עתיד הלובי היהודי בארה“ב מוטל בספק
הדור הצעיר של יהודי ארצות הברית מתרחק מישראל. על הסיבות אפשר להתווכח, אך החשש הגדול הוא מפני הצעד הבא: התרחקות מהעם היהודי
שיחה עם מנהלת התקשורת של 'הלל הפתוח', אמילי אונגר, מלמדת על הסחף המתחולל בדור הצעיר של יהודי ארצות הברית לא פחות מכפי שהיא מלמדת על הפרשה הספציפית של הלל. אונגר מספרת שהלל הפתוח הוקם בידי סטודנטים מארגון 'הברית היהודית הפרוגרסיבית' באוניברסיטת הארוורד (PJA), המזוהה עם הלל. הלל לא אישר לאנשי הארגון לקיים במבנה בית הלל בהארוורד אירוע משותף עם ארגון הסטודנטים 'הוועדה לסולידריות עם פלסטין' (PSC). "נחרדנו. זו חסימה של המושג 'דיאלוג'. ואז ראינו שזה קורה בקמפוסים נוספים, והתארגנו. לדעתנו הלל צריך לאפשר הבאת דוברים מכל הקשת, כל עוד אינם גזענים, אנטישמים או אלימים".
וזה לא כולל את פעילי BDS?
"זו תנועה פוליטית לא אלימה, לא אנטישמית ולא גזענית. אנחנו תומכים בדיון, בהיכרות עם דעות. התומכים והפעילים שלה הם חלק מוערך בקהילה היהודית, ויש להתנהג אליהם בהתאם לכך. הרי בכנסת של ישראל יש חברי כנסת לא ציונים, שלא היו נותנים להם לדבר בקמפוסים של הלל. הקולות שלהם הם חלק מהותי וחשוב בהבנת הדיון הפוליטי בישראל – אז למה להדיר אותם מהאירועים של הארגונים היהודיים באמריקה?"
הדור היהודי הצעיר בארצות שונה להערכתך מדור הוריו, מבחינה פוליטית?
"אני לא בטוחה שהוא יותר ליברלי מקודמו; הרי ליהדות ארצות הברית יש היסטוריה ארוכה של תמיכה בליברליות ובשמאל. מה שכן, לדעתי הדור הצעיר מרגיש שיש לו יותר זכות, ואולי אפילו אחריות, לבקר את ישראל כשלדעתו היא פועלת בצורה לא מוסרית. חלקם מרגישים שמעורבות זו היא חלק מהותי מהזהות היהודית שלהם. אם נרחיק אותם מהקהילה היהודית בעקבות דעות אלו, רק יגרום להם לניכור ולהרגשה שאין להם מקום בעולם היהודי. אני רואה בצער רב איך עמיתיי עוזבים את היהדות כתוצאה מהרחקה כמו זו הנהוגה בהלל. הם מרגישים שמשתיקים אותם".
לדברי ברי שרייג', נשיא הפדרציה היהודית של בוסטון, "זה שרוב הצעירים היהודים בצפון אמריקה לא משוכנעים שישראל עושה כל שביכולתה לקדם הסכם שלום לא אומר בהכרח שהם מתרחקים מישראל, אלא שפשוט יש להם דעות שונות. יש קשר עם ישראל, אבל הם לא תמיד מסכימים עם מה שהיא עושה".
על הפרשה בהארוורד, השוכנת בבוסטון, הוא אומר: "המדיניות של ארגון הלל ברורה: הוא ארגון פרו-ישראלי, וככזה הוא מכיל קשת רחבה של דעות, אבל לא קשת אינסופית. אין לו בעיה שארגון כגון ג'יי-סטריט ייטול חלק באירועים שלו. הרי אצלנו בבוסטון ג'יי-סטריט הוא חלק מהשולחן העגול של ארגונים פרו ישראליים, אם כי אין לו הרבה תמיכה".
לטענתו, המפגש של צעירים יהודים עם חיילי צה"ל במסגרת תוכנית 'תגלית' הוא לעתים קרובות המפתח לשינוי ההסתכלות שלהם. "צעיר יהודי אמריקני מדבר עם חיילים בצבא, על החיים שלהם, על הפחד מהמוות. לאחר מכן כשאותו צעיר יהודי יפגוש פעיל אנטי ישראל בקמפוס שיגיד לו שחיילים ישראלים הורגים ילדים, הוא יגיב שהוא יודע שזה לא נכון, כי הוא הרי מכיר חיילים ישראלים".
דני איילון מעיר בעניין זה כי התוכנית היא הצלחה גדולה אך פתרון חלקי ביותר, שכן היא אינה מגיעה לאלה שמלכתחילה לא רוצים לבקר בארץ. בהקשר הרחב יותר, איילון, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון וסגן שר החוץ, מצייר תמונה הפוכה מזו שמצייר שרייג'. "זה הרבה יותר מביקורת על ישראל: זו התרחקות", הוא סבור. "ישראל פשוט לא מעניינת אותם. הקהילה האמריקנית, ובפרט הדור הצעיר, היא סיפור הצלחה, היא חלק מהאליטות – ומשום כך תחומי העניין שלה לגמרי אחרים".
אך בפי איילון גם סיבות ספציפיות יותר להתרחקות. "יש התרחקות מהבחינה הדתית, במיוחד אצל קונסרבטיבים ורפורמים, שהם רוב היהודים כיום באמריקה. הם מתנגדים למונופול של האורתודוקסיה בישראל, ומרגישים דחויים". אך ישנו גם ההיבט הפוליטי. "הגישה שלהם יותר ליברלית, ומאז הקמתו של ג'יי-סטריט, שעשה נפשות בקרב הדור הצעיר, הם גם ביקורתיים כלפי ישראל. על כן, או שהדור הצעיר מתרחק מישראל לגמרי או שהוא דן בישראל בצורה ביקורתית".
יש לו דעה מוצקה ובלתי שגרתית באשר לדרך הנכונה לטפל בבעיה. "מבחינתי שלא יתרמו לישראל, אלא ישקיעו בבתי הספר היהודיים שלהם ויסבסדו את הלימודים שם. הרי החינוך היהודי בארצות הברית יקר מאוד, עשרות אלפי דולרים בשנה לכל ילד, ובגלל זה רובם לא לומדים בבתי ספר היהודיים. אמרתי זאת למנהיגים ולראשי ארגונים יהודיים שפגשתי: כדי להבטיח את ההמשכיות היהודית חייבים להפוך את החינוך הפורמלי לשווה לכל נפש.
"נוסף על כך צריך להיות דו-שיח, שאיננו קיים כיום, בין ממשלת ישראל לבין הרפורמים והקונסרבטיבים. אם לא יהיה איתם שיח של כבוד הדדי, פשוט נמצא את עצמנו מפולגים. אם לא נחבק אותם – הם ייעלמו. הפסדנו שליש מהעם היהודי בשואה, ואנחנו עלולים להפסיד עוד שליש, יהדות ארצות הברית, בגלל הניכור".
מנהלת משלחת שליחי הסוכנות היהודית לקמפוסים של צפון אמריקה, שלי קידר, אומרת שהשוני בין הדורות מובהק. "הרי גם בארץ וגם בצפון אמריקה הדור הוותיק חזה בהקמת מדינת ישראל ובמלחמת ששת הימים, והתחברו לאירועים גדולים ומשמעותיים. בני ה-18 של היום יותר עצמאים, יותר ליברלים, ורובם אוהבים לשאול הרבה שאלות".
אלא שזהו בראש ובראשונה דור אדיש. "הצעירים באים לקמפוסים בעיקר באים כדי להיות עם החברים שלהם. הם אדישים לכל מה שהוא מעבר ללימודים שלהם ולחייהם החברתיים. מה שמעניין אותם הוא שיהיה להם עבודה אחר כך, והאתגר הגדול שלנו, השליחים, הוא לחשוב איך למשוך אותם. ולא רק אנחנו; גם הגורמים האחרים המנסים למשוך אותם נאבקים על תשומת הלב שלהם". מתוך כך, היא מסבירה, רובם אינם ביקורתיים – פשוט מפני שאינם מעורבים. "השליח בקמפוס מנסה לספר את הסיפור האישי שלו, ודרך זה להגיע לדיבור על ישראל".
ואצל המיעוט שכן מעורב, את רואה ביקורתיות יתר בדור הנוכחי?
"אין ספק שיש ביקורת, אבל מדובר בביקורת ממקום אוהב, ממקום פרו-ישראלי. צריך להבין שיש קבוצות מאוד מגוונות בקמפוסים, ימין, שמאל, להט"ב ואחרים, כל אחד מושך לכיוון שלו".
