במשך שנים רבות. השנייה – האם אין מקום לחשש כי הרגולציה עצמה היא זו שתגרום להתמוטטות הגמ"חים, אם זו תדרוש מהם לנקוט בפעולות שונות אשר יגדילו בצורה משמעותית את הוצאותיהם (למשל: רכישת מערכות מחשוב, העסקת עו"ד ורו"ח לצורכי פיקוח ועוד). כזכור, כבר הכריז ראש הממשלה על כך שישראל סובלת מעודף רגולציה, עודף ביורוקרטיה ועודף משפטיזציה - עובדה המקשה על פעילותם השוטפת של העסקים.

האם אין מקום לחשש שעודף רגולציה יביא לתוצאה דומה גם בתחום הגמ"חים? בשאלה זו כדאי להיזכר במשל הזאב והשועל המובא בשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל: האריה והזאב התווכחו על הזכות לאכול כבש וניגשו אל השועל כדי שישפוט ביניהם. השועל פסק שיחלקו את הכבש ביניהם וחילק את הכבש לשני חלקים. אלא שכדי להשוות את החלקים באופן מדויק השועל הערמומי אכל מעט מן החלק האחד ואז "גילה" כי החלק השני גדול יותר, מיד אכל מעט מן החלק השני ואז "התברר לו" שצריך לאכול עוד קצת מהחלק הראשון. כך חזר ואכל משני החלקים על מנת להשוותם עד שבסופו של דבר לא נשארו לאריה ולזאב אלא עצמות. גם בנידון יש לוודא שהרצון להבטיח באופן מוחלט את כספם של המפקידים לא יגרום לכך בסוף הדרך לא יישאר דבר מן הגמ"חים.

מכל מקום, המצב בו מוסד הגמ"ח נחשב כלא חוקי במדינת היהודים הוא בלתי נסבל הן מן הבחינה היהודית והן מן הבחינה המשפטית, ואת זה יש לתקן במהירות.

הכותב הוא ראש מכון כת"ר, לכלכלה על פי התורה, אשר יקיים במרכז האקדמי לב בירושלים ביום רביעי את הכנס השנתי לכלכלה והלכה בנושאי ניגוד עניינים בשירות הציבורי והתנהלות הגמ"חים בישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח