ירושלים של זהב, ושל יהודה עמיחי
קריאה בשירי ירושלים של עמיחי מאירה את הנופים המוכרים באור אחר וגורמת לקורא להתבונן שוב ושוב בחומותיה של העיר, ולראות אותן ואת הטמון בהן מחדש
בשיר 'תיירים', אחד משירי ירושלים החביבים עלי במיוחד, מתאר יהודה עמיחי סיטואציה המוכרת לירושלמים רבים:
'פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך ושמשתי להם נקודת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית. קצת ימינה מראשו". אבל הוא זז, הוא זז! אמרתי בלבי: הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו'.
מנקודת מבטו של מדריך התיירים, דמותו של המשורר משמשת כנקודת ציון בנוף ותו לא. נקודת ציון אקראית, חסרת משמעות כשלעצמה, אשר באמצעותה ניתן להתמצא במרחב הגיאוגרפי. המשורר, הנושא את שני סליו הכבדים, מייצג את 'האדם הקטן', האנושי, היומיומי, חסר החשיבות לכאורה, זה שהמדריך מתעלם ממנו, מפני שהוא מעוניין להפנות את תשומת לבם של מאזיניו אל ההיבטים ה'חשובים', ההיסטוריים והארכיאולוגיים. תזוזתו של האיש, המבטאת את חיותו מטרידה, למרבה האירוניה, את המדריך.
בחירתו של המשורר לתאר את ירושלים מנקודת מבטם של התיירים הזרים יוצרת 'הזרה'. את המושג 'הזרה' (מלשון זָר) טבע חוקר הספרות הרוסי ויקטור שקלובסקי. לדעתו, מטרתה הכללית של השירה היא ליצור 'הזרה'. דהיינו, להפוך את המוכר לבלתי מוכר. מטרתה של האומנות בכלל, ושל השירה בפרט, היא לרענן את האופן אשר בו אנו קולטים את המציאות. למעשה, ההזרה בשיר זה היא כפולת פנים. שכן, בנוסף לנקודת התצפית של המדריך והתיירים, ישנה נקודת תצפית נוספת. זו של המשורר, הבוחן את הנוף מחדש, מבעד לפריזמה של המדריך והתיירים הצופים בו.
השיר 'תיירים', הנושא אופי של סיפור מעשייה ('פעם'...), ממחיש באופן ציורי ומחויך משהו, שתי גישות שונות והפוכות ביחס לירושלים. מצד אחד ירושלים המקודשת, ההיסטורית, עמוסת האתרים הארכיאולוגיים, ומצד שני ירושלים האנושית, היומיומית. המשורר נותן ביטוי חד-משמעי להעדפתו את הגישה השנייה, זו המתמקדת באיש עם הסלים, החי את חייו וקונה פירות וירקות לבני ביתו. המשורר מעדיף את 'קדושת האדם' על פני 'קדושת המקום'. תפיסה זו משתקפת בעוד רבים משיריו של עמיחי, בעיקר באלו אשר בהם עולה ההקשר המלחמתי על השכול הכרוך בו.
ההוויה האנושית האינדיבידואלית חשובה יותר מזו הלאומית הקולקטיבית. הגאולה תבוא, לדעתו, כאשר יתהפכו היוצרות וההיבט של הקדושה ההיסטורית יהיה טפל להיבט האנושי, הפרטי. הביטוי "גאולה" מעיד על נופך של קדושה המוקנית, באופן פרדוקסאלי, דווקא להוויה הירושלמית הפרוזאית והיומיומית.
הקושי הנפשי נוכח ירושלים המקודשת, עמוסת הזיכרונות ההיסטוריים משתקף בשיר נוסף של עמיחי שכותרתו: 'האקולוגיה של ירושלים', אשר בו הוא מצהיר: 'האוויר מעל ירושלים רווי תפילות וחלומות / כמו האוויר מעל לערי תעשייה כבדה, / קשה לנשום. / ומזמן
שני השירים שהזכרנו הם מן השירים המוקדמים יותר של עמיחי, וניכר בהם קושי ואולי אף כעס של המשורר לנוכח המעמסה של הקדושה וההיסטוריה של ירושלים. בשירים הבאים, שהם משיריו המאוחרים, מצטיירת תמונה יותר מורכבת ומפויסת. בשיר אחד מתוך סדרת השירים 'ירושלים ירושלים, למה ירושלים?' המופיעה בספרו האחרון של עמיחי ('פתוח סגור פתוח'), מבטא המשורר את רצונו למצוא איזון בין ירושלים של מעלה, זו שאווירה 'רווי בתפילות וחלומות' ועמוס בהיסטוריה, ובין ירושלים של מטה, היומיומית והפרוזאית: 'למה ירושלים תמיד שתיים, של מעלה ושל מטה / ואני רוצה לחיות בירושלים של אמצע / בלי לחבוט את ראשי למעלה ובלי לפצוע את רגלַי למטה'. דומה כי בשיר האחרון באותה הסדרה מגיע המשורר אל העיר שאליה הוא מייחל ומוצא את ההרמוניה, את 'ירושלים של אמצע': 'פעם עמדתי לפני הכותל המערבי / ופתאום, להקת ציפורים עלתה למעלה / בקריאות ובמשק כנפיים, כמו פתקות בקשה / שהשתחררו מבין האבנים הגדולות והכבדות / ועפו אל על'. התמונה הפסטוראלית המדמה את להקת הציפורים החגות מעל הכותל לפתקאות, 'שהשתחררו' מבין אבניו הכבדות, מסמלת את החלומות והתפילות שעולות לשמיים. והללו, לא מזהמות עוד את האוויר הירושלמי הצלול, ולא פוגעות עוד באקולוגיה של העיר. הציפורים העפות אל-על מייצגות את התפילות של האנשים הפשוטים, כדוגמת האיש עם הסלים, שהטמינו בין אבני הכותל את בקשותיהם הקטנות. השתחררותן של הפתקאות מרמזת לנו אולי גם על השתחררותו של המשורר עצמו מהכבדות הירושלמית שהעיקה עליו ועל יכולתו להמריא עם הציפורים. דומה שעמיחי, שכתב שירה חילונית מובהקת, בעברית מדוברת, בכל זאת, נשם לעומק את האוויר הירושלמי ספוג הקדושה.
הכותבת היא מרצה לספרות במכללה האקדמית הרצוג ובמכללת אפרתה.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
