החלומות של הקופסה השחורה
האם אנחנו יכולים לשמוע מחלומות הילדות שלנו את אותות החיים שנשמרים בקופסה השחורה?
אז למרות שהציניקנים הגדירו כבר את מאמצי החיפוש הבינלאומיים כ'משחק החברתי הגדול בעולם', חשבתי איך למרות כל שכבות הסרקזים יש בחיפושים העולמיים הקדחתניים הללו משהו מעורר השראה, מן רצון אלוהי שנמשך מעבר לזמן ולמקום להמשיך ולהחיות את חלום הספק שאולי בכל זאת, נדע דרך הקופסה השחורה מה הלך ברגעים האחרונים בו קיפחו את חייהם כל כך הרבה אנשים ועולמות וכך נוכל דרך ידיעה זו להשתחרר מכבלי שעבוד הספק המחניק ולגעת ולו לזמן מועט בעבר הבלי ניתן לשחזור.
כמה דקות אחרי שהודיעו שדרן הרדיו אודות הספינה הסינית וגילוי האותות, נתקלתי באחד מחברי הילדות שלי שעבר איתי בערך את המסלול מהגן ועד כמעט לסיום התיכון. אני זוכר שמאז ומעולם הייתה לו נשמה גבוהה שהפריחה לו חלומות גדולים: גדולים יותר מלעשות תואר או להרוויח כסף. הוא רצה להפוך את העולם ולתקן אותו במלכות שדי.
כבר מגיל צעיר נמשך לחסידות ובעוד שאר החבר'ה היו הולכים להופעות בפארק הירקון ולמשחקים של מכבי, הבן אדם חרך את הטישים של חצרות האדמורי"ם ב'מאה שערים' כאילו אין מחר. בפורים, מתי שכולנו חשבנו שהכליות שלנו עשויות מפלדת אל חלד - ורוקנו לתוכם את האלכוהול ההופך, הוא פשוט הלך הסתובב עם שטריימל של חסידים והרים כוסית לה' יתברך. הסתכלתי עליו ולא הכרתי אותו בכלל. חיפשתי זכר לשאיפות העבר שלו אבל אפילו קופסה שחורה לא מצאתי.
היה לו עגיל באוזן, פירסינג בגבה וחיוך של אחד שהמיר את האמונה שלו מהקב"ה לקידוש החומר. הירוק. צחקנו. התחבקנו. החלפנו קצת מידע. הסתבר שכמו שאומר הרב דסלר בספרו 'מכתב מאליהו' כשהוא מדבר על נקודות בחירה כלליות ופרטיות בחיים, הבן אדם עלה על 'טיסה' אחרת לגמרי מהיעד שיעדו לו החלומות.
אחרי שנפרדנו חשבתי על החלומות שלי והאם אני באמת חי את החיים שלי כמו שתמיד רציתי לחיות. שאלתי את עצמי, האם אני עוד יכול בכלל לשמוע מחלומות הילדות התמימים שלי את אותות החיים כמו הספינה הסינית והקופסה השחורה של המטוס המלזי?
כי אם לא, כדאי לי להתחיל ולהזדרז: מסתבר שכמו בקופסה השחורה גם כאן אותות החיים של החלומות שלי לא ימשיכו לשדר לנצח.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
