הגיע הזמן לסגור את המוסדות הלאומיים
התחקיר שפורסם בנוגע להתנהלותו של דני דנון הוא רק קצה קרחון. המוסדות הלאומיים מילאו תפקיד היסטורי חשוב, אבל עם השנים התנוונו ואיבדו רלוונטיות. הגיע הזמן לטלטלה משמעותית
"אצלנו היהודים נוהגים לומר עד מאה ועשרים. השנה חגגנו 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון, שבו הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית. אולי הגיע הזמן לסגור את הבסטה ולחשוב על הקמה של גוף ממלכתי חדש, לא פוליטי, שיהיה אחראי לקשר בין ישראל והתפוצות". את הדברים הללו השמיע באוזניי לאחרונה דווקא בכיר במה שמכונה "המוסדות הלאומיים".
התחקיר שפרסם עמית סגל בחדשות 2, ואשר נטען בו כי דני דנון - היום שגריר ישראל באו"ם, בעבר יו"ר הליכוד העולמי - ניצל את המוסדות הלאומיים לקידומו האישי והפוליטי, מאשש את החשד: שורת הגופים המכונה בשם הקבוצתי "המוסדות הלאומיים", והכוללת את ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד, איננה רלוונטית עוד במציאות הנוכחית. למרות תפקידה ההיסטורי החשוב והפעילות החיובית במקרים רבים גם כיום, מדובר במערכת סבוכה ומיושנת, שהפוליטיקה המפלגתית שולטת בה ביד רמה. במידה מסוימת, הגופים הללו משמשים חצר אחורית של הפוליטיקה הישראלית. הרחק מעין הציבור נתפרים מינויים, מועברים תקציבי ענק ונסגרות עסקאות, בהתאם לכוחן הפוליטי של המפלגות בכנסת.
גילוי נאות: במשך כמה שנים עבדתי בהסתדרות הציונית העולמית, וקשה לי לירוק לבאר שממנה שתיתי. אלא שדווקא על בסיס ההיכרות האישית שלי, אני יכול לומר שיש לנו בעיה רצינית. אם מישהו חושב שדני דנון הוא החוליה הבעייתית היחידה בסיפור, הוא טועה. ההסתאבות חוגגת במנגנונים המנופחים, והאינטרסים קיימים משני צדי המפה הפוליטית. הדרך היחידה לבער את הביצה הארכאית והמיותרת הזו היא פשוט לייבש אותה. במילה אחת: לסגור.
קרן היסוד, שנועדה בראשיתה להיות זרוע איסוף הכספים של התנועה הציונית, הפכה לגוף המשרת פרויקטים נקודתיים בהתאם לאינטרסים שונים. על קק"ל, שתפקידה המקורי כידוע הוא רכישת אדמות בארץ ישראל למען העם היהודי, נמתחה במהלך השנים ביקורת רבה בגין שחיתות, בזבזנות והיעדר שקיפות. הסוכנות היהודית שימשה בתקופת המנדט כממשלת היישוב היהודי, ומאז הקמת המדינה עסקה בעיקר בעידוד עלייה ובחינוך יהודי בתפוצות. בשנים האחרונות הסוכנות מצמצמת את פעילותה בנושא העלייה, התחום העיקרי שעמו זוהתה. גם בתחום החינוך היהודי בתפוצות היא מזמן איננה השחקן הראשי, ולצדה פועלים גופים רבים נוספים. במידה רבה אפשר לומר כי הסוכנות חדלה למלא את ייעודה. ההסתדרות הציונית העולמית, הגוף המקורי שממנו הסתעפו והוקמו כל האחרים, אמנם חווה התחדשות מסוימת בשנים האחרונות, אך תקציביה אינם מספיקים להוביל תהליכים ממשיים.
דיאלוג אמיתי וכן בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות הוא עניין חשוב כיום יותר מאי־פעם, אבל המסגרת הפוליטית והעסקנית איננה תורמת למטרה הזו. הגיע הזמן לחשוב על רעיונות חדשים, וכאלה אכן נשמעים.
המיזם הציוני המוצלח ביותר, ושנהנה מקונצנזוס חיובי בעולם היהודי, הוא 'תגלית'. ממטה קטן בירושלים, המפעיל ספקים חיצוניים, הביאה 'תגלית' כחצי מיליון צעירים יהודים לביקור בישראל. מעניין להשוות את הצלחתו של 'תגלית' לפרויקט דומה בשם 'מסע', שהוקם בשיתוף הסוכנות היהודית וממשלת ישראל, אך לא הצליח להתרומם באותה מידה. 'מסע' מפיק תוכניות לשהייה ממושכת יותר בישראל, בשונה מהטיולים הקצרים יחסית של 'תגלית', ומבחינה זו יש לו פוטנציאל השפעה גדול יותר. עם זאת, הקשר לממסד הרשמי והוותיק רובץ עליו כאבן ריחיים. 'תגלית' הצליח בזכות הא־פוליטיות שלו. הוא אמנם מקבל תקציב ממשלתי, אך לא תלוי רק בו או בעיקר בו. ייתכן שזו הדרך: להקים גופי מטה קטנים שימלאו את מקומם של מוסדות הענק הישנים, שסבך הבירוקרטיה איננו מאפשר להם לפעול ביעילות וברצינות.
לפני כחודשיים פרסמתי במוסף זה כתבה על העולים מצרפת ("נופלים בין הכיסאות", 'יומן' 1053), שילדיהם מתקשים למצוא את מקומם במערכת החינוך הישראלית. לצד קשיי הגירה טבעיים, העולים מתמודדים עם הבדלים תרבותיים עמוקים ועם העובדה שבישראל לא קיימת מקבילה חינוכית וקהילתית לאופי הדתי של יהודי צרפת.