יכול להיות שאנחנו בתקשורת הישראלית מעט מגזימים בנושא ה-BDS?
"זו לא תופעה קטנה. מדובר בלא מעט אירועים. אבל מצד שני זו גם לא תופעה ענקית. ברור שאנשים שחווים את האירועים על בשרם מתייחסים לתופעה בצורה רצינית יותר. כשאתה בתוך הסיטואציה זה משפיע עליך ב-100 אחוז. אסור להגיד שזה שטויות, אבל מצד שני אסור להגזים. כשזה קורה, זה מאוד לא נעים, ופתאום כולם נדרשים לדגל".
"חלק מהזרם הליברלי כבר התנתק מישראל", אומר גידי גרינשטיין, הנשיא והמייסד של מכון ראות. "למשל, חלק מהארגונים העוסקים בתיקון עולם לא מוכנים לפעול כיהודים למען ישראל. זה פרדוקס, משום שישראל היא אחת המדינות שעשתה ניסים ונפלאות בנושא של תיקון עולם".
בעיניו, "הדבר המרכזי השונה בדור הנוכחי הוא שמדינת ישראל היא מעצמה, והקיום שלה לא מאוים כבעבר. הדור הצעיר בארצות הברית מפרש את זה כמצב שבו ישראל היא שמאיימת על הפלשתינים. ככל שגדל מבחינתם הפער בין ישראל לבין חברת המופת שהם מצפים לה, כך מתרבים סימני השאלה על המחויבות שלהם כלפיה.
"ההתנצחות המדינית של ישראל עם ארצות הברית בחודשים האחרונים מערערת אותם. היא מעמידה אותם במתח בין הנאמנות לעם ולמדינת הלאום שלהם, ישראל, לבין הנאמנות למדינה שלהם, ארצות הברית. והם רואים עצמם אמריקנים לכל דבר. כששר הביטחון הישראלי מדבר כפי שהוא מדבר על ג'ון קרי, הזהות שלהם מאוימת ומאותגרת. בסופו של דבר רואים התרחקות שיטתית של צעירים יהודיים וקהילות יהודיות מישראל".
גרינשטיין סבור שישראל כבר משמשת ביהדות ארצות הברית גורם מאחד, אלא גורם מפצל, ומדגים זאת במה שאירע בקהילה הליברלית הניו-יורקית BJ. "הרבנים של BJ הוציאו מכתב המשקף את דעתם הביקורתית על ישראל. זה גרם למהומה גדולה בקהילה, ואף לפרישה של חלק מהחברים". הוא מוסיף ומספר כי נפגש עם בכיר בקהילה אורתודוקסית-מודרנית בניו-יורק שאמר לו, "אני כבר לא מבין את ישראל". לטענתו מדובר בקהילה שהיא "המעוז של התמיכה הבלתי מסויגת בישראל".
במכון ראות חוקרים זה שנים רבות את הקשר בין מדינת ישראל לקהילה היהודית בצפון אמריקה. "הטענה שלנו היא שהמבנה הישן של הקשר שמדינת ישראל לעולם היהודי באמצעות הסוכנות היהודית מאבד רלוונטיות. האסטרטגיה צריכה להיות יצירת הרבה מאוד נקודות מפגש בין ישראלים ליהודים בגולה".
ג'יי רודרמן, נשיא קרן משפחת רודרמן הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארצות הברית, חושב שחלק מהשינוי בגישה של הצעירים היהודיים כלפי ישראל בכלל נעוץ בתקשורת. "יהודים אמריקנים מקבלים את רוב החדשות על ישראל מהתקשורת האמריקנית. כשהתקשורת הזאת מדווחת על ישראל זה לרוב שלילי. הכול מדבר על מלחמה וקונפליקט. הצעירים בדרך כלל עסוקים בעצמם, וחוששים איך מה שישראל עושה משפיע עליהם ועל הדימוי שלהם; וכשרוב הסיקור שלילי, הם מתחילים להגיד 'אולי ננסה להיות פוליטיקלי קורקט לגבי ישראל'. הם מרוחקים מהקמת המדינה; זה כבר היסטוריה. הם גדלים בתקופה של קונפליקט, וזו התגובה שלהם למציאות הזו".
