מתי מתחיל צום יום כיפור? מתי מסתיים?
יום כיפור תשע"ד: כמה זמן צמים? מתי מתחיל הצום? מתי הוא מסתיים? nrg יהדות ורבני צהר מביאים לכם את זמני כניסת ויציאת צום יום כיפור ואת כל ההלכות והמנהגים
ירושלים – 18:12
תל אביב – 18:28
חיפה – 18:21
קצרין – 18:28
אילת – 18:17
מתי מסתיים צום יום כיפור:
ירושלים – 19:22
תל אביב – 19:24
חיפה – 19:24
קצרין – 19:21
אילת – 19:22
1. כפרות – מנהג עתיק יומין זה שנוי היה במחלוקת גדולה בין חכמי ישראל, ומכל מקום המנהג בקהילות רבות בעם ישראל. עיקר המנהג הוא לקחת תרנגול כנגד זכר מבני הבית ותרנגולת לנקבה, ולקוחים אותם ומסובבים סביב לראשם ואמרים: "זה חליפתי, זה כפרתי, זה תמורתי". הנוסח המלא מופיע בסידורים. בזמננו, נוהגים רבים לקיים את מנהג הכפרות בכסף שניתן לעניים, וכך ראוי.
2. אכילה ושתייה – מצווה להרבות באכילה בערב יום הכיפורים, ולא רק מנת להתכונן לצום, אלא בעיקר כדי להראות את שמחתנו על הגיענו ליום זה, וביטחוננו בבורא עולם שימחל לנו על חטאינו. על כן, יש לקבוע לפחות שתי סעודות במהלך היום.
3. טבילה במקווה – יש מהראשונים שכתבו, שיש חיוב גמור לטבול ביום זה, ולכל הדעות הוא מנהג ישר והגון.
4. מתפללים 'מנחה' בצהריי היום ומוסיפים שם את הוידוי של יום הכיפורים. לתפילה זו נוהגים לבוא בבגדי חג. שכח לומר וידוי בתפילות יום הכיפורים, אינו צריך לחזור על התפילה, ובדיעבד יכול להתוודות גם שלא בסמיכות לתפילה, וגם יכול לסמוך על הוידוי שיאמר עם הציבור בחזרת הש"צ. ואם שכח לומר וידוי בתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים ונזכר לאחר אכילתו, יאמר הוידוי סמוך לחשיכה לפני תפילה ערבית.
5. מנהג יפה נהגו בקהילות ישראל, שטרם ההליכה לבית הכנסת מתברכים הילדים מהוריהם ומפייסים זה את זה, מתוך תקווה לשיפור איכות הקשר והאהבה ביניהם במהלך השנה שתבוא.
א. האשכנזים לא אומרים אבינו מלכנו בכל התפילות חוץ מתפילת נעילה בגלל שאין מבקשים על צרכים בשבת. בגלל עובדה זו נהגו לומר "אבינו מלכנו" בתפילת שחרית של ערב יום הכיפורים, דבר שלא עושים אותו כל שנה. הספרדים אומרים אבינו מלכנו בכל התפילות. לעומת זאת, רוב הקהילות נהגו לומר את כל הסליחות כרגיל.
ב. בליל שבת אומרים קבלת שבת מקוצרת (יש המתחילים ב-"מזמור שיר ליום השבת" ויש המוסיפים גם "מזמור לדוד") בין תפילת "כל נדרי" לערבית ואין אומרים "במה מדליקין".
ג. יש לשים לב לתוספות המזכירות את השבת במהלך הברכה הרביעית בתפילת העמידה. לדעת חלק מהפוסקים יש לכוון באמירתם לצאת ידי חובת מצות קידוש השבת שנעשה בשבת זו בתפילה ולא ביין.
ד. מי שטעה ולא אמר את המילים "מקדש השבת", אם יכול להשלים מיידית ולא החל את הברכה הבאה אז יחזור ויאמר מקדש השבת וכו'. אם כבר התחיל את הברכה הבאה והזכיר בתוך הברכה את השבת והשמיט רק את הסיומת, אז לספרדים יצא ידי חובה בדיעבד, אבל לאשכנזים צריך לחזור לתחילת הקטע האחרון של ברכה רביעית (או"א מחול לעוונותינו) ואם נזכר רק בסיום התפילה יחזור על כל תפילת העמידה. אמנם מי שלא הזכיר את השבת כלל במהלך התפילה צריך לחזור על כולה לכל הדעות.
