פמיניסטיות, אתן מפחידות אותי

לא משנה מה אכתוב כאן, כמה אהיה זהירה במילותיי, די ברור שמחר יחכה לי לינצ'בוק מייגע. פמיניסטיות יקרות, הגיע הזמן שתשאלו את עצמכן מדוע כל כך הרבה נשים ליברליות לא מצטרפות אליכן

רחלי מלק-בודה, מוצש | 24/9/2013 23:09 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
באחת השכונות בירושלים שוכנת לה חנות הפירות והירקות הטובה ביותר שאי פעם הכרתי. די להתבונן באופן המושלם שבו התפוחים יושבים על הסטנדים שלהם, חפים מכל פגע, בשביל להבין את רמת הגימור של הסחורה. לא סתם התפוחים כל כך ממושמעים — אפילו הם מפחדים להתעסק עם בעל החנות, המקושר, כך מספרים השכנים, לארגוני פשע כאלה ואחרים. כשאני רוצה להתפנק אני שמה פעמיי לשם, אבל כדי ליהנות מכל הטוב הזה מנוי וגמור עמי שיש לנקוט בשלושה כללי זהירות חשובים: לא למחוץ את הפירות תוך כדי מישוש, לא להישען על המרצדס של בעל החנות, ולעולם, אבל לעולם לא לספור את העודף שמתקבל מהקופאי בזמן התשלום.
  
במובנים רבים מדובר בשבוע הגאווה של הפמיניסטיות הדתיות ששיאו עתיד להתרחש מחר, בשמחת תורה
במובנים רבים מדובר בשבוע הגאווה של הפמיניסטיות הדתיות ששיאו עתיד להתרחש מחר, בשמחת תורה איור: רונה מור

פחד. כך בפשטות אפשר לתאר את תחושותיי בבואי לכתוב על פמיניזם. כמו להסתובב עם חצאית מיני במאה שערים. כמו להגיע עם בגד אדום למשחק של בית"ר. כמו לבחור תפוחים בחנות של ירקן עם קשרים בעולם התחתון. כי הרי לא משנה מה אכתוב כאן, כמה אהיה זהירה במילותיי, די ברור שמחר יחכה לי לינצ'בוק מייגע, עם מילות מפתח אימתניות כמו "מיזוגניה", "שוביניזם" ו"החפצה".

לא במקרה בחרתי לעסוק בנושא דווקא עכשיו, בתקופת סוכות. במובנים רבים מדובר בשבוע הגאווה של הפמיניסטיות הדתיות ששיאו עתיד להתרחש מחר, בשמחת תורה. במהלך השבוע החולף הן הזמינו אושפיזות לסוכה, מנו את מספר הלולבים שנראו בעזרת הנשים, השוו את קצב ההתקדמות שלהן בחזרות לקריאה בתורה, פרגנו לשלומית על התושייה, והנה סטטוס אחד שראיתי, טרי טרי מהשפם: "גם זו הבניה מגדרית — שלושה מינים זכרים עטורי טעם או ריח או שניהם, ורק ערבה נקבה אחת נכלמת ובוכייה בהיותה ריקנית ונסמכת". מעניין מה יש לסופגנייה ולחנוכייה ולחיטה–שעורה–גפן–תאנה לומר על זה.
אל תגידו לי ממה להיעלב

בעולם פמיניסטי מתוקן יכולתי אני, פמיניסטית בעירבון מוגבל, להיכנס לפורום הזה ולהקשות במספר שאלות כמו "כמה מכן מקפידות לאכול בסוכה?"; "למה רק פוסקות ודיינות ולא, נניח, מוהלות או מתנדבות בזק"א או סתם שוחטות בתנובה?"; "איך זה שמעולם לא שמעתי את בן זוגי מתקנא בי על כך שאני מדליקה נרות שבת?"
 

"כמה מכן מקפידות לאכול בסוכה?" נשים רוקדות במוצאי שמחת תורה בירושלים פלאש 90
בעולם פמיניסטי מתוקן הייתי יכולה להפגין פמיניזם עם ביקורת עצמית מבלי שאתקל בנביחות קולניות מצד אלו שמתיימרות להחליט עבורי מהו הפמיניזם הראוי, ממה אני צריכה להיעלב ואיפה עליי להרגיש קורבן. אבל אנחנו לא חיים בעולם פמיניסטי מתוקן. ומזה תקופה ארוכה שאני שואלת את עצמי מה בעצם מפריע לי בפמיניסטיות? למה אני מתקשה לחבור אליהן, על אף שאני מזדהה עם חלק לא מבוטל מהמאבקים שהן מייצגות? איך זה שאני, בחורה שהשמרנות ממנה והלאה, חוששת ליטול חלק בדיונים שלהן? אז אולי הגיע הזמן שאומר את זה, כי משיחות לא רשמיות בפייסבוק ומחוצה לו אני מתרשמת שאני ממש לא לבד: הפמיניזם בגרסתו הנוכחית הוא סוג של טרור נשי במסווה של האידאולוגיה הכי מתקדמת שיש. באופן אירוני להחריד יוצאות הפמיניסטיות נגד מוסכמות שמרניות–דתיות אך מתנהגות כקבוצה דתית פנאטית לכל דבר: הדיונים המתלהמים, סתימת הפיות, הדרת כל מי שמעצבן אותן מהשרשור על ידי לייקים סלקטיביים, ובמקרים מסוימים גם התבטאויות שגובלות בשנאת גברים.

את השורות המאוד לא מחמיאות האלה אני מרשה לעצמי לכתוב דווקא משום שככתבת ועורכת קידמתי לא מעט אייטמים שוויוניים, יעידו מובילות הדעה הפמיניסטיות שכמעט מעולם לא נענו על ידי בשלילה. רק לשם סיבור האוזן, ולא בשביל הקרדיט, אלא רק לצורך הבהרת הנקודה: הכתבה הראשונה על הפדלחושיות הדתיות נעשתה על ידי.

4,704 חברות וחברים מונה הקבוצה הפמיניסטית הדתית. 3,804 מונה הקבוצה הלא דתית. איפה כל השאר? הגיע הזמן שהפמיניסטיות ישאלו את השאלה הזו. מדוע כל כך הרבה נשים, סו קולד "ליברליות", לא מצטרפות אליהן? האם התהיות הללו עולות בכלל לחלל האוויר הפמיניסטי, או שזה עוד אחד מרעשי הרקע שאפשר לבטל במחי סטטוס תוך שימוש במגוון ההטיות האפשריות של השורש "הסגברה"? 

המאמר המלא יתפרסם במגזין מוצש ביום שישי הקרוב


רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''רחלי מלק-בודה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק