יהדות NRG - לפניך ברעדה

ראשי > יהדות > פולמוס

לפניך ברעדה

איל אמיר מתפלל להימשך לנשים, אך יודע שאלוקים ברא אותו הומו. הרב שלמה אבינר קובע שמדובר באיסור תורה ולכן אסור לו להפסיק להילחם

דפדף ביהדות

איל אמיר
22/6/2004 23:56

מדי שנה, כמיטב מסורת ישראל סבא, מגרילה לנו התקשורת את הרב התורן (עם עדיפות למקובלים ולאוחזים בקודש), שישפוך

כל אשר על ליבו כנגד ההומואים והלסביות לקראת מצעד הגאווה, שהשנה התקיים גם בירושלים. השנה היה זה הרב בצרי, שבנוסף לחרמות וגידופים הרגילים על חברי הקהילה, הודיע לקהל שומעיו ש"עתידים הומואים ולסביות להתגלגל לעתיד לבוא כשפנים".

קטונתי מלחוות דעה על דברים כאלה ועל רבנים שאינני יודע את שיעור גדולתם בתורה, ולכן רק אתאר את המציאות מנקודת מבט של שפן בפוטנציה. כן, הרב בצרי. אני הומו. נולדתי כך, לא בחרתי להיוולד כזה וכמו רבים כמוני גם אני התפללתי בכל כוחי ועשיתי את כל המאמצים כדי שהדברים ישתנו.

בתפילת "שמע קולנו" ביקשנו שהכל יעבור. שנהיה נורמלים. שנתחתן למרות הכל ושאולי סוף סוף נימשך לעזאזל קצת לבנות ולא לעלם היפה מספסל הלימודים. רציתי בזה כל כך, ובאמת חשבתי שהכל יעבור. שאכן, כמו שנוהגים לומר על כל דבר רע: "עד החתונה זה יעבור". שיתרחש הנס ובאמת עד החתונה שלי זה יעבור.

אבל זה לא קרה. לא לי ולא לאלפים כמוני שכל כך קיוו. בניגוד למה שחושבים עלינו, רובנו היינו צדיקים גדולים בישיבה. השיחות על התגברות היצר לנשים הרי ממילא לא נגעו לנו, אנחנו יכולנו לטייל ברחוב, לראות בחורה חשופה וזה לא הזיז לנו בכלל. צדיקים שכמונו. אבל בחדרי השינה בישיבה, כשהחבר שלידינו מתלבש ומתפשט מבלי משים, במקווה בטבילה לקראת היום הקדוש ביותר בשנה, שם החלו ההרהורים האסורים. שם הייתה ההתמודדות האמיתית. וזאת התמודדות יומיומית. התמודדות עם הרצון להגניב מבט לא ראוי לבחור שנמצא מולך, לחיות בחברה של בנים ולא להתפתות, לא להתאהב ח"ו במי שאסור, ולהמשיך כל הזמן להאמין בלב שלם שלפחות למעלה, כל הקושי והניסיון שלך בעולם הזה אכן מוערך. שיש מישהו שמבין ללבך ויודע עד כמה זה קשה וכמה זה ראוי להערכה. תמיד לימדו אותנו שאנחנו מקבלים שכר על התמודדות. שעצם המאבק מוערך. אבל זהו, שלא אצלנו. אנחנו שונים בעניין הזה מכל האחרים.

מגיל צעיר התרגלנו לשמוע מחברים, מורים והורים שהומואים זה דבר מגעיל, שזה לא טבעי, שהדבר היחידי שישנו הוא משפחה אורגנית ואין דבר יותר יפה ויותר נכון מאבא אימא וילדים. ישבנו אלה לצד אלה עם אותם דוברים ותהינו, על מי בדיוק הם מדברים. עלינו?! האם אני כל כך מגעיל? האם אני כל כך דוחה? אני הרי בדיוק כמו כל אחד אחר. לומד גמרא, מתפלל, מנסה לקיים את ההלכה כפי שצריך ולמרות הכל אני במהותי חוטא ורשע!

איך אפשר לחיות עם התחושה הזו, שכל מה שלא תעשה לא יפתור אותך מתחושת האשמה הבסיסית – אתה חוטא! אתה חוטא! אלוקים עדי שלא אני בחרתי להיות הומו. הרי הוא ברא אותי כך!

אותם אלו, המדברים על אותם הומואים ולסביות בגועל, לא יכולים להאמין שאותם הומואים ולסביות, אותם יצורים "מעוותים" על-פי הגדרתם, שבוודאי חיים להם רק במחוזות הזימה של אזור תל אביב עיר החטאים, נמצאים למעשה כאן ועכשיו, ממש לידם. זה יכול להיות הבחור שלמד אתך חברותא בישיבה והתנדנד ליד הסטנדר בדבקות, זו יכולה להיות הבחורה איתה היית בדירת השרות, זאת שחלקת איתה כל כך הרבה חוויות. הוא, היא ורבים אחרים עומדים כולם כאן לידכם, נושכים שפתיים, לעיתים מזילים דמעה וחיים את סודם העמוק, אותו אסור לספר לאף אחד, בבדידות נוראית. אפילו החסד שניתן לכל חוטא - חסד הוידוי - גם הוא נלקח מהם.

