מה עושים הגנרלים בחורף?
שניים יפסידו בכל מקרה מהמשבר המתמשך בקואליציה: החרדים וליברמן. התכתשותם הפומבית סביב חוק המרכולים ועונש המוות מעידה שהם מסרבים להפנים עד כמה המשחק שלהם מסוכן
כשאונייה מחשבת לטבוע בסערה, משליכים ממנה מטען. בניסיון למנוע את טביעת הקואליציה, השליכו ממנה השבוע ראשיה כל מיני סוגי מטענים. ראשית, את המטען האלקטורלי: חוק המרכולים הוא אירוע לא כל כך משמעותי מבחינה מעשית, אבל מזיק מאוד מבחינת בוחרי הליכוד, שהם מסורתיים אך לא דתיים, אוהבים שבת אך לא אוהבים שכופים אותה עליהם. הפוליטיקאים החרדים מתמחים בחקיקה וביצוע, אבל בהבנת דעת הקהל הם מעולם לא הצטיינו. שוב הם מתעקשים להצליח יותר מדי.
בדרך להציל את החוק הם גם ביצעו את השגיאה הגסה של הניסיון להקים את ח"כ יהודה גליק מהשבעה. לעת זקנתו היחסית הועלה השבוע אריה דרעי למדרגת הרב עובדיה יוסף: דובריו בהתנדבות ובשכר ניסו להסביר שהוא לא הובן נכון כשפעל להביא את גליק לכנסת בעוד שמתו מונח לפניו ממש.
ליברמן יצא למערכה המיותרת משהו על עונש המוות מתוך מצוקה. בדרום נמשך העינוי הסיני של ירי רקטי יומי, וכולם מזכירים מה אמר חבר האופוזיציה ליברמן על אירועים דומים לפני שנתיים. מפלגתו לא עושה חיל בסקרים, בלשון המעטה. ממש כמו קודמיו בנימין (פואד) בן-אליעזר, עמיר פרץ, אהוד ברק ומשה (בוגי) יעלון, גם הוא מגלה שמשרד הביטחון הוא כבר לא בוננזה אלקטורלי כמו שהייתה פעם - אפילו להפך.
בנימין נתניהו יהיה אחרי הבחירות ראש ממשלה, או שלא. משה כחלון שר אוצר, או שלא. אבל שניים יפסידו בכל מקרה: החרדים וליברמן. ובכל זאת ההתכתשות הפומבית שלהם סביב חוק המרכולים ועונש המוות מעידה שהם מסרבים להפנים עד כמה המשחק שלהם מסוכן. אלמלא ליהק את עצמו שלשום ראש הממשלה נתניהו לתפקיד יושב ראש הקואליציה, לרבות שיחות המרצה לחברי כנסת וספירת קולות על לוח הנוכחות, היינו בעיצומו של משבר חריף ביותר בממשלה.
העמדה הנפשית של נתניהו כלפי בחירות מורכבת: הוא לא רוצה בהן, אבל לא ממש חושש מהן. גמלה בליבו ההחלטה לא להקדים את הבחירות ביוזמתו. השבוע הקשו עליו בשאלה מה יעשה אם כחלון יפיל עליו את האוהל וילך לבחירות, ואם לא עדיף להקדים פיזור כנסת למכה. להפך, השיב ראש הממשלה.
הניתוח שלו מסקרן: אם כחלון יישאר בממשלה, הוא אולי יפסיד את קולות האגף השמאלי במפלגתו. אבל אם יעזוב, הוא בוודאות יפסיד את כל הקולות הימניים. לליכוד יהיה במקרה כזה טרף קל של 4-5 מנדטים.
הניתוח לגבי כחלון נשמע הגיוני. הרי החלטה לעזוב את נתניהו עכשיו דרמטית בהרבה מפירוק הממשלה, שהוא דרמטי לכשעצמו: מי שלא יכול לחיות תחת ראש ממשלה שהומלץ להעמידו לדין, לא יוכל להרכיב איתו קואליציה אחרי בחירות. החלטה לעזוב עכשיו היא אפוא גט כריתות לעולמים עם מצביעי הימין. התחזית של נתניהו היא שבחירות 2018 או 2019 יהיו עוד יותר מקוטבות ומפולגות משהיו בחירות 2015. זה לא יהיה אקלים אוהד במיוחד למפלגות מרכז שמצען כלכלי-חברתי.
