הרי מיד לאחר טקס הגיור תחזרי לאכול שרימפס
nrg יהדות בפרויקט מיוחד לחודש אלול והימים הנוראים "ככה מבקשים סליחה". והפעם: כרמי רונן מבקש סליחה מהמתגיירים - "סליחה על קלות הדעת שבה מפלגות מסויימות ניסו להטיל בכם סטיגמות ולתאר את התהליך שעברתם כתהליך אינסטנט של 'שליחת פקס'"
אני רוצה לבקש מכם סליחה על כל הפעמים הרבות שנתקלתם באנשים שניסו להגיד לכם שהגיור שלכם הוא על תנאי, ושאם מישהו יחליט, בהנף יד ישלל גיורכם באופן גורף. חשוב שתדעו: אין דבר כזה "יהודי על תנאי". ברגע שהתגיירתם בלב שלם, אתם יהודים. נקודה. אני מבקש סליחה על פקידי מועצות הדתיות בחלק מהערים, שלא הסכימו לרשום אתכם לנישואין. סליחה על קלות הדעת שבה מפלגות מסויימות ניסו להטיל בכם סטיגמות ולתאר את התהליך שעברתם כתהליך אינסטנט של "שליחת פקס".
סליחה בשם אותם אנשים רעים שהציגו עצמם כמי שיכולים לעזור לכם, שמיעוטתכם פגש לאורך הדרך הארוכה, שהונו אתכם, שיקרו לכם, וניצלו אתכם. לצערי, נמנעתם מלהגיש נגדם תביעה במשטרה כי פחדתם שזה יתנקם בכם. לצערי, לאורך כל שנה אני נפגש עם מספר סיפורים כאלו ואני יודע עד כמה אתם פגועים מהם.
סליחה שאנחנו עדיין דוחים אתכם בשאלות ישירות וגסות רוח כמו: "בטח אתה רוצה להתגייר כדי לחיות טוב", ו"אל תעבדי עלינו, מיד לאחר הגיור תחזרי לאכול שרימפס". אני רוצה לבקש מכם סליחה שמחד לא עזרנו מספיק, שידענו להתרגש עד דמעות כשקראנו את סיפורה של רות ונעמי, אבל לא חשבנו לרגע מה אנחנו יכולים לעשות יותר כדי לעזור לכם. סליחה ששפטנו אתכם כאילו אנחנו הבית דין שלכם. שהתמקדנו במניעים שלכם במקום בשינוי העצום שאתם עושים כדי להצטרף לעם ישראל. סליחה שהכללנו, כשראינו גר שחטא, ואמרנו "עובדה, כל הגרים ככה".
אני רוצה לבקש מכם, המתגיירים, סליחה בשם הציבור הדתי, כי בדקדוק במצוות שבין אדם לחבירו אנחנו לא משהו בכלל, אבל אנחנו מצויינים בבדיקת הציציות שלכם. שם אנחנו מיד שואלים את עצמנו, "רגע, זה מותר? זה אסור? " אז, "שב ואל תעשה עדיף". ואתם שבלי עזרה אמתית לא תצליחו לעשות את הדרך ליהדות, מוצאים עצמכם מול חומה אטומה של צדיקי עולם, המקפידים על קלה כחמורה. עכשיו אתם מבינים למה התורה היתה צריכה להזכיר לנו עשרות פעמים על חשיבות אהבת הגר, והחובה לעזור לו? ועדיין אנחנו נופלים בזה.
אני רוצה לבקש מכם סליחה המתגיירים והמתגיירות, על הבירוקרטיה שדחתה אתכם, הפקידים שמרחו אתכם.
אני רוצה לבקש מכם סליחה, שלא עזרנו מספיק. שהתרגשנו עד דמעות כשקראנו את הסיפור של רות ונעמי, ולא חשבנו מה אנחנו יכולים לעשות יותר כדי לעזור לכם. סליחה ששפטנו אתכם כאילו אנחנו הבית דין שלכם. שהתמקדנו במניעים שלכם במקום בשינוי העצום שאתם עושים כדי להצטרף לעם ישראל. סליחה שהכללנו, כשראינו גר שחטא, ואמרנו "כל הגרים ככה".
למרות הכל, אני מקווה שאתם יכולים להיזכר גם באנשים הרבים שנתנו את הכל למען הצלחתכם. יש רבים כאלו ובלעדיהם הדרך שלכם ליהדות הייתה על גבול הבלתי אפשרי. את חלקם, יושבי בתי הדין והמורים והמדריכים במכוני הגיור אני מכיר באופן אישי. ובכל זאת, בשם כולם מקווים שתסלחו. שנה טובה.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