החברה הדתית חייבת להתבגר בכל הקשור ליחס שלה להומואים וללסביות הדתיים. ההתבגרות הזו לא תהיה קלה, אבל היא הכרחית, מפני שמאחורי המילים המאיימות "הומוסקסואל" ו"לסבית", מסתתרים אנשים אמיתיים, בעלי רגשות, בעלי אמונה חזקה בבורא עולם, עם הרבה רצון להיטיב, לאהוב, ולהיות נאהבים. האמינו לי, אני מכיר את חלקם באופן אישי: הם מטובי בניה ובנותיה של החברה דתית, והם לא דורשים הרבה מלבד חיבוק אוהב והבנה כנה למצבם.

הלוואי וכבר בשנה הבאה נזכה לשמוע קולות אחרים, קולות רציניים יותר ומעמיקים יותר ביחס אלינו. אנחנו מבטיחים לעשות את כל המאמצים שכך אכן יקרה. רק טוב.

אייל אמיר הוא מנהל פורום גייז דתיים בוואלה.


	הרב שלמה אבינר: תועבה שאין כמותה


	צריך להילחם נגד דרכם של ההומוסקסואלים. בוודאי. זה איסור מן התורה. על איסור תורה צריך להילחם. גם מי שלא למד תורה יודע שזה דבר נגד הטבע האנושי הבריא שצריך לבנות בית בישראל, ולא קשר כזה, שאין לו טעם ואין לו ריח. בהתחלה אמרו הפסיכולוגים שצריך להבין את האנשים האלה. הם מסכנים. יש להם נטייה כזו, וצריך להבין אותם. אחר כך יש שצעדו הלאה. אמרו: לא רק הבנה, אלא גם לגיטימציה. יש צורות שונות וזו צורה אחת. נו, בוודאי שזו תועבה שאין כמותה, וצריך להילחם נגד זה. זה טבע מושחת. הם השחיתו את הטבע שלהם. הם אומללים, וצריך לעזור להם להיחלץ מן האומללות הזאת. אבל בוודאי לא לתת צידוק למחלה. הם חולים. נו, מה נעשה. אז צריך לסייע להם. אבל לא נאמר "זה בסדר להיות חולה". זה לא בסדר. צריך להילחם בהומוסקסואליות בשכל ובדעת. לא מדובר שיורים עליהם. ודאי שלא יורים על אנשים כאלה, אבל לא צריך להסכים בשום פנים ואופן. קיים חשש אמיתי שעצם המלחמה בתופעה תגרום לריאקציה הפוכה, ולכן צריך להילחם בשכל. אבל העיקר שלא לגרום לדבר הפוך ולתת לגיטימציה. זה הדבר הראשון שצריך להיזהר ממנו. לפעמים אפשר להילחם בתופעה על ידי לעג. צריך לשקול את הדברים, אבל נגד דברים מושחתים אפשר גם ללעוג. כך מובא בסוף פרק ג' של מסכת מגילה, שמותר ללעוג לעבודה זרה, וגם הלעג הוא נשק מלחמתי נגד דברים מושחתים. אבל קודם צריך להסביר ולברר. אנשים רבים יצאו מזה, ראו שאפשר לחיות בלי זה, אפשר להתחתן ולהיות מאושר בנישואים. לא אמרנו שלא קשה. קשה לכולנו. ודאי אפשר לצאת מזה. זו בעיה פתירה. ניתן לסלק נטייה זו לחלוטין, או ללמוד לנצח אותה. אך אסור לבנות אידיאולוגיה חדשה, אסור להפוך הבנת הסיבה ללגיטימציה, אסור להפוך את ''דע את האויב'' ל''הצטרף אל האויב'', אסור להפוך סיבתיות לדטרמיניזם. ודאי שיש לכל דבר סיבה, ולכל סיבה יש תוצאה, אך לא בשל כך יש דטרמיניזם, מערכת קבועה מראש על ידי גורל עיוור, בין שהוא אלילי בין שהוא מדעי. הנשאל הרי הוא מגונה והמתיר הרי הוא מתועב. ד' ירחם עלינו וייתן לנו עוז וגבורה לבנות בתים נאמנים בישראל, ונזכה להיות כולנו טהורים. הרב שלמה אבינר הוא רב היישוב בית אל וראש ישיבת ישיבת "עטרת כהנים".