ראשי » יהדות » בית מדרש

גיור חברתי חשוב לא פחות מגיור אמוני

כשנושא הגיור שוב עומד על סדר היום הציבורי במדינת ישראל, נקבל כולנו על עצמנו לפתוח את לבנו להאיר פנים לגר, ולצרפו לא רק באופן הלכתי לעם ישראל אלא גם באופן חברתי ואישי

נושא הגיור, שעלה היום שוב על סדר היום בעקבות ההחלטה לבטל את ההצבעה על הצעת חוק הגיור של ח"כ אלעזר שטרן בוועדת החוקה בכנסת, מעלה טיעונים מכאן ומכאן. הדעות בנושא רבות ובליבה של הסערה הציבורית, נראה כי אין נכון יותר מאשר לפנות לסיפור הגיור המפורסם ביותר במקורות – מגילת רות שקראנו לאחרונה בחג השבועות, ולנסות להבין ממנו את עקרונות היסוד של התהליך. סיפור המגילה יכול להאיר נקודת הסתכלות  חדשה וחשובה לא פחות לשיח הציבורי המפוזר – הקשיים בגיור החברתי.

מגילת רות עוסקת ברצון החופשי והאמתי של רות המואבייה להידבק בתורה ובעם ישראל. אנו מגלים אצל רות בחירה, מתוך רצון ואהבה. רות אשר באה מרחוק, מלמדת את כולנו את הגישה הראויה להצטרפות לעם היהודי. היא מתגלה כאשה אקטיבית, שיוצאת לדרך חדשה מתוך אמונה ועמידה עצמאית על דעותיה, בניגוד לכל המקובל והמוסכם בסביבתה הטבעית. לאורך כל הדרך היא מוכנה לשאת אי ודאות ולצעוד בדרך האמת, תוך כדי לקיחת סיכונים רבים, וניכרת כאשה אצילית ומיוחדת, הפועלת מתוך מסירות לחמותה, ענווה ואמונה בקב"ה.

למרות כל זאת, למרבה הפלא, אנשי בית לחם מתקשים לקבלה ולאמצה אל חיקם. הם מכנים אותה "הנוכרייה", "המואבייה". הם לא מגישים לה עזרה, עד להתערבותו של בועז. איש לא מתקרב אליה, איש לא מקל עליה. הגיור החברתי של רות היה, הרבה יותר קשה מהגיור האמוני, ורק בסוף המגילה שכנותיה מקבלות אותה כחלק מהחברה.

לאורך ההיסטוריה היהודית ובגלל הנסיבות המשתנות, קיימים פערים של חיבוק וריחוק כלפי הגר, בבחינת 'כבדהו וחשדהו'. סיפור המגילה חוזר ונשנה לנגד עיננו מחדש במדינת ישראל, במהדורות שונות. כאשר אני עוקבת אחר קליטתם של אנשים

הנמצאים בתהליכי גיור או לאחר הגיור בקהילות השונות במדינת ישראל, אני שואלת את עצמי שוב ושוב מהן הסיבות לתופעת הקושי בקליטה. מהן הסיבות לקושי הגדול בפריצת דרך לליבות החברים בקהילה?

אינני יכולה להכליל ולומר שהדרך תמיד מלווה בקוצים ודרדרים, אבל בחלק מן המקרים התהליך החברתי קשה מההלכתי. לעיתים, למרות הכניסה תחת כנפי השכינה, הם מתקשים להיכנס תחת כנפי הקהילה. אחד הגורמים המקשה על הצטרפות חברתית, הוא השוני וההבדל התרבותי הקיים בין הציבור היושב בציון לבין הגרים העולים מרחבי תבל. הבדלי השפה, ההבדלים המנטליים והתרבותיים ובעיקר חוסר ההיכרות עם התרבות השונה, גורמים לא פעם לקושי בקשר ולאי הבנה של האנשים העומדים מולנו. כמובן, שניתן להתמודד עם קושי זה עם מעט רצון טוב והשקעה, כדי להכיר מאין באו העולים החדשים והגרים.

במשך ההיסטוריה של העם היהודי, הגלות הביאה להשפעות שונות. אחת ההשפעות הבולטות היא יצירת עם יהודי סגור, אשר יצר מעין "גטו" כדי לשרוד ולשמור על קיומו - הסתגרות של הקהילות לצורך הגנה עצמית. לצערנו, הסתגרות זו באה לידי ביטוי גם כלפי גרים אשר מבקשים להצטרף לעם היהודי. אולם כאן והיום, במדינת ישראל, יש לשנות את הגישה הגלותית ולפתוח את דלתנו וליבנו לגרים המבקשים להצטרף לעם ישראל, במיוחד לאלו שהם כבר אזרחי מדינת ישראל.

ייתכן, שסיבה נוספת אשר גורמת לעיתים לקושי לקבל את הגרים, היא החשש מהעובדה שהם מקפידים בשמירת מצוות קלה כבחמורה, ויוצרים אי נעימות בקהילות שאינן עומדות ברמה  גבוהה של שמירת מצוות. הגרים עוברים בדרך כלל תהליך של לימוד והתחזקות רוחנית, והם הופכים להיות מודל לשמירת מצוות. וכך עולה השאלה, האם יתכן שהחברה הדתית רואה בהם מעין "איום", וחוששת באופן בלתי מודע מלצרפם אליה?

מהגר נדרשת גבורה יהודית, והוא מתמודד בהרבה מאד חזיתות – מול משפחת המוצא הביולוגית והחברים מהעבר, ומול החברה החדשה אליה הוא מצטרף. מגילת רות, שהיא מגילה של אהבה לבורא, תפקידה להזכיר לנו את מצוות אהבת הגר והחשיבות להכניסו לא רק מתחת לכנפי השכינה אלא מתחת לכנפנו וקהילותינו. לכן, אני ממליצה שבימים אלה, שנושא הגיור שוב עומד על סדר היום הציבורי במדינת ישראל, נקבל כולנו על עצמנו לפתוח את לבנו להאיר פנים לגר, ולצרפו לא רק באופן הלכתי לעם ישראל אלא גם באופן חברתי ואישי.

הכותבת היא מנהלת אולפן הגיור של מוסדות "אור תורה סטון" בראשות הרב שלמה ריסקין
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...