47

למה קבעו את האזכרה ליהודי אתיופיה, ביום ירושלים?

מדוע יום שמח הנחגג בעקבות שחרור ירושלים הבירה, צריך להיות מהול בעצב על מותם של יהודי אתיופיה אשר נספו בסודאן בדרכם לארץ ישראל? מתוקו אלמו, רכז בתנועת בני עקיבא, מסביר

מתוקו אלמו | 28/5/2014 18:19 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
טקס האזכרה הממלכתי ליהודי אתיופיה אשר נספו בסודאן בדרכם לארץ ישראל נערך מדי שנה ביום ירושלים, כסמל לכמיהה העמוקה של יהודי אתיופיה לירושלים בירת ישראל. בחירת התאריך הזה כיום זיכרון לנספים בדרכם לארץ מעלה תמיהה. מדוע יום שמח הנחגג בעקבות שחרור ירושלים הבירה, צריך להיות מהול בעצב וזיכרון של נספים?

עליית יהודי אתיופיה במבצע ''כנפי יונה''
עליית יהודי אתיופיה במבצע ''כנפי יונה'' צילום: אריק סולטן
בבואנו לזכור ולציין את אותם יהודים  גיבורים אשר רצו להגשים חלום של אלפי שנים ונספו בדרכם מאתיופיה לישראל, אין תאריך יותר מתאים מאשר יום שחרור ירושלים. בדומה למעבר החד הקיים בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לבין יום העצמאות למדינת ישראל, גם כאן- דווקא ביום השמחה וההלל על שחרור ירושלים, ראוי לזכור את כל הגיבורים החולמים על ירושלים והנהרגים בדרכם אליה. הטקס מתקיים משנת 1989, וזו השנה השביעית שהוא נערך באנדרטה בהר הרצל.

המיוחדות וההתרגשות שאני ורבים מחבריי חשים ביום זה אינה נובעת אך ורק מהיותנו חלק מקהילת יהודי אתיופיה וממשפחה אשר חוותה על בשרה את קשיי המסע והאובדן בדרך.

בואו נחזור לרגע קצת אחורה בזמן: 1967. יהודים מכל הארצות כבר עלו לארץ ישראל ומלחמות על קיומה של הארץ וזכותנו להתיישב בה מתחילות ומסתיימות. מלחמת השחרור, ששת הימים, יום כיפור... נראה כבר כאילו החזון הציוני סיים את תפקידו ומתחילים אט אט המדינה מתעסקת רק בפיתוח הארץ, החברה והכלכלה בארץ ישראל הצעירה.

ופתאום קהילה יהודית שהשתייכה לקהילה נידחת, שחייתה מחוץ למעגל החיים ההיסטורי היהודי, שבה ומתקבצת לה, עדה עם גילוי העוז בשמירתה על המורשת במשך הדורות למרות ניתוקם וריחוקם משאר קהילות יהודיות, והתחושה היא של שיבת ציון מחודשת אשר נראה היה כי הסתיימה לגמרי.

אנחנו יהודי אתיופיה חלמנו במשך אלפי שנים על עלייה לארץ ישראל ולירושלים הבנויה, ומסע כעדה שמתחיל בשנות ה-70 המאוחרות, מכיל בתוכו טרגדיות וטראומות בדרך ארצה. המעבר דרך אדמת סודאן העוינת כולל שודדים, גנבים, רוצחים, אנסים, ומחלות רבות ושהייה במחנה פליטים בהסתר זהות יהודית. ככלל, ניתן לומר כי כמעט ולא קיימת משפחה אשר עלתה בשלמותה לישראל ללא נפגעים בגוף ובנפש במעגל הרחב של המשפחות.

הטקס השנתי שיתקיים השנה הולך להיות מיוחד יותר משנים עברו, כיוון שבימים אלו מסתיים תהליך איסוף שמות הנספים עליו עובדים במשך כשנתיים. זהו כמובן אירוע מכונן עבור משפחות הנספים הרואות את שמות יקיריהם חקוקים בלוחות אבן בירושלים. על אף שגופם אינו נמצא/ קבור בארץ ישראל ואפילו לא עשו להם טקס קבורה יהודי מאימת המשטר הסודאני האנטי ישראלי. כל זה מצטרף לשמחה על כך שהמדינה סוף, סוף מכירה בסיפור עלייתנו כסיפור ציוני המשכי השזור בכאב ובסבל המסע.

אני מאמין כי זהו אירוע מכונן לא רק עבור משפחות הנספים, אלא עבור עם ישראל כולו. עם שיודע לכבד ולהוקיר את הסבל של אחיו "האבוד" שמגיע לארצו לאחר ניתוק ארוך וקשה ומאחד שוב את גורלו עם אחיו היושב בציון, ולא כ"מציל" איזה שהוא שבט "פלאשה" ספק יהודי ועושה לו טובה שמעלה אותו לארץ.

הכותב הוא רכז בתנועת "בני עקיבא"

רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק