 |
/images/archive/gallery/114/366.jpg יגאל עמיר בדיון בבית המשפט המחוזי על בקשתו להנשא.
צילום: אריק סולטן  |
|
|
|
|
| האתר הרשמי של יגאל עמיר מזכיר שוב את הצורך שלנו לראות את האנושי שברוצח, כדי שנוכל להפסיק לפחד ממנו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשיח הישראלי המקובל, שמו של יגאל עמיר הוא סימן פיסוק ייחודי. אם נקודה מסיימת משפט, אם נקודה ואחריה שורת רווח מסיימות פסקה, הרי שהעלאת השם יגאל עמיר מסיימת דיון. משהו כמו ה"חזק" בסוף ספרי תורה. משהו כמו "שואה" בסוף דיון על ההתנתקות. עלה השם המפורש במהלך דיון כלשהו, מיד מבעבעת בצדדים הדנים מעין תגובה כימית מוזרה. שטף הדעות והרגשות
שביקשו עד לפני רגע להביע נעצר בסכר מוזר הניצב פתאום במבואות פיהם. הפנים מתחילות להאדים, ומי שהיו עד עתה יצרני מילים ומשפטים, הופכים לתמרורים אנושיים בדמות סימן קריאה. יגאל עמיר! יגאל עמיר!
עוד מעט עשור לרצח שביצע, וישראל עדיין מסרבת לגעת ביגאל עמיר. איש אינו יודע עליו דבר, איש אינו מבקש לדעת.
הנה למשל, בידיעה על עליית האתר הרשמי של משפחת עמיר, ראו את כמות התגובות שהן כותרת בלבד, ומסומנות ב'ל"ת' (ללא תוכן). ראו את כמות התגובות הזועמות על עצם מתן הקישור לאתר. כמו שיתוק מוזר הפושה בכל, שמו של יגאל עמיר מנטרל את יכולת ההתבטאות של הישראלי, כמו גם את יכולתו לראות ולשמוע.
התופעה המוזרה הזו היא מנת חלקם של אנשי שמאל ושל אנשי ימין. לראשונים יש את המפלצת שאין לדבר עליה, יש לרמוס אותה עד עפר. לאחרונים יש את הקונספירציה שעמיר הוא חלק ממנה או קורבן שלה. משם ומכאן משתדל השיח הישראלי לבטל את עמיר, לטאטא אותו מתחת לשטיח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חבלי משיח בארוחת הערב
|
|
|
 |
|
|
|
האתר החדש שהקים אמיתי עמיר, אחיו של יגאל, הוא הפעם הראשונה בה יכול ישראלי לגשת ליגאל עמיר כאדם. הרוצח עצמו אינו מצוטט באתר, פניו מופיעות פעם אחת, בתמונה הכמעט רשמית של החיוך בבית המשפט, אבל משפחתו נמצאת כאן, ונוכחותה פוערת חרך קטן אל האין-אדם הזה.
"ראיתי תמונה של אבא ואמא יוצאים מהשימוע שלי", כותב חגי עמיר, אחיו של הרוצח ומי שמרצה 16 שנות מאסר על מעורבות ברצח, במכתב להוריו שמתפרסם באתר. "אמא עם משקפיים ואבא עם עיניים כבויות, דבר שמאוד שבר אותי. אני רגיל לראות את אבא עם עיניים שלוות ושמחות אבל כל זה נעלם. אבא, דווקא ממך אני מצפה שתהיה חזק בפנים, 'עין במר בוכה ולב שמח' שהרי אתה יודע שדברים לא מתרחשים סתם כך בעולמו ובעיקר בתקופה טרופה זו של חבלי-משיח".
הנה הצצה קטנה למערבולת המשפחתית שבעבעה סביב יגאל עמיר. יחסי האב והאם עם ילדיהם, חבלי המשיח בארוחת הערב. רק הצצה, ראשונית ומשוחדת, אל הפריפריה של נפש האיש שרצח את ראש הממשלה, יצחק רבין.
ההצצה הקטנה הזו רק מדגישה את הצורך של כולנו במבטים מעמיקים יותר ומשוחדים פחות אל חייו ונפשו של יגאל עמיר. ככל שדמותו נותרת רחוקה מהאנושי, היא משמרת את תכונותיה המיתיות. דמות הרוצח חובש הכיפה מהימין הקיצוני שתובעת מכל מי שמורשת רבין זרה לו התנצלות קולקטיבית. הרוצח המסתורי מהשב"כ שמבאיש את ריחו של הממסד כולו. יגאל עמיר שאינו אדם הוא יגאל עמיר שהוא כל אדם.
ישראל צריכה להעיז ולגעת ביגאל עמיר, כאדם, בשר ודם, גוף ונפש. הוצאות הספרים צריכות לשלוח את הביוגרפים הטובים ביותר שלהם לרדוף אחרי עברו כדי לחלץ משם דמות. רשתות הטלוויזיה צריכות לשלוח את היוצרים התיעודיים הרגישים והנבונים ביותר כדי לעשות סדרה על חייו. לא יהיה בכך כדי להאדיר את פועלו – דווקא התעלמות ממנו כאדם מאדירה את הצל שהוא מטיל על חיינו.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
