כורש, בלפור, דונלד טראמפ. ו׳ בדצמבר הוא מעתה יום חג
הכרזתו של טראמפ על ירושלים כבירת ישראל היא אירוע חשוב בקנה מידה היסטורי. למי מגיע הקרדיט לכך (רמז: לא יהודים), ומי עושה הכול כדי להשבית שמחות (רמז: יהודים)?
ח' באב, חודש יולי, שנת 70 לספירה. המצביא הרומאי טיטוס, שבעוד תשע שנים ימונה לקיסר האימפריה, מתכונן עם גייסותיו להסתערות על ירושלים. חצי מיליון יהודים מורעבים ומותשים עמדו אז חסרי אונים אל מול כ-60 אלף חיילי המעצמה החזקה בעולם, ונכנעו במהרה. למחרת נשרף בית המקדש השני, ועם ישראל יצא לגלות ארוכה בת שנות אלפיים, שממנה חזר לארצו לפני שבעים שנה והקים בה את מדינת ישראל.
שבעים הוא מספר חשוב ביהדות: לירושלים יש שבעים שמות, דוד המלך, מייסד ירושלים היהודית, חי שבעים שנה. והנה, שלשום, שבעים שנה אחרי החלטת עצרת האו"ם על הקמת המדינה היהודית וההכרזה על מדינת ישראל, עמד מנהיג המעצמה החזקה בעולם ונשבע אמונים לקשר שבין ירושלים לעם ישראל.
הכרזתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הכרתו בירושלים כבירת ישראל חשובה בקנה מידה היסטורי. ברבות הימים היא תצטרף להכרזת כורש, להצהרת בלפור ולהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. כמובן, כגודל ההיסטוריה כך גודל ההיסטריה. כלי התקשורת של השמאל הליברלי בארץ ובעולם עשו הכול כדי לשוות למעמד המרגש הזה, שלב כל יהודי פשוט ולא מתחכם עלץ בקרבו כשחזה בו ברביעי האחרון בשעה 20:00, ממד אפוקליפטי.
"סערת ירושלים" – הכריזה כותרתו של אתר אחד לאורך כמעט כל היום, כאילו ירושלים הייתה מתישהו באלפיים השנה האחרונות שקטה ורגועה למשך יותר מארבעים שניות; "ארדואן מזהיר", "אבו-מאזן מגנה", "דיפלומטים מביעים חשש" – כל הארסנל הכנוע והמתפרס, הגלותי והפחדני יצא ממחסני החירום התקשורתיים בבת אחת, ונורה בכמויות לכל עבר. מעניין, האין אלה אותם כלי תקשורת בדיוק שכאשר ברק אובמה הנהיג מדיניות של הקפאת התנחלויות למשל, צווחו מעל כל מיקרופון רענן שאסור למדינת ישראל להתמרד נגד ידידתה החשובה בעולם? האם לא אלה טענו בתוקף שכל מה שאומר נשיא אמריקני קדוש, ושכולנו צריכים מיד לכרוע ולהשתחוות?
תילי-תילים של פרשנויות כבר נכתבו ועוד ייכתבו על המהלך החשוב הזה של טראמפ. נאמר שהוא רוצה להסיט את תשומת הלב מהחקירות שמתנהלות נגדו בנושא רוסיה, נטען שהוא רוצה להראות שארה"ב עדיין משחקת תפקיד חשוב במזרח התיכון למרות השתלטותה של רוסיה על הנעשה בסוריה, ונרמז שהדבר שהוא הכי שונא זה שטוענים כלפיו כי איננו מקיים הבטחות. אבל את הבסיס כדאי לדעת וחשוב לזכור: טראמפ חושב כל הזמן קדימה. אין לו ברירה אלא לעשות כן אם הוא רוצה לשרוד פוליטית.
באופק יש כעת בחירות אמצע לקונגרס ולשליש מהסנאט. הגרעין הקשה של מצביעי טראמפ והמפלגה הרפובליקנית הם נוצרים אוונגליסטים, שמאמינים כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ושירושלים היא בירת המדינה היהודית. הם באים לכאן ומזדהים איתנו גם כשאינתיפאדות משתוללות ברחובות. הם מתפללים למעננו בכל יום ראשון בכנסייה. הם תורמים לנו, הם אוהבים אותנו באמת.
לא ניכנס כרגע לסיבות התיאולוגיות ולוויכוחים על ניואנסים. הרוב המוחלט והמיינסטרים של האוונגליסטים, שהם רבע מתושבי ארה"ב, רצו לשמוע את נשיאם מכריז סוף-סוף על ירושלים כבירת ישראל. פשוט וצלול, בלי קשקושים ובלי תירוצים - וטראמפ סיפק להם את הסחורה.
למרבה הצער, ההוכחה הטובה ביותר לכך שמה שכתבתי עד כה נכון היא תגובתה המבישה של התנועה הרפורמית בארה"ב למהלך של טראמפ. ריק ג'ייקובס, נשיא 'האיחוד ליהדות רפורמית' בצפון אמריקה, פרסם בשמו ובשם רבנים רפורמים רבים אחרים הצהרה ולפיה הם מביעים דאגה מכוונתו של טראמפ להכריז על ירושלים כבירת ישראל.
עד עכשיו לא הבנתי ממה יש לאדון ג'ייקובס לדאוג כל כך. האם הוא וילדיו עומדים להילחם במלחמת אל-אקצה הממשמשת ובאה בגלל הצהרתו של טראמפ? מובן שלא. העניין הוא פוליטי פנים-אמריקני. הרפורמים היהודים הם אנשי שמאל ליברלי, והאוונגליסטים הם אנשי ימין שמרני. כל מה שאוונגליסט רוצה, ג'ייקובס וחבריו ירצו אחרת. זה ויכוח לגיטימי, כמובן, אבל כמה חבל ועלוב שהוא משפיע גם על אירוע שכל יהודי היה צריך לצאת מגדרו ולשמוח בגללו – ירושלים מוכרזת כבירת ישראל על ידי מנהיג המעצמה החזקה בעולם.
העיירה ציון (זאיון) במדינת אילינוי שבארה"ב שוכנת לחופי אגם מישיגן. לכיכר המרכזית בעיירה מתנקזים הרחובות שלם (ירושלים), בית-אל ושילה. רחובות נוספים וקטנים היוצאים מרחוב שלם הם גדעון, גלבוע וגלעד. הציונות הנוצרית הזו נובעת ישירות מהתנ"ך, ולא מזוהמת בדרך משלל תיאוריות ליברליות ומודרניות שהצליחו לעוות כליל את השמאל האמריקני ולהפוך את חלקו ההולך וגדל למבקר ישראל אוטומטי במקרה הטוב, ושונא ממש במקרה הגרוע. נוצרים ציונים אלה הם הגב הפוליטי של מדינת ישראל, למרות שבתקשורת המיינסטרים משתדלים לא לספור אותם. אבל הם הולכים לקלפי, ובנובמבר 2016 הם העלו לשלטון את טראמפ - בין השאר, כדי שיעשה את מה שעשה ביום רביעי האחרון.
המוני האמריקנים הללו, אנשים טובים שקמים בבוקר והולכים לעבודה, מתגוררים בעוד 14 עיירות בארה"ב ששמם ציון, ב-27 עיירות ושמן "שלם" (סאלם), ובמקומות אינספור אחרים ברחבי האימפריה שקרויים השרון, רחובות, בית-לחם, ממרא, הר המוריה, שילה וחברון. האנשים האלה הם האחראים הישירים לאירוע החגיגי וההיסטורי שהתרחש השבוע.
זהו תיקון עולם במלוא מובן המילה, שבמסגרתו המנהיג החזק והחשוב בעולם נעמד בשנת השבעים לתקומתה של המדינה היהודית מול טיטוס הרומי, שהיה כאן בשנת 70 לספירה. הוא התייצב מולו ומול כל המלעיגים והפחדנים, המלעיזים והמשקשקים – והחזיר את כתרה של ירושלים למקומו הראוי בין אומות העולם.
אקו"ם