 |
/images/archive/gallery/144/423.jpg אנשים מתפללים ברחבת הכותל בערב תשעה באב
צילום:Ap  |
|
|
|
|
| היום לפני 1934 שנה נחרב בית-המקדש השני. 656 שנה לפני כן נחרב הראשון. וגם קמצא ובר קמצא, רבי יוחנן בן זכאי ומקצצי האגודלים |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אבישי בן-חיים
27/7/2004 8:40 |
|
|
|
|
|
|
|
על-פי המסורת היהודית, יותר מדי דברים נוראים אירעו לעם היהודי ביום הזה בדיוק. בראש עומד חורבן בית-המקדש, גם הראשון וגם השני. בתשעה באב בשנת 586 לפני הספירה נחרב בית-המקדש הראשון, ובתשעה באב בשנת 70 לספירה, או בשנת 68 לספירה על-פי המסורת, נחרב בית-המקדש השני. אבל יש אירועים היסטוריים כואבים נוספים, שעל-פי המסורת אירעו ליהודים בתשעה באב.
לדוגמה, נפילתה של ביתר, שחתמה את כשלון מרד בר-כוכבא בתשעה באב של שנת 135 לספירה, ותחילת גירוש ספרד, בתשעה באב של שנת 1492. חורבן בית-המקדש השני, שהוביל לאובדן הריבונות היהודית בארץ-ישראל, היווה טרגדיה נוראית: כרבע מהיהודים בארץ-ישראל נהרגו ונטבחו, רבים נלקחו בשבי, חלק מתו ברעב וחלק נלקחו לעבודות כפייה. החזקים נשלחו לשמש כגלדיאטורים, ילדים וילדות נשלחו לבתי-זונות וחלק
נמכרו לעבדים. הקיסר הרומאי טיטוס, מחריב בית-המקדש, לעג: "עמכם מת, היכלכם חרב, ארצכם נרמסה תחת כפות רגלי ובידי נשמותיכם".
לכאורה, סיבה מספיק טובה ליום אבל לאומי. אלא שבדור האחרון ביש המזל של היום הזה בא לידי ביטוי אפילו בעובדה שהוא חל כשתלמידי בתי הספר נמצאים בעיצומו של החופש הגדול. אולי בשל כך, יום האבל הלאומי הפוטנציאלי הלך ונדחק בתודעה היהודית-ישראלית-חילונית לקרן זווית, והבורות לגביו חוגגת, תרתי משמע. לא ברור כמה ישראלים יודעים את מה שאולי אפילו טיטוס ידע, שגם הבית הראשון נחרב בתשעה באב, ואולי לכן החריב את בית-המקדש השני באותו תאריך. לטובתם ולטובת אלו ששכחו, מוגשים בזאת שלושה סיפורים בסיסיים שכדאי לדעת על חורבן בית-המקדש, סיפורים שעדיין מזינים את המתח והדיון סביב תשעה באב וסביב הר-הבית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קמצא ובר-קמצא
|
|
|
 |
|
|
|
בעידן של לפני הפוליטיקלי-קורקט, ההוגים הדתיים לא חששו לעסוק בשאלה אילו חטאים גרמו לאילו אסונות, והרשו לעצמם לחרוץ עמדה ואף לפרסם את הדברים מעל דפי הגמרא: "בית-מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. "אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים".
חז"ל קבעו כי "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים", והעמידו, כסמל לשנאת החינם שהובילה לחורבן בית-המקדש השני, סיפור על שני אישים שמישהו התבלבל ביניהם, האחד שמו קמצא והשני שמו בר-קמצא. סיפור המעשה: יהודי אחד, שאוהבו היה קמצא ושונאו היה בר-קמצא, ערך ערב החורבן סעודת שמחה בירושלים. הוא שלח את המשרת שלו להזמין לסעודה את קמצא אוהבו. המשרת טעה והזמין את בר-קמצא. ביום הסעודה ראה בעל השמחה את שונאו, בר-קמצא, בין אורחי האירוע, ניגש אליו מופתע ואמר לו: "הרי אתה שונא לי, קום וצא מהמקום".
בר-קמצא, שכפי הנראה רצה להימנע מהמבוכה ומהבושה, ניסה להסביר למארח כי היתה אי-הבנה וביקש: "הואיל וכבר באתי, הניחני". הוא אף הבטיח לשלם מאוחר יותר על מה שיאכל וישתה בסעודה. בעל השמחה סירב. הציע בר-קמצא לשלם את מחצית הסכום של הסעודה כולה, אך בעל השמחה המשיך לסרב ולדרוש בתוקף שיעזוב את המקום. גם כשהציע בר-קמצא לשלם את עלות הסעודה כולה סירב בעל השמחה, ובר-קמצא הוצא בכוח ובבושת פנים מהמקום. יצא בר-קמצא הנעלב ועל-פי המסורת אמר לעצמו: "הואיל וישבו בסעודה חכמים ולא מחו, אלך ואלשין עליהם לקיסר הרומאי". הלך לקיסר והודיע לו: "מרדו בך היהודים". על-פי המסורת הסיק הקיסר את המסקנה הנדרשת והלך להחריב את הבית.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
