שעת חירום: תנו לנו דיינים אנושיים וישרים
הוועדה לבחירת הדיינים, העתידה להתכנס בקרוב, צריכה להתעלות מעל כל שיקול פוליטי ומגזרי. היום יותר מתמיד אנו זקוקים לדיינים אנושיים וישרי דרך
"שקרנית את, שקרנית", הניפו אצבע לעברי. "פושעים אנחנו בעינך?! פושעים?!" מעוותים את פניהם כמחקים אותי ומוסיפים גידופים על ימין ועל שמאל.
וממש כמו רב ופסי (ב"קוצו של י'", יצירתו של יל"ג), וכאילו לא עברו כמאה שנה מאז, מגלגלים המלומדים את עיניהם לשמים ומבריקים בפלפוליהם, שעתה נחזים ל"מודרניים", אם מותר או אסור להם לשלוח את הבעל לאבחון, שהרי ללא אבחון לא יוכלו לחייבו בגט, אך אם הוא לא נורמלי הרי גם כך אינם יכולים לחייבו בגט והרי הם צריכים להתייעץ עם היועץ המשפטי. אבל עת לכל חפץ, והיועץ המשפטי לא יברח, והרי הגט צריך להיות כשר ולא שחס וחלילה יכפו את הבעל והלה ייתן גט פסול. ומהון להון עוברים להם החודשים והשנים והסבל הוא ללא שיעור.
ובין זעקתה של האישה לבין דמעתה, מרשים הם לעצמם גם לעוץ לה עצה קטנה, אם כדיינים ואם כרחם אב על ביתו, ללכת לקראתו, לקראת הבעל, לתת לו "משהו" כדי שייתן גט. לדוגמה, אומר אחד הדיינים, תני לו את הבית שלך (הבית שקנו לה הוריה ובו היא מגדלת את שלושת ילדיה). והאישה בייאושה צועקת, "הן, אני אתן", והיא פונה אליו ומתחננת: "את הבית אתה רוצה? קח את הבית, רק תן לי גט". ולו לא היינו אנו עורכות הדין שעצרנו מבעדה, העסקה ודאי הייתה נחתמת לשביעות רצונם של היושבים על מדן, שידיהם היו "נקיות" מא-לוהים ואדם, והאישה וילדיה היו נזרקים אל הרחוב. (התיאור הזה אינו דמיוני. הכול אמת, הכול קרה, הכול מוקלט. הדיינים מאיר מזוז וישראל יפרח מבית הדין האזורי בירושלים מוזמנים לתבוע אותי.)
הדברים הללו כהווייתם צריכים לעמוד לנגד עיני אלו העומדים בימים הללו למנות את הדיינים הבאים. מינויי דיינים הוא לא פחות מעיסוק בדיני נפשות, ודורש את הזהירות והקפדנות הנדרשות ממי שהוא עצמו עשוי לגזור את חייהם של אחרים לשבט או לחסד.
מבלי להיכנס לסוגיית הצדקת הבלעדיות של הדין הדתי על הנישואים והגירושין בישראל, כל עוד המציאות הזו נתונה, וכל עוד רובו של עם ישראל נישא כהלכה, הדיינים הם שולטים וימשיכו לשלוט על חיינו הפרטיים ביותר. ובאחוזי הגירושין המבהילים בישראל (אחד מכל שלושה זוגות) זו כבר לא שאלה תיאורטית. הסבירות שאנו או מי מילדנו יתייצב יום אחד מול מניף אצבע שכזה והוא זה שיקבע את גורלנו, גבוהה מאוד.
מינוי הדיינים אינו סוגיה פוליטית, עדתית או מגזרית. את התוצאות ההרסניות של המינויים הפוליטיים הקודמים אנו סופגים בכל יום ובכל שעה, ולא רלוונטי אם הם ספרדים או אשכנזים, או מה צבעה וגודלה של הכיפה שעל ראשם. דיין הוא מינוי לכל החיים. לא בג"ץ, לא מבקר המדינה, ובטח לא נציבי תלונות השופטים למיניהם, מזיזים דיינים מהמקום הבטוח שלהם. גם החשיפות התקשורתיות על שחיתות והתנהלות שערורייתית המסעירות מעת לעת את המערכת, דינן לשקוע כמו עוד פרשייה תקשורתית שמחזיקה כאן חמש דקות.
הדיין יצחק אלמליח, לדוגמה, היה שותף לגט אשר ניתן ב"מרמה", בניגוד לרצון של זוג שהיה בעל צרכים מיוחדים (פיגור קשה) ולא הבין את מהות הטקס. הוא עשה זאת כ"טובה" לדיין דומב, שגיסו ביקש ממנו "לסדר" את הגט. גם אחרי פרסום הפרשייה הזו והערה שנרשמה בתיקם האישי של כל המעורבים בפרשה, המשיכו שניהם לכהן במערכת, וכיום אלמליח אף מועמד לבית הדין הגדול.