ה. בהדלקת נרות אומרים להדליק נר של שבת ויום הכיפורים (ספרדים) או של שבת ושל יום הכיפורים (אשכנזים).
ו. סעודה מפסקת – אחרי תפילת מנחה אוכלים סעודה מפסקת, אותה חייבים לסיים קודם זמן הדלקת נרות, כדי שנוסיף קצת מחול על הקודש. לתוספת זו אין קצבה ויש הנוהגים להפסיק כמחצית השעה לפני השקיעה (בסביבות השעה 17:07). יש הנוהגים שלא לאכול בסעודה זו דגים ולא שותים משקים משכרים.
ז. מכבדים את החג בכסות נקייה ונרות ומציעים את השולחן ואת המיטות ומסדרים אותם לכבוד שבת ויו"ט.
ח. חולה שהתירו לו לשתות ביום הכיפורים פחות מכשיעור, אם מחמת המאמץ של ההליכה לבית הכנסת יזדקק לשתות אפילו פעם אחת נוספת פחות מכשיעור, לא ילך לבית הכנסת כל היום, אלא יתפלל ביחידות, ולכן מעוברות שיש לחוש שיבואו לידי כך, לא ילכו לכתחילה בשום אופן לבית הכנסת, כדי שלא יבואו חס וחלילה לידי חולשה ויצטרכו לאכול או לשתות ביום הכיפורים.
ביום זה נוהגים מעבר לאיסורי מלאכה חמישה עינויים:
איסור אכילה ושתייה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. איסורים אלו נהוגים כמה דקות לפני שקיעת החמה.
1. אכילה – אין לאכול אפילו כלשהו, ואיסור זה הוא מהתורה. אמנם השיעור לחיוב כרת הוא ככותבת הגסה שהיא בין 48-30 גרם. שיעור השתייה לחיוב זה הוא כמלוא לוגמיו של אדם, ואמדו חכמים אצל אדם בינוני שהוא כ – 42 סמ"ק.
2. רחיצה – אסור לרחוץ באופן הגורם איזשהו תענוג והנאה, בין במים חמים ובין בצוננים. הקם בבוקר משנתו או מי שיוצא משירותים, יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו. אדם שהתלכלך ברפש או בצואה, רשאי לרחוץ את מקום הלכלוך. אין לסוך ביום הכיפורים את גופו אפילו שלא לשם תענוג.
3. נעילת הסנדל – אין לנעול נעליים העשויים מעור. נעליים העשויים עץ, גומי וכדו', מותרים בשימוש. קבקבים העשויים עץ ועליהם פיסת עור – נחלקו הפוסקים ויש מתירים לילך בהם. יולדת תוך ל' וכן חולים או אנשים שיש להם פצעים ברגליהם, רשאים ללכת עם נעלי עור.
חולים – התורה ציוותה אותנו על הצום, וציוותה אותנו באותה מידה על החיים. וכך נאמר: "וחי בהם ולא ימות בהם". ועל כן, אין לאדם לסכן את עצמו בתענית. כל אדם שחושב שעלולה להיות לו בעיה בצום, מן הראוי שישאל את הרופא ואח"כ רב מורה הוראה.
פעמים וצריך החולה לאכול לשיעורים, כלומר, פחות מהכמות שהוזכרה לעיל, ובזמן שהוא יותר מ – 7 דקות בין אכילה לאכילה.
בכל מקום בו הליכה לבית הכנסת תגרום לצורך להפסיק את הצום, עדיף להישאר בבית ולא להתפלל ולהישאר בצום – מאשר להיפך.
אלה הזקוקים לשבור את הצום: עדיף שישברוהו קודם ויאכלו לשיעורים, מאשר ישברו אותו מאוחר יותר ואז יצטרכו לאכול יותר משיעור.
ילדים – קטנים פחות מגיל 9 אינם מתענים כלל. מגיל זה ואילך מתענים לשעות, כלומר, דוחים את זמן סעודתם בכמה שעות. בנים מעל גיל 11, ובנות מעל גיל 10יתענו לפחות עד חצות. ואם ברור להורים שהם יכולים להשלים התענית, הם חייבים לעשות כן.
תפילה – וידוי – עיקר עבודת האדם ביום הכיפורים היא פעולת הוידוי, בה מתוודה האדם על חטאיו ופורט את חטאיו. יש הנוהגים לפרוט את החטאים לפי סדר הא"ב, כלומר, בכל אות לפרט חטאים הקשורים באות זו, לדוגמא: אשמנו, אכלנו בלי לברך וכדו'.
1. נהגו ללבוש בגדי לבן כדי להידמות למלאכים, או כדי להזכיר לעצמנו תכריכים.
2. יש הנוהגים להקדים קודם זמן תפילת "כל נדרי", כדי לומר "תפילה זכה".
3. נוהגים לסיים את תפילת הנעילה בתקיעת שופר, יש שתוקעים תקיעה אחת פשוטה, ויש שתוקעים תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה.
וחששו ביותר לעוון נדרים, לפי שהוא חמור מאוד ועונשו מרובה. שהחמירה תורה על החטאים הבאים על ידי דיבור, יותר מהחטאים הבאים על ידי מעשה, וכמו שאמרו רבותינו: "האומר בפיו חמור מהעושה מעשה" (ערכין ט"ז). וטעם דבר זה הוא לפי שיתרונו של האדם על בעלי החיים הוא בכוח הדיבור, כמו שכתוב "וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", ותירגם אונקלוס: "לרוח ממללא" (לרוח מדברת. ויתרון זה ניתן לו, שיהא משתמש בו לטובה. ואם הוא משתמש בו לרעה, הרי הוא מוריד עצמו למדרגה נמוכה משל בעלי החיים. הבהמה אינה מקלקלת בפיה, והוא מקלקל בכוח דיבורו. לפיכך, ראוי הוא לעונש חמור על כך, והתרת הנדרים היא אחד מתיקוני חטאות הלשון והפה.
ונוסח זה שאומרים קודם "כל נדרי": "על דעת המקום" וכו', "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", בשעת הגזרה תקנו בימי אנוסי ספרד. רשעי הגויים כפו על ישראל בכל מיני ייסורים ועינויים קשים, לעבור על דת ולקבל עליהם את דתם. והיו בישראל רבים שלא יכלו לעמוד בעינויים קשים אלה, וקיבלו עליהם את דתם למראית עין בלבד, ושמרו בסתר על דת ישראל, איש איש במחבואיו, ולא היו מתוודעים איש לרעהו. כיון שבא ליל יום כיפורים, שמו נפשם בכפם, ונתאספו יחדיו למרתפי סתר, כדי לקבל עליהם ברוב עם קדושת יום טוב, ולבקש על עצמם רחמים מלפני המקום, על היותם נראים כעבריינים כל השנה, שאין הקב"ה מואס בתפילת הרבים לעולם, אפילו עבריינים הם. ועל אותו הזמן, ועל אותם העבריינים מפני אונסם, תקנו לומר: "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים".
נוסח זה נשתמר גם בימינו, מפני שגם עתה באים לבית הכנסת בליל יום הכיפורים, עבריינים מכל השנה, ולולא שהתירו את התפילה בצוותא אתם על דעת המקום ועל דעת הקהל וכו', הייתה צוותא זו פוגמת חלילה בתפילותיהם של הצדיקים שאינם עבריינים. ועכשיו שמתירים – תפילותיהם של אלה מתעלות עם תפילות כל ישראל, שכולם זרע אברהם יצחק ויעקב, ורצון כולם לעשות רצונו של מקום, ומי מעכב? הגלות מעכבת ופיתויי היצר. עכשיו, בשעה שבאים לבית הכנסת להתפלל, ומקבלים עליהם מצוות היום, ומבקשים מחילה על עוונותיהם מכל השנה, שוב נעשים הכל קדושים וטהורים, וראויים שתהא תפילתם מתקבלת לפני שומע תפילה.
השנה חל יום הכיפורים בשבת, ומעבר לכמה שינויים בתפילה, אין לזה משמעות, שהרי צמים גם בשבת. אולם בהבדלה שבסוף הצום יש מספר הבדלים: האשכנזים נוהגים לברך על בשמים, מה שאין כן ביום כיפור רגיל. (הספרדים לא מברכים על בשמים בהבדלה). ניתן, לפחות בדיעבד, להשתמש בנר להבדלה, הגם שהודלק רק במוצאי שבת ולא שבת כל היום.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