לכן נתניהו משוכנע למדי שכחלון לא יעזוב - משוכנע למדי, אבל לא לגמרי. ביום ראשון הם ניהלו שיחה קצרה אבל נזעמת, אחרי שדלפו מסרוני הוואטסאפ הבוטים של נתן אשל נגד כחלון. התיאור "הפחדן מאולגה" פגע בכחלון בדיוק במקום הרגיש ביותר. שר האוצר סולד כבר שנים מהתיאור הפטרוני של ראש הממשלה כלפיו - "הילד מאולגה" כינה אותו נתניהו במרכז הליכוד כשזכה במקום הראשון בבחירות המוקדמות של 2006. בכולנו משוכנעים שאשל מייצג את העמדה של נתניהו.
השבוע הקרוב יכריע מה יגבר: אם ביום שני הכנסת תאשר את חוק המרכולים, ברביעי את החזרתו של יעקב ליצמן כסגן שר הבריאות ובחמישי יעבור בממשלה תקציב 2019, הכיוון יהיה ברור - בחירות במועדן, בעוד 22 חודשים. אם חוק המרכולים ייפול או שהתקציב ייקלע לקשיים, אפשר יהיה להתכונן לבחירות באביב הקרוב.
כרגע האפשרות הראשונה נראית סבירה יותר. "כוחנו בחולשתנו", סיכם שלשום בסיפוק שר בכיר בליכוד את מצב הקואליציה. התיעוב בין אגפי הקואליציה גובר, אבל לאיש לא ממתין בינתיים בחוץ משהו טוב יותר.
גבי אשכנזי: רמטכ"ל 'עופרת יצוקה' ופרשת הרפז זוכה בכל סקר פנימי – ויש רבים כאלה – למקום הראשון בין כל הגנרלים. הוא הגביע הקדוש של השריונים, למרות פרשת הרפז. אבל אשכנזי מודה בשיחות עם ראשי המפלגות שיש לו עור דק.
מי שלא העז להתראיין במשך קרוב לעשור מפחד שאלות קשות בפרשה הנשכחת והמשמימה ההיא לא נראה כמי שבנוי לחומו העז של המטבח. הוא יודע שברגע שיצטרף לקלחת הפוליטית, יודלפו הקלטותיו כרמטכ"ל בשיחות עם צמרת המערכת הפוליטית וייפתח דיון פומבי באירועים מפוקפקים בחברת 'שמן' שבראשה עמד. ברק ונתניהו היו מפהקים וממשיכים הלאה, אבל אשכנזי לא יעמוד בזה. מקורביו משוכנעים שהוא לא ירצה להיכנס.
בני גנץ: ערב הבחירות האחרונות יכול היה גנץ לקצר את חופשת השחרור שלו ולבטל למעשה את הצינון שהוא מחויב בו. אבל גנץ בחר בחופשה, ואותת על מידת החום הפושרת שבה הוא מתייחס לפוליטיקה. זה לא מופרך שישוריין כמספר 2, אבל גם לא בלתי סביר שיישאר בבית. יאיר לפיד ואבי גבאי משוחחים איתו מעת לעת.
יעלון: מפלגתו של שר הביטחון לשעבר נעלמה כליל בסקרים. בוגי כבר יודע שלא יהיה ראש הממשלה, אך עדיין לא השלים סופית עם רוע הגזרה של שריון כמספר 2. בסוף זה הרי יקרה. הנה המלכוד: את גבאי הוא מעריך אבל לא יכול לשבת במפלגתו, את לפיד הוא לא מעריך אבל רוצה יותר. קשה לו מנשוא המחשבה להיות סגנו של מגיש בטלוויזיה, יוצא 'במחנה'. עם זאת, הקשר בין שניהם התהדק משמעותית. יש גם אפשרות שלישית: שריון כמספר 2 של כחלון, במה שיהפוך את כולנו ליורשת האגף הליברלי של הליכוד.
ברק: ראש הממשלה לשעבר מבצע וידוא הריגה בסיכוייו לקאמבק. הוא מתעקש שוב ושוב לבשר על סירובי פקודה המוניים קרבים בצמרת הצבא ושב"כ, במה שנראה כמעט כעידוד פעיל למהלך. סרבנות היא אירוע בלתי קביל בחברה הישראלית, מימין ומשמאל, אבל ברק גם מוסיף לכך עימות פומבי עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שסתר אותו השבוע בקול שקט אך נחוש. הוא רוצה לחזור, אך כנראה לא יהיה לו לאן.
אקו"ם