יצאו בשאלה והתאבדו? אשליה שהתפוצצה בפרצוף
אחיי החרדים, לפני שאתם חושבים לחזור בשאלה, כדאי שקודם כל תחזרו לעצמכם, כי בחוץ אין שום דבר שאצלנו אין. ואם חסר לכם משהו, תחפשו אותו חזק". יאיר טיילור מתייחס לתופעת ה"חרדל"שים המתאבדים"
אבל האמת המרה כואבת הרבה יותר: הילדים האלה (כן כן, מותר פעם לקרוא לילד בשמו) לא רק עזבו חיי קהילה חמימים ועניים, הם גם עזבו חיי דת שוקקים לטובת מדבר קפוא. הם נטשו את 'ידיד נפש אב הרחמן' לטובת 'לבלבו אגס וגם תפוח', ואת 'בלבבי משכן אבנה' המירו ב'לילות כנען'. הם רצו לבנות כאן יהודי חדש, יפה בלורית ותואר, חסר תום וטוהר - הוואקום הזה התנפץ להם בפנים. מסתבר שהעולם לא כל כך נוצץ בלי כיפה, ומי שהגיע כדי לחגוג, התאכזב.
ואולי זו הנקודה: אכזבה. האכזבה של מקולי קאלקין מהחיים היפים שציירו לו. האכזבה של דודו טופז ביום שגילה שאין יותר למה לצפות, כי הטוב ביותר מאחורינו. מילא אנחנו, מעמד הביניים הצייתן והנאיבי, שבטוח שאם רק הוא יעבוד 50 שנה כפול תשע שעות ביום פלוס קיזוזים לפנסיה יום אחד יזרח עליו בוקר בהיר, אולי יש לנו עדיין חשק להמשיך לחיות. אולי בעוד 30 שנה, כשיהיה לנו בית על החוף ויאכטה נהנה מהחיים.
אבל מה יעשו אלו שהגיעו לפסגה וגילו שממש לא כיף שם? אלו שיש להם גם בית על החוף, גם יאכטה, וגם המון כסף בבנק. סיפרו להם שהעולם מפנק את מי שיודע לחיות טוב, ובכל זאת, מה לעשות, העולם לא מקיים הבטחות. איזה נאכס! אוף. למה העולם כזה דפוק?
לא לנו לשפוט, אבל אין ספק שחלק מהיוצאים בשאלה עוברים תהליך דומה. גם הם קוראים פרסומות, רואים תמונות צבע משלות, ובטוחים שהנה, לו רק הם יעשו צעד קטן לעולם, העולם יעשה צעד גדול אליהם. יפנק אותם בבית עם דשא, גג אדום, בלונדינית ברקע שקיעה עם עיניים מצועפות, וכמובן כסא מנהלים מרשים עם הגב לנוף. הרבה יותר כיף מאשר מאה שערים המכוערת, עם המרזבים המחלידים, הספסל המתנדנד והסטנדר הרעוע. אבל אשליה מקיימת הבטחות, והיא חייבת להתפוצץ רגע לפני שמושיטים יד לפאטה מורגנה.
כחרדי מלידה, וכמו כל אדם בוגר, חוויתי גם אני בגיל ההתבגרות לא מעט לבטים. האם אני צועד בדרך הנכונה, האם אני דואג לעתיד נכון לילדי. אבל בדבר אחד מעולם לא היה לי ספק: גם אם ארצה חיים יפים, מלאי תכלת בשמים וירוק בארנק, עזיבה של הדת לא תמלא אותם. בשביל זה אצטרך להפשיל שרוולים ולעבוד נכון, בין אם אאמץ אורח חיים דתי ובין אם חלילה אעזוב אותו. ושלא יהיו ספיקות, כחרדי אתה לא תקבל לא הנחה בארנונה ולא דיור חינם, אם תרצה לשרוד חודש תצטרך לעבוד קשה ולחסוך. אבל יש לך בשביל מה. גם עם שלושת רבעי משרה וששה פיצקלאך בבית, החיים שלך יהיו יפים יותר, כי אתה לא מצפה לפינוק וליטוף, אתה מוצא את סיפוקך בערכים שלמענם אתה חי, שממלאים אותך בנתינה, הגשמה וסיפוק. גם אם זה קשה, כי הקושי הוא לא פונקציה.
כן, גם לחוזרים בתשובה יש קשיים, גם אותם מנדים (לפעמים) מהבית האוהב רק בגלל שהם בחרו בדרך שלא הולמת את החינוך שהטיפו להם בגיל צעיר. אבל הם מודעים לקושי, ומתקדמים מתוך תודעה ומטרה. הם לא מצפים לחיים קלים (ולא לכולם החיים הקלים מצפים מהצד השני) אבל הם צועדים מתוך מודעות ואחריות.
אז לפני שאתם חושבים לחזור בשאלה, כדאי שקודם כל תחזרו לעצמכם, כי שם בחוץ אין שום דבר שכאן אין. ואם חסר לכם משהו, תחפשו אותו חזק. הוא בטוח קיים, צריך רק למצוא אותו אצלכם בפנים, לא מתחת לפנס הנוצץ ברחוב.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