בעקבות הכתבה התקיים השבוע דיון מיוחד בנושא בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, בראשות ח"כ אברהם נגוסה (ליכוד). אריאל קנדל, מנכ"ל ארגון 'קעליטה' המסייע לעולי צרפת, תיאר חלק מהפער התרבותי שעמו מתמודדים העולים: "בבתי הספר היהודיים בצרפת יושבים יחד ילדים חרדים יחד עם חילונים, ובנוסף יום הלימודים הסתיים בערב, ואילו בארץ הוא מסתיים מוקדם מאוד. מנהלי בתי הספר, דתיים או חרדים, חייבים לעבור הכשרה מתאימה כדי לקלוט ילדי עולים מצרפת, ולוודא שהנער מתאים למסגרת שלהם". אורית לסר מ'נאמני תורה ועבודה' הסבירה כי ילד הנשלח לזרם חינוכי שאינו מתאים לאופי המשפחה עלול לנשור מהלימודים, להידרדר ולהשפיע על השתלבות המשפחה כולה.
במהלך הדיון עלה הנתון הבא, שנראה כאילו נלקח היישר מחלם, ומתקשר למציאות שתיארתי בחלקו הראשון של הטור: ההסתדרות הציונית העולמית מחזיקה כ־150 אולפני עברית בצרפת, אך הם מיועדים לבני 18 ומעלה בלבד. הסיבה לכך היא שתקציבם מגיע ממשרד העלייה והקליטה. כדי שגם ילדים ונערים יוכלו ללמוד באולפנים, יש צורך בתקציב ממשרד החינוך. ישעיהו יחיאלי מארגון נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים) סיפר על המצב הבעייתי של בני הנוער המגיעים לישראל בלי לדעת עברית. משתתפים אחרים בדיון ציינו בצדק כי שנת אולפן אחת איננה מספיקה ללימוד השפה, וכי יש להרחיב אותה לתקופה ארוכה יותר.
נתון מעניין נוסף סיפק ראש האגף לקליטת תלמידים־עולים במשרד החינוך, מאיר שריר: מתוך 5,935 תלמידים עולים מצרפת במערכת החינוך, 3,389 לומדים בחינוך הממלכתי־דתי, 1,261 בבתי ספר ממלכתיים, ו־1,185 במוסדות חרדיים. המשתתפים בדיון הסכימו כי הזרם המתאים ביותר לאותם תלמידים הוא הממלכתי־דתי, אלא שההורים לא תמיד מבינים זאת ולאחר מכן מצטערים על כך. "ההורים יודעים שהם רוצים בית ספר 'דתי', הבעיה היא ש'דתי' שהם מכירים זה לא 'דתי' בישראל", הסבירה יועצת מעיריית ירושלים העובדת עם עולי צרפת. "בכלל, המילה 'דתי' בישראל כל כך רחבה ולא חד־משמעית, ופעמים רבות העולים לא מגיעים למקום הנכון בעבורם". רוב הנרשמים לחינוך חרדי מבינים בסופו של דבר שהוא אינו מתאים לילדיהם ומעבירים אותם לחינוך ממלכתי־דתי, אלא שאז הילדים מתקשים להתמודד עם הפער שנוצר בתחום לימודי החול. יש לקוות כי הדיון החשוב בכנסת יניע את הגורמים השונים להתמודד עם הנושא ברצינות רבה יותר.
בחזרה למוסדות הלאומיים, שבינתיים עדיין עומדים על תִלם. כתב הג'רוזלם פוסט גיל הופמן פרסם השבוע רשימת שמות של אישים המוזכרים כמועמדים לתפקיד יו"ר הסוכנות, לאחר שנתן שרנסקי יסיים את תפקידו ביוני הקרוב. בכירים בסוכנות היהודית פקפקו באמינות הדיווח וטענו כי הוא נראה כמחזור וסיכום של השמות שכבר עלו בתקשורת בחודשים האחרונים. לדבריהם, מקורה של הרשימה באנשי הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, כשעל פי התקנון מי שאמור להמליץ על מועמד הוא ראש הממשלה. בין השמות שהוזכרו: השר יובל שטייניץ, שהיה מועמדו הטבעי של ראש הממשלה אך לאחרונה הסתבך בחקירות מקורביו; יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג; חבר מפלגתו ח"כ נחמן שי; קונסול ישראל בניו־יורק דני דיין; שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר, ושגריר ישראל באו"ם לשעבר רון פרושאור.
מה להרצוג ולתפקיד יו"ר הסוכנות? בתקופה שבה דובר על צירוף המחנה הציוני לממשלה הוזכר שמו של נחמן שי כמועמד מפלגת העבודה לתפקיד, כחלק מההסכם הקואליציוני. בינתיים נושל יצחק הרצוג מתפקיד היו"ר. במקרה שבו מפלגת העבודה תחזור לקואליציה ממשלתית בצורה זו או אחרת, אפשר יהיה להציע להרצוג את התפקיד.
שם מעניין נוסף הוא דני דיין. ראש מועצת יש"ע לשעבר הפך להיות אישיות אהודה ביותר בקרב יהדות ארה"ב, שבתחילה חששה מפני מי שתואר כ"מנהיג המתנחלים". הוא משמש מעין גורם מגשר בין ממשלת ישראל והעומד בראשה שאליו הוא מקורב, ובין יהדות ארה"ב הממוסדת. קשה לנחש כיצד יגיבו בארה"ב למינויו של רון דרמר, אדם שמזוהה מאוד עם ראש הממשלה ומחזיק בדעות ימניות. הם רואים בו יד ימינו של ראש הממשלה נתניהו, שכרגע הם לא ממש מחבבים.
אקו"ם