אריק, לא נשכח לך - גם לא נסלח
לקחתם לנו את גוש קטיף, לא ברור לשם מה, אבל לא תיקחו מאיתנו את החופש לצעוק בקול שזה היה מעשה נבלה. דעה
ישבתי ברכב המשטרתי לצד חב"דניק שלא הכרתי והחלפנו בינינו רשמים על מחולל המהומה הזו, אריאל שרון. ידענו כבר שהוא חסר מעצורים. חצי שנה קודם לכן, באזכרה לבן גוריון, דיבר שרון על חשיבות הטלת המרות הלאומית, התנהלות שלדבריו למד מבן גוריון: "לא היה מנהיג כבן-גוריון אשר הדגיש את חשיבותה של המרות הלאומית, מרות החוק ומרות הכרעת מוסדותיה המוסמכים של המדינה". רבים הבינו, בתוכם למשל גם יו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין, ששרון התכוון בזאת לשבח את רדיפות הימין בידי ראש הממשלה הראשון. שראש הממשלה ה-11 בהחלט התכוון לאשר את לגיטימיות הירי על אלטלנה, גם הסזון.
חודש לפני ההתנתקות, בכפר מיימון, ראינו ששרון הפנים בינתיים היטב כיצד מטילים מרות. פלא שאיש לא נורה שם, כי זה לא היה רחוק כלל מלקרות. שרון וממשלתו, ללא ספק, הכשירו את הלבבות לגופות של כתומים, והתקשורת יישרה קו ללא ציוץ. כל העת טופטפו 'ידיעות' על כוונות של גורמים בימין לעשות מעשים קיצוניים, נואשים, והכוונות הללו – היו או לא היו – העניקו אשראי נרחב לרשויות לפרוק מעליהן כל עול דמוקרטי. ח"כ דאז עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר, שר לעתיד, הכריז בימים הרעים ההם שבחיי כל עם יש יותר מאלטלנה אחת. חצי מהצבא ומהמשטרה הביא השלטון הישראלי לכפר כדי להקיף אזרחים, גברים, נשים, תינוקות, עשרות אלפים, ולמנוע מהם לצעוד ברחבי ישראל החופשית. לרגע קשה היה להאמין שמדובר במדינה דמוקרטית. השלטון היה ריכוזי מתמיד. שונא מתמיד. מאיים.
ובכן, ישבנו בהסעה המשטרתית שהסיעה אותנו חינם אין כסף הרחק מהגיזרה, ודיברנו על אריאל שרון ועל שאול המלך. גם שאול, נזכרנו, היה מבטיח בתחילת הדרך, הציל את העם ונלחם את מלחמותיו. הוא היה משיח ה', משכמו ומעלה, ובסוף סטה מן הדרך ורוח רעה הובילה אותו לעשות מעשי נבלה, לרצוח את כהני נוב, לנסות לחסל את דוד ואפילו את בנו שלו יהונתן.
ועוד דבר. מלכות שאול היתה עידן הבוסר הישראלי. גם שרון, חשנו כבר אז – וכיום ביתר שאת – גמר אז אומר להביא אל תומו עידן שלם בתולדות ממלכת הבוסר הציונית. שרון היה פאר הציונות, זו שקבר בחולות קטיף. הוא היה גדול מצביאיה, מושיעה בימי הפדאיון, במלחמת ששת הימים באום כתף ובצליחת תעלת סואץ ביום כיפור. ואולם כשרוח רעה התלבשה בו באחרית ימיו היא הביאה כמו תסמונת כשל חיסוני להשמדת כל אשר בנה ויצר. יצר ההרס התלבש בו, ובעצם גם בציונות כולה. יצר ההתאבדות.
אם לא פרצה כאן מלחמת אחים בקיץ תשס"ה זה לא בזכות איפוק כלשהו של אריאל שרון, אלא למרות מאמציו שזו תפרוץ. אם לא פרצה כאן מלחמת אחים בקיץ תשס"ה זה בזכות הכתומים שנהגו כמו דוד אל מול רדיפות שאול. והיום, לנוכח נפילתו, עולה הירהור נוסף. שייתכן שההתרסקות המהדהדת ההיא בישרה גם את ראשית צמיחתה של ממלכה מתוקנת. כסא דוד.
בשכבר הימים הכל נשכח, אבל השבוע התברר שיצר ההרס עוד חי וקיים. רוחות רעות שבו ועלו ממחשכים אחרי שמונה שנים, כשכבר נדמה היה לנו שהשלב המודחק הזה בתולדות ישראל תם ונחתם. לקחתם לנו את גוש קטיף, לא ברור לשם מה, למען ה', אבל לא תיקחו מאיתנו את החופש לצעוק בקול שזה היה מעשה נבלה. שזה היה מעשה לא צודק שביטא שפל מוסרי, שזו היתה שנאת חינם כלפי ציבור נאמן מאין כמותו. שבורא עולם נטל משרון את האפשרות להמשיך לעולל לנו רע בדיוק ברגע שהוא עמד להשיל מעצמו את אחרוני הבלמים. החול יזכור את אריק, חולות קטיף, וגם אנחנו לא נשכח ולא נסלח.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