והנה, למרות פנייתנו בעניינו ליועץ המשפטי לממשלה, ובאופן אישי לכל חברי הוועדה למינויי דיינים, מועמדותו לא הוסרה מהרשימה. יש בנמצא גם דיינים אחרים, מוסריים יותר, חכמים יותר ורודפי אמת. הרב דוד לאו, למשל, הצליח בזכות אנושיותו, בתקופה הקצרה שבה הוא מכהן כרב ראשי, לפתור כמה מהמקרים הקשים והארוכים ביותר שהיו לנו לאחרונה.
תפקידה של הוועדה למינויי דיינים, ובכלל זה של הרבנים הראשיים שהם חלק מהוועדה, להיפטר מכל שיקול זר ולחצים פוליטיים דוחקים ככל שיהיו, ובחיל ורעדה, תוך נחישות ועמידה איתנה, למנות רק את אלו מבין המועמדים שאכן יבטיחו לשרת את הציבור נאמנה, מתוך כובד ראש, יראת שמים, ושליחות גדולה.
״עו"ד בתיה כהנא הופיעה לדיון עם עו"ד דסי גרוסמן, ללא הצגת ייפוי כח מתאים והייתה מנועה מלהיכנס כך.
התביעה נפתחה ביולי 2012 זאת בניגוד לטענת עו"ד כהנא כי 'מדובר בעגונה במשך 4 שנים'.
בראשית הדיון דרשה בא כוחה של האישה להפנות את הבעל לאבחון על מנת לבדוק את מצבו, בית הדין השיב בחיוב וטען כי יש ראשית יש לבדוק עם היועמ"ש האם בסמכות בית הדין לשלוח את הבעל לבדיקה או בסמכות הרופא המחוזי. מייד סתרה את
בית הדין פועל רבות למען האישה, מבין את כאבה. לאורך כל הדין חזר ואמר כי כאבה הוא כאבם ואמר לה שאנו מחפשים כל דרך על מנת לפתור את הבעיה.
עו"ד כהנא טעתה בדבריה כאשר אמרה כי האישה מוכנה לוותר על הבית כפי שדרש בית הדין, אלא שהייתה מוכנה לוותר על מזונות הילדים. וגם על זה התנגדה כהנא בטענה שאינה יכולה לוותר על דבר שאינו שלה. ראוי לציין - בית הדין בשום אופן לא דרש ולא הציע שתוותר על דירתה, אלא שתנסה ללכת גם לקראתו.
האם אין לדיינים זכות וחובה לבחון את הפרטים בנדון ולתת פס"ד נכון ואמיתי לאחר שמיצו את מכלול הנדון?! בית הדין פתר והתיר מאות מקרי עגונות סבוכים בדרך הנאותה והמכובדת ביותר".
"בהיותי באולם הדיונים, ניגש אלי הרב דומב, בקשני לאשר לבני הזוג הסכם גירושין ולתת לו תוקף של פס"ד. סירבתי לכך בנימוק שאיני מטפל באישור הסכמים, מאחר ובהרכב שלנו לכל דיין יש תפקיד מסוים.
בעקבות כך, פנה הרב דומב לרב יצחק הלוי, ולאחר כרבע שעה שוב נכנס אלי הרב דומב והודיע שההסכם אושר וקיבל תוקף של פס"ד. הוא ביקש ממני לאור מצבם הקשה והמיוחד של בני הזוג ומתוך חשש לעגינות האישה להמליץ על סידור גט בהקדם האפשרי ואם הדבר אף יתאפשר – באותו היום (הבקשה הופנתה אליי, משום שבאותה התקופה הנוהל היה שרק אב"ד חותם על המלצות אלה).
לא היה ידוע לי כלל על מצבה הנפשי של האישה, וחשבתי שמדובר במצב של יחסים קשים בניהם או של אי התאמה. הסברתי לרב דומב שאני לא ממליץ על סידור גט 'להיום' אלא 'בהקדם'. אזי: במקום המתנה של שבועיים או חודש, יסודר הגט בתוך ימים ספורים, שזה מקובל כאשר עו"ד או פק"ס משירותי הרווחה מופיעים בפנינו עם בני זוג שאישרו הסכם בבית משפט למשפחה, ומגישים בקשה לאור מצבם הקשה של בני הזוג והעדר סיכוי לשלום בית להמליץ לבצע סידור גט בהקדם, ובדרך כלל ביה"ד נעתר לבקשה.
לא יעלה על הדעת, שכאשר מופיע בפנינו דיין מבקש להמליץ על הקדמה לאור מצבם הקשה של בני הזוג, ובפרט כאשר אומר שיש חשש לעגינות, אנו ניתן דופי בנאמנותו. לא יתכן שנאמנותם של עו"ד או פק"ס תהיה יותר תקפה מזו של דיין".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
