אנחנו לא נשכנע את הציבור בכך שההתנתקות הייתה טעות

דווקא מתוך ההבנה שלא נצליח לשכנע איש את רעהו, ואין מה לצפות כי מי מהצדדים ישוב בו מעמדותיו הקודמות – צריך לחפש דרך להתנהל בתוך עולם מורכב זה, בו עם שמתאחד בשעת צרה מוצא עצמו במחלוקת עמוקה כאשר המציאות מתרווחת מעט

הרב יובל שרלו | 14/8/2014 16:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הנאיביות כאילו ההתרחשויות בהווה גורמות לשינוי עמדות ביחס לעבר מתנפצת שוב לנגד עינינו, על אף שמדובר במלחמה הקרויה "צוק איתן". תומכי ההתנגדות חושפים שצוק איתן מוכיח בדיוק את מה שהם סברו קודם לכן: שטוב שהרסנו וברחנו משם, כי אם לא כן היו המנהרות מביאות לשפיכות דמים עצומה בגוש קטיף; שלולי נסיגתנו לגבול הבינלאומי לא היינו זוכים לתמיכה ולהכרה בצדקת דרכנו על ידי רוב ממשלות המערב; שירי הרקטות אינו קשור להריסת גוש קטיף כיוון שמרחבי השיגור רבים הם, ועוד ועוד.

עוד כותרות ב-nrg:
כל התכנים הכי מעניינים בעמוד הפייסבוק של nrg

אני מתקשה להצביע על מהלך לאומי של שינוי עמדות ביחס להתנתקות, ואפילו למנות בודדים שטוענים כך – קשה מאוד, עד בלתי אפשרי. מתנגדי ההתנתקות – כמוני – כמובן רואים בצוק איתן את ההוכחה המוחלטת לכל מה שטענו לפני תשע שנים: ההתנתקות לא השיגה מאומה; אי אפשר לקיים גבול ביטחוני ללא התיישבות; מחורבות גוש קטיף מתבצע ירי בלתי פוסק ליישובי הדרום, שחלקם בכלל תמך בהתנתקות וקיווה להיבנות ממנה, ועוד ועוד. קשה להצביע אפילו על אדם אחד שהפך להיות תומך ההתנתקות בעקבות מלחמת "צוק איתן".
 
צילום: אדי ישראל
פינוי אלי סיני בהתנתקות, 2005 צילום: אדי ישראל

על מה הדבר מלמד? תלוי את מי שואלים. הנטייה הראשונית היא לומר כי הדבר מלמד שהצד השני פשוט לא צודק. שהוא דומה לפרעה, ומכביד את ליבו, ואפילו אם יביאו בפניו את כל ההוכחות שבעולם – הוא ידבק בעמדתו, כיוון שאין אדם מוכן להודות שטעה, ואין אדם מוכן לשלם את מחיר טעותו. ברם, למרבה ההפתעה (אם אמנם זו הפתעה), דברים אלה נאמרים בדיוק על ידי הצד השני, ואף הוא משוכנע כי אנחנו מניפולטיביים, ומגייסים את "צוק איתן" כדי לחסל חשבונות היסטוריים בדרך שאין לה קשר עם המציאות. מול מציאות זו, אפשר להכריע כי נכון יהיה להתעלם מהסובייקטיביות הזו.

נכון הוא שלכל אחד הנרטיב שלו והסיפור שלו, אולם דווקא בעידן פוסט מודרני, חשוב כל כך להיות צוק איתן של ממש, ולא להתרשם מהעובדה שכל אחד
יכול לספר את הסיפור אחרת. יש צודק. יש מי שאינו צודק. ומוטל על האדם להכריע מהי האמת ההיסטורית ומהן תוצאותיה, גם אם אחרים מספרים לעצמם סיפורים אחרים לגמרי. וכמובן שהאמת שנראית לנו היא המחיר הכבד שאנו משלמים על החרבת גוש קטיף.

ואפשר אולי לחשוב אחרת. דווקא מתוך ההבנה שכך הם פני העולם, וסביר להניח שלא נצליח לשכנע איש את רעהו, ואין מה לצפות כי מי מהצדדים ישוב בו מעמדותיו הקודמות – צריך לחפש דרך להתנהל בתוך עולם מורכב זה, בו עם שמתאחד בשעת צרה מוצא עצמו במחלוקת עמוקה כאשר המציאות מתרווחת מעט.

הדבר העיקרי שעשוי להשתנות הוא לשון הוודאי של כל אחד מהצדדים. במקום בו הקונפליקט הופך לדילמה, במקום בו יש מקום גם לעמדות של השני בתוכך, במקום בו אנו מלמדים את לשוננו לומר גם ובמידה את "איני יודע" עליו המליצו חכמים – יש אפשרות יותר רחבה להתנהל בדרך בה לא יהיה קיבעון, אלא דווקא פריחה ותסיסה וחיפוש אחר כתוב שלישי שיאפשר להכיל בתוכו גם את העמדות האלה וגם את העמדות האלה. יש שיראו בכך פשרה וויתור; יש שיראו בכך השטחה ורידוד; אולם אפשר שגם את צורות ההסתכלות האלה אפשר לרכך, ואז יהיה עוד מסלול שיאפשר המשכה של האורות הגדולים שאנו רואים בימים אלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

הרב יובל שרלו

צילום: .

הרב יובל שרלו (1957) עומד בראש ישיבת אמי"ת "אורות שאול" ברעננה וחבר הנהלת רבני 'צהר'. פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחום ההלכה ומחשבת ישראל ושותף בבמות רבות העוסקות בזהותה היהודית של מדינת ישראל. חבר בוועד המנהל של "טבע עברי"

לכל הטורים של הרב יובל שרלו

עוד ב''הרב יובל שרלו''

פייסבוק