אל תכניסו את הרב אלון לארון
כל דימויי השבר לא יכסו את העניין האמיתי שהוא הגרעין היסודי שמסתתר מאחורי המילים: הומוסקסואליות. באופן כמעט גורף העדיפה החברה הדתית להתעלם מן הפן ההומו-אירוטי של הפרשה. לא יום שמח היום, אין לנו כאן שמחה לאד, אבל זה גם לא יום עצוב, כי מתוך שפלות המדרגה שעולה מההרשעה, אפשר רק לעלות/ דעה
הנושא שלא מרבים לדבר עליו בהקשר של פרשה זו, למרות שהיא מרחפת מעליה כמו איזה ענן שחור, הוא ההומוסקסואליות. נורא נוח להשאיר את הנושא הזה בצד, גם כי חושבים שהוא לא קשור, וגם כדי לא "לטמא" עוד יותר את הפרשה הזו ממילא. באופן כמעט גורף העדיפה החברה הדתית להתעלם מן הפן ההומו-אירוטי של הפרשה. אפילו ב'פורום תקנה' היו שטענו כי הרב אלון'שב בתשובה שלימה' ממעשיו ההומוסקסואליים, ובכך הודו, למעשה, כי מעשיו היו בלתי ראויים, גם אם הם חוקיים מבחינה משפטית.
החברה הדתית מעדיפה להתעלם מקיומם של הומוסקסואלים בתוכה, ובכך להביא רבים מבניה לקצה. רגשות אשם, חטא, סלידה ואף פגיעה עצמית הם רק חלק ממה שבחורים דתיים עוברים בשעה שהם מבינים כי הם בעלי נטיות מיניות "שונות". בשל הסטיגמה הקשה על הומואים, מעטים הם אלו המסוגלים לקום ולהודות כי עברו ניצול מיני על-יד גבר אחר, קל-וחומר אם מדובר ברבם הנערץ.
ההתעלמות הזאת שמתחילה כבר במערכת החינוך הדתי צריכה להדליק נורה אדומה לכולנו. מערכת החינוך אמורה להתמודד באומץ גם עם דברים שגורמים לזוז באי נוחות בכסא. יש דרך של הכלה, יש דרך של הבנה וקבלה. לא מדובר על קבלה בדמות "הומו זה חטא – אבל אני אוהב אותך בכל זאת", כמו שהרב אלון היה נוהג לומר, בין אם לעצמו ובין אם לתלמיד שבא לקבל עצה למצבו, אלא קבלה מוחלטת בלי "אבל" ובלי כוכבית בצידה.
כשאין חינוך ראוי בכיתות או בבתי המדרש של הציונות הדתית בנושא הומוסקסואליות (או מיניות בכלל), נערים ובחורים ימשיכו למצוא את יהבם אצל רבנים שדבריהם קשים מנשוא ודורשים מתלמידיהם יותר משהם דורשים מעצמם. אני מניח שהרב אלון עשה מאמצים כלפי עצמו בשביל "לצאת" כביכול ממשיכתו כלפי גברים, ולפי עדויות של רבני פורום תקנה, הוא גם אמר להם שהוא יצא מזה, אבל הפלא ופלא, מסתבר שאי אפשר לצאת מזה. אז איך אפשר לבוא ולהמשיך לטעון טיעונים כאלו? עד מתי יבוא העולם הדתי וימשיך לדרוש משהו שהוא לא באמת קיים?
האם יבוא יום ויגיד הרב אלון "טעיתי" בנושא ההומוסקסואליות? מסופקני, ולכן הדרישה היא מכל אחד ואחת לחשוב ולהבין, לפתוח את הראש ולעשות חושבים. סופה של הפרשה מבחינה משפטית, הוא רק תחילתה של דרך ארוכה של עשיית חושבים בכל רחבי המחנה הדתי. הצעד הראשון בעשיית החושבים צריך להתחיל במערכת החינוך, דרך הישיבות והמכינות הקדם-צבאיות וכלה בשיח הכללי המתקיים בכל בית, בית-כנסת וקהילה.
ארגונים כמו 'חברותא – הומואים דתיים', בו אני חבר, מנסים לדרבן את הציבור הדתי לתת תשובה אמיצה, לעזור למורים, להורים ולרבנים לראות שיש דרך אחרת ממה שחושבים. דברו איתנו, כדי שבאמת נתחיל פה שיח אמיתי על הומוסקסואליות וחיים דתיים.
לא יום שמח היום, אין לנו כאן שמחה לאד, אבל זה גם לא יום עצוב, כי מתוך שפלות המדרגה שעולה מההרשעה, אפשר רק לעלות, היום ר"ח אלול היום מתחילים בתיקון.
קובי הנדלסמן הוא חבר בארגון 'חברותא – הומואים דתיים'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