לדעתו גם הפעילות האנטי-ישראלית בקמפוסים משפיעה על הדור הצעיר. "להיות יהודי צעיר בקמפוס זו סיטואציה לא פשוטה. יש שם פעילי BDS ודומיו, וגם חלק מחוגי הלימוד עצמם הם אנטי-ישראליים. היהודים הצעירים בקמפוס נמצאים תחת מתקפה בגלל מה שישראל עושה. והיות שרובם גדלו בבתים עם קשר רופף ליהדות, המסר החיצוני הזה מתחיל לחלחל".
איך היית ממליץ לשנות את המצב?
"מה שאני שומע בישראל זה ש'יהודי התפוצות לא גרים פה אז אין להם זכות לדבר', או 'הם לא משרתים בצבא' ו'הם צריכים לתמוך בנו'. לדעתי, המנהיגות הישראלית צריכה להיות מתוחכמת יותר בדיונים ובשפה שלה עם הדור הצעיר. לפעמים מדברים בשפה שלא מדברת אליהם".
לדעתך השיח הישראלי מתנשא?
"לא. אבל זה פשוט לא מדבר אליהם. זו פשוט תפיסה ישראלית ישנה, הרעיון של 'ישראל היא המקום לכל היהודים בעולם, וכולם צריכים לעלות, ומי שלא עולה שייתן תמיכה פוליטית או כלכלית'. זה לא בהכרח מסתדר עם הדור שהתרגל שישראל היא מקום שמככב בחדשות לרעה. אני חושב שמנהיגים ישראלים צריכים לדבר לא בצורה מתנשאת לקהילה היהודית; לא הכול קשור לישראל בסופו של דבר".
דוגמה לכך היא בעינו 'יוזמת הממשלה' הנרקמת בימים אלה, שמטרתה השקעה של כספי ממשלה רבים בתפוצות. "הם אומרים 'נשקיע כסף בתפוצות', מדברים על זה ש'נביא את ישראל לתפוצות ואת התפוצות לישראל'. זה מתנשא, זה בעצם להגיד לתפוצות 'אתם כישלון'. הדיאלוג צריך להיות פתוח, ולא רק להטיף על מה ישראל צריכה".
ואולי הכול שיקוף של הסחף בדעת הקהל בישראל עצמה. כך סבור הסוציולוג ד"ר סטיבן כהן, חוקר הקהילה היהודית-אמריקנית. לדעתו, עמדות השמאל היהודי
גם את השוני הבין-דורי הוא מקביל למציאות בישראל. "בתקופה של ההורים והסבים ישראל כמעט ולא הייתה חצויה ומפולגת בנוגע להתנחלויות והסכם השלום. כשגברה בישראל המחלוקת בנושא הזה, זה נתן לגיטימציה גם ליהודים בחו"ל להתנגד להתנחלויות ול'כיבוש'.
"יש כיום הרבה יותר ספקנות לגבי השאלה אם המנהיגים הישראלים רוצים שלום והקמת מדינה פלשתינית. בעקבות כך, יש הרבה יותר קבלה של חרם על מוצרים מההתנחלויות וגם של תנועת ה-BDS. אבל שוב, זה מקביל לתהליך בישראל. המילה 'אפרטהייד' מופיעה יותר בתקשורת הישראלית, ומי שאומר את זה הם דווקא פוליטיקאים ישראלים. אי אפשר לנתק בין ההתפתחויות בכל מדינה. כשמזכיר המדינה האמריקני אומר שישראל מסתכנת באפרטהייד זה מעיד שיש תזוזה בדעת הקהל האמריקנית על ישראל, גם בקרב היהודים".
מה לדעתך יהיה בעוד עשור בקהילה היהודית בצפון אמריקה? האם דעת הקהל תשתנה?
"אם ישראל תמשיך כך, היא תאבד את תמיכתם של היהודים הלא אורתודוקסיים. הדתיים תמיד יתמכו, וכך עוד כמה קבוצות כגון הישראלים היורדים, היהודים דוברי הרוסית, הפרסים, ופוליטיקאים שמרנים. היתר, ובמיוחד הליברלים, יתנתקו מישראל. כאשר נשיא ומזכיר מדינה הממשלה שרוב יהודי ארצות הברית הצביעו למענם מאשימים את ישראל ומזהירים אותה מבידוד בינלאומי, כנראה יש פה בעיה".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
