סמסים בשבת? זו אינה מסורתיות, זו התכחשות
"מסורתי כזה דומה לבן זוג האומר כי הוא מאוד אוהב את אשתו, אך בתנאי שהיא תקבל אותו כפי שהוא, ללא כל שינוי, מאמץ, התקרבות, הכלה ונאמנות". הרב יובל שרלו מנתח את התופעה החדשה
התנועה הדתית היא תנועה בין קטבים: במשך ששה ימים אין הגבלות על המלאכה – "ועשית כל מלאכתך", וביום השביעי אנו משתחררים מהעבדות לה, מתוך אמונה עמוקה בריבונו של עולם וכמקור החרות האנושית, ואסורים בכל: "לא תעשה כל מלאכה". במשך הדורות חשבנו שהעבדות כבר לא רלוונטית. עתה היא חוזרת. העבדות לתזזית, לאייפון, לצורך להיות זמין ומקושר כל הזמן, למשחק האצבעות, לחוסר הריכוז ולחוסר השהות בחוויה מסוימת.
עוד על "שמירת שבת סלקטיבית":
- המסורתיים החדשים: מסמסים בשבת ומשתייכים לחברה הדתית
- טור של יהודה יפרח
מה שמשתקף בתופעה של "חצי שבת" אינו מתחיל בשבר הדתי או ביחס להלכה. הוא נובע ממקומות עמוקים הרבה יותר של המציאות בה אנו חיים. ההלכה מחייבת יום המחייב שחרור טוטאלי מכל הנוגשים הבאים מעולמות חיצוניים המבקשים להסתנן לעולמו של האדם (שזה גם היסוד של איסורי דרבנן במובן הרחב של המילה), ובני אדם אינם מסוגלים לעמוד בו, והופכים אף אותו לחולין.
מכאן צומחת גם ההחמצה של המפגש עם ריבונו של עולם. כל מפגש זוגי כולל בתוכו העצמה ונסיגה, מילוי תשוקה פנימית ובצידה נכונות להקרבה. אין אהבה אמיתית בלוא שני אלה – לא בין בני זוג אנושיים, ולא במפגש עם הא-לוהים. אנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", לאמור: אחד הממדים של האמונה בריבונו של עולם ואהבתו כוללת בתוכה את עשיית רצונו וציוויו, בין אם אנו מזדהים אתם ובין אם אנו מעדיפים לעשות משהו אחר, אך עושים את רצונו. מי שאינו חלק מזה – הולך בדרך זרה, המנוגדת למה שריבונו של עולם לימד אותנו בתורתו.
סדרת התירוצים האפשריים למהלך כזה היא רחבה מאוד, אולם בסופו של דבר צריך להתייצב ביושר מול עצמו ומול ריבונו של עולם ולשאול את עצמו האם דרכו היא אכן כוונון ההלכה למקורה האמיתי או פשוט בריחה ממשמעותה האמיתית של שפת האמונה, שכאמור- חלק ממנה היא קבלה. דומה הוא לבן זוג האומר כי הוא מאוד אוהב את אשתו, אך בתנאי שהיא תקבל אותו כפי שהוא, ללא כל שינוי, מאמץ, התקרבות, הכלה ונאמנות. זו אינה מסורתיות. זו התכחשות.
ובד בבד עובדה זו מהווה גם קריאה לעולם תלמוד התורה והתנועה הרוחנית הדתית. תעודת הזהות המיוחדת שלנו היא אמנם ההלכה "כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזו...". זהו חוט השידרה המופלא של היהדות, והמחויבות לו היא מוחלטת. ברם, חוט שידרה לבדו אינו גורם לתנופה ולתשוקה. העובדה כי בד בבד עם התביעה לקיום ההלכה לא בא יחד עימה החיפוש הגדול אחר העולם הרוחני, כוונונה של ההלכה עצמה למקורה ולמשמעותה, עולם עשיר בחוויות רוח ובכמיהה לימודית ייחודית – משתקפת אף היא בהתמוססות שמירת השבת ההלכתית.
מדברי הרב קוק זצ"ל למדנו כי יש צורך להקשיב לתנועות של כפירה, קל וחומר לעולמות של תרבות דתית, ולשמוע גם את התביעה שיש בה. זה לא יהיה חכם רק לבקר את התופעה. צריך גם להקשיב לה, ובד בבד עם ראייתה בלוא מחלצות של מכבסת מילים צריך להקשיב גם למה שהיא טוענת שחסר בעולמנו הדתי. לו היו מקשיבים כולם – ה"מחפפים" למשמעות הנאמנות ההלכה, ודורשי ההלכה לחלל הקיים גם במקום בו היא נשמרת במלואה היה סיכוי משמעותי להתחדשות דתית מרתקת.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
