 |
 |
|
|
|
|
| לענבל וינברגר, שמיניסטית בהווה, ובת שירות לאומי בהתהוות, תמיד יש בתיק "סידור, תנ"ך ותהילים". ליפסטיק? חס וחלילה. חוויות קשות מהדרך להתנדבות |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
ענבל וינברגר
1/5/2005 11:55 |
|
|
|
|
|
|
|
בתקופה זו של השנה, עת ניצנים נראו בארץ והזמיר הגיע, רוב המכונים בפי העם "שמינסטים", הכשרים יותר והכשרים פחות, כבר נעולים בערך על כיוונם לשנה הבאה.
לאחר פולמוסים רבים שהסתכמו אצל המין הגברי בשאלה - צבא\מכינה\ישיבה ואצל בנות המין היפה בקונפליקט הכל-כך טחון - צבא\מדרשה\שירות לאומי, נראה שמסתמנת ישועה באופק ושבסופו של דבר כל אחד מוצא את מקומו.
אחרי שהסתדרתי בעצמי (+-), והשירות לאומי הנכון נמצא, הגיעה השעה לפתוח ת'פה. זה הזמן להיזכר בחיוך מריר באותם ימי חורף ארורים בהם השתרכתי מראיון לראיון, מסימולציה אחת לרעותה ובניסיון למצוא את הכפפה ליד.
תקציר למי שלא כל כך בעניינים: בשירות לאומי (להלן: ש"ל) הבחירה היא חופשית. איפה את רוצה לתרום ובאיזה תחום לעבוד. המגוון והמבחר גדול מאוד, כל הגילאים, כל סוגי האוכלוסיה בכל המגזרים. דבר זה יכול להיות יתרון כיוון שבשונה מהצבא, המילה האחרונה היא שלך והבחירה בידייך. אבל החסרונות רבים ומעיקים, התחרות על המקומות גדולה ומחייבת מסכת של מיונים קפדניים ומתישים והמבחר מבלבל ומלחיץ.
בצבא, הפרופיל נמדד בכישורים שכליים ופיזיים בעיקר. לעומתו, כדי להשיג פרופיל גבוה אצל הבן-דוד הש"ל, כדאי שתצטיידי ברקורד עשיר שיכלול הדרכה בתנועת נוער, התנדבויות, ניסיון עם ילדים, זקנים ואנשים עם מגבלות. צמד המילים "עשייה והגשמה" תופס מאוד. כישרון מנהיגות חשוב, וה"נחבאות אל הכלים" נדחקות אוטומטית לעדיפות שנייה. המטרה היא לשווק את עצמך, לבלוט, להיות אסרטיבית ובטוחה בעצמך.
בסימולציות המתישות, הבחורה המסכנה שכל מבוקשה הוא לתרום לעמה ומולדתה, נתקלת בשאלות מכשילות וטריקיות כמו- "אם היית חיה איזו חיה היית?" (דב קואלה?), התשובה המספקת במקרה כזה תהיה - "קנגורו כי הוא חם ואוהב". לא חשוב שבקנגורו לא נזכרים אפילו כשמגיעים לאות ק' ב"ארץ-עיר", מסתבר שחצי מבנות ישראל חיו באוסטרליה בגלגולן הקודם. לשאלה "מה יש לך תמיד בתיק?" (ליפגלוס, מסטיקים ומראה?), התשובה הנכונה תהיה "סידור, תנ"ך ותהילים".
בשאלה - "איזו תכונה רעה שלך עשויה להפריע לך בעת מילוי התפקיד?" (עצלות?), נדהמתי לגלות ש-90 אחוז מהנשאלות הן פרפקציוניסטיות. וואלה.
לכל הראיונות האיומים והנוקבים, מצטרפות הנסיעות הארוכות והמייגעות בין כל קצווי הארץ. אוטובוסים, רכבות, המון כסף לבטלה, ציפיות, אכזבות, מכתב (שלילי) אחרי מכתב, דיכאון ובכי מלווים את התקופה. הבירוקרטיה נוראית ופרוטקציות הן הנשק הטוב ביותר.
בגלל היעדר כללים וחוקים, הממסד מרשה לעצמו להציב לעצמו רף גבוה במיוחד והנפגעות היחידות הן הבנות. הרוח מהמפרשים של "לתת, לתרום, לעזור ולמצות את עצמי" יוצאת מהר מאוד. וככה, עם תחושה של רוממות רוח ושליחות אין קץ, יוצאות אני והחצאית, להושיע את עמי בסיוט הלאומי.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
 |  | | /images/archive/gallery/294/895.jpg  | | | אלעד גולדנברג קורא לבנות הדתיות לא לברוח משירות צבאי באמתלת שירות לאומי | |  | ![]()
|
|
|
|
|
