הקווים האדומים של רב באולפנה לבנות
פרסום החשד כי ראש אולפנה ניהל רומן עם מזכירתו הביא אנשים לדרישה המוטעית שבראש מוסדות לבנות יעמדו נשים. טעיתם. הפתרון אינו 'בואו נפריד', אלא בואו נלמד לחיות יחד עם גבולות
דבריי הבאים אינם נכתבים מהאו"ם. אני מורה באולפנה לבנות מעל עשור. אני פוגש יום יום את התלמידות שלי בכיתות י"א - י"ב, ועל כן ממקום זה אני כותב. איני רוצה להתייחס למקרה הספציפי כיון שאיני מכירו ואני נזהר מלשפוט, אך סלחו לי, מה הקשר?
לפי הנטען, האדם ניהל רומן עם מזכירתו, ולא עם אחת המורות או התלמידות. האם תטענו שכל הגברים צריכים להפסיק לעבוד במקומות עבודה מעורבים שבהם יש מזכירות, כיון שאחד מהם ניהל רומן עם מזכירתו? או תמליצו שיהיו רק מזכירות ממין זכר? ומה נעשה באותן ישיבות שהיו בהם חשדות על רומנים בין ראש הישיבה לבחור מן הישיבה? אז באמת מתחיל להישמע הגיוני שראשי ישיבות יהיו ראשות ישיבות, כך לפחות גברים לא יתעסקו עם בנים.
חבר'ה – אין לדבר סוף. נראה לי שטעיתם בנקודה. הפתרון אינו בואו נפריד יותר. אלא בואו נדע איך להתנהג בחברה שהיא ממילא מעורבת. אלוקינו הגדול ברא עולם המורכב מגברים ונשים. הוא לא רצה שנתעלם/נחרים/נפחד/נשנא את בני המין השני. הוא רצה שנדע להתנהג איתם כפי שבן אדם אמור להתנהג עם בני המין השני: כבדהו ממרחק מה. מצד אחד, "ואהבת לרעך כמוך" נאמר על כולם ובין כולם, גם בין גברים לנשים, ומצד שני, על כל אחד להכיר באתגר הגדול של שמירת המרחק המתאים מבני המין השני שהוא חי בחברתם ובסביבתם.
מניסיוני להלן מספר עקרונות או כללים בין מורים לתלמידות, ואני סבור שהדבר הוא נכון גם בין מורות לתלמידים.
אין לי יחסים חבריים או ידידותיים עם תלמידותיי. הם לא החברות שלי – אני המורה או הרב שלהם. אני ממש! לא רוצה להיות חבר שלהם בפייסבוק, וואטסאפ או כל מדיה אחרת. אני לא רוצה שיעריצו אותי או שאהיה גורו שלהם, אלא רק שיכבדו אותי כמו שראוי לכבד כל מורה בישראל.
אין צורך לומר שאני נמנע מכל מגע פיזי עם התלמידות; לא טפיחה על השכם, לא חיבוק-פגישה, ולא לחיצת יד ידידותית, כלום! הן מעניינות אותי ברמה המקצועית ואני רוצה את טובתן והצלחתן, גם בלימודים וגם בכלל, אך איני מתעניין בהן יותר מדי ברמה האישית. לזה יש מורות או מדריכות שישחנש"ו (מלשון שחנ"ש=שיחות נפש) עד אמצע הלילה. לעולם, לעולם לא אפגש עם תלמידה מחוץ לשעות הלימודים במקום שאינו בית הספר. גם פגישה אישית עם תלמידה, אני משתדל לקיים בבית הספר במקום ציבורי. במידה ויש צורך להיפגש בחדר סגור, אני עושה זאת רק כאשר בדלת יש חלון גדול, שכל אחד יכול לראות מה קורה שם בפנים.
לא רק תלמידות נמצאות בבית הספר. בחדר המורים נמצאות גם מורות. גם איתן אני לא מפתח שיחות עומק או מעבר למה שצריך ברמה המקצועית. אני לא מחליף איתן חוויות ורשמים. זה אינו נובע מפחד, אלא מכך שאין לי שום רצון לפתח קשרים חברתיים אישיים עם בנות המין השני. יש לי ב"ה משפחה וחברים, וזה סבבה. איני רוצה יותר מזה.
חז"ל במסכת קידושין התייחסו למקומות עבודה מעורבים והטילו ערנות יתר מפני נפילה, על מי שנמצא באופן תדיר בסביבה נשית [שהיום זה כמעט כל מקומות העבודה]: "כל מי שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים" [משנה סוף קידושין].
ראוי שכל אחד שיש לו אישה/ בעל וילדים ידע לשמור על עצמו, ויקבע את הגדרים הנדרשים לשמור על שלימות חייו וחיי המשפחה שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
