להירטב מהבאר של משה ולהתפעל מהמשכן באריאל
דגם בקנה מידה מלא של המשכן נחנך לאחרונה במלון 'אשל השומרון'. האם מנהלי 'מיני ישראל' צריכים להתחיל לדאוג מתחרות?
כמה אלפי קילומטרים משם, הרבה יותר קרוב למיקומו המקורי של מקדש שלמה, נחנך לפני כמה ימים דגם בקנה מידה מלא של גרסתו המוקדמת של המקדש הירושלמי – משכן בני ישראל במדבר. בשעת ערב קרירה התקבצו כ-150 אנשים - שילוב מעניין של סוכני נסיעות, קציני משטרה בכירים ומה שנראה כמו פגישת מחזור של מנהיגי השומרון לדורותיהם – למלון 'אשל השומרון' בכניסה לעיר אריאל.
כמו כל דבר בואכה גב ההר, מתחנת דלק ועד אוניברסיטה, גם מלון בשומרון אינו ככל המלונות. האורחים ייווכחו בכך כבר בהגיעם לדלפק הקבלה, כשישאלו מדוע לא מתקנים את הרצפה המחוררת. או אז יסבירו להם בניחותא כי בדיוק בנקודה שבה הם עומדים התפוצץ במרץ 2002 מחבל מתאבד. מי מהאורחים שיבקש לדעת עוד על האטרקציות שמציע המקום,יגלה כי חצי שנה לאחר מכן התפוצץ מחבל מתאבד נוסף חמישים מטר מכאן, בתחנת הדלק הצמודה.
כחלק מהיותו מלון אחר, רבים מהפוקדים אותו הינם נוצרים אוונגליסטים. גם בשבילם - אבל ממש לא רק להם, מדגישים הבעלים - הוקם בעשור האחרון 'גן סיפורי התנ"ך'. מדובר במעין "מיני ישראל" בגרסת ימי קדם, שבו מוצגות כמה מהסצנות המרכזיות המופיעות בתורה.
אנחנו עולים במעלה השביל המוביל מהמלון לגן ומתיישבים בחצי גורן. טוביה גלברד, מנהל הגן, מברך את האנשים שהגיעו למקום ומציין ש"יש פה אפילו עיתונאים". אנשים מביטים סביב בחשדנות, ואני מצניע את המצלמה ומיטיב את הכיפה שעל ראשי. שיהיה.
בראש הגן ניצב פסל מרשים של משה רבנו. "שימו לב לדמעה שזולגת על לחיו", מטעים טוביה, שמתמנה על ידי עצמו להיות המדריך שלנו להערב. אנו פותחים בסיור מודרך בגן: אופן הגשמת הסצנות התנ"כיות נע בין נחמד (דגם של הכנרת, רק הפעם בלי ערסים מסביב) למביך (באר שכשצועקים עליה "מים, מים" מזכה את העומדים סביבה במקלחת הגונה). לרוטנים מסביב הוסבר מיד שהתיירים מתים על זה, ואחת מאלה שנרטבו לוחשת לבעלה שאולי התיירים הצרפתים מאושרים כי זה ממלא להם את מכסת הרחיצה השנתית.
אחרי שנרטבנו, נושענו והמשכנו לשוטט עוד קצת בגן וראינו את יוסף הכלוא בבור ואת יעקב אבינו חולם בבית-אל, קורא לנו טוביה להתרכז ולגשת למנה העיקרית של הערב – ולא, ארוחת הערב עוד לא מוכנה, למרות ריח הקבבים שכבר נישא באוויר: דגם המשכן.
השחזור אכן מרשים. על שטח, שגודלו בערך כמגרש כדורסל תקני, ניצבים עשרות עמודים שתוחמים את שטח המשכן החיצוני. במרכז השטח ניצב לו מבנה גבוה – הקודש, ובתוכו קודש-הקודשים. בתוך המבנה נמצאים שחזורים מדויקים של ארון הברית, כולל הכרובים, שולחן לחם הפנים ("כל לחם שקל אז חמישה קילוגרמים", אמר גלברד לקהל שכבר התחיל להיות רעב) ומנורת הזהב.
בחצר המשכן נמצא דגם של המזבח, ובשוליה הסנה הבוער. המופע האור-קולי מתחיל עם התגלות הקדוש ברוך הוא למשה באמצעות הסנה. האפקט לא מאוד מרשים, אבל רגע אחר כך עולות להבות אש מאזור המזבח, שבהחלט לוכדות את תשומת הלב. מאי שם מופיעה לה שיירת גמלים ואנשים הנעה על רכבת כלשהי. העניין הזה, לתשומת לב המארגנים, עוד זקוק לכמה שיפורים. אולי גיוון קל בצבעים. כרגע, בלבן חיוור, זה נראה יותר כמו רכבת שדים.
אחרי שתם לו החיזיון, אנו מורשים לרדת למטה ולהיכנס לחצר ואל הקודש. בין הקודש לקודש-הקודשים מפריד מה שמסתמן כמרכיב הכי מרשים שראינו הערב – פרוכת צבעונית יפהפייה שאיירה רינת גלבוע. שם המשפחה נשמע מוכר, ומתברר כי גם כאן הכול נשאר במשפחה – רינת היא כלתם של מנחם וטובה גלבוע, בעלי המלון.
כדי שנצא מכאן גם עם מסר ולא רק עם מקלחת, הביאו המארגנים את הרב מנחם מקובר, לשעבר מנהל 'מכון המקדש', שעבד בצמוד לראשי המיזם בכל הקשור
עם תום הטקס ירדנו חזרה לחצר המלון לשלב הנאומים והאוכל. בשורה הראשונה ישבה הנהגת ההתיישבות לדורותיה – מדני דיין ועד לבני קצובר, מראש מועצת אלקנה עד לראש המועצה האזורית שומרון. ח"כ מוטי יוגב נזכר בחוויותיו מזמן שירותו בגזרה כמפקד חטיבת אפרים, והאווירה בהחלט הייתה משפחתית ותומכת.
אין ספק שהמקום יהווה – וכבר מהווה – אטרקציה לנוצרים אוונגליסטים. שפת החיזיון והגימיקים היא בדיוק זו שבה נכון לדבר איתם, בעודם מהלכים מלאי התפעלות, רובם לראשונה, על אדמת ארץ הקודש. השאלה הגדולה היא אם המיזם השאפתני הזה, שהוקם בעמל וביזע ב-14 השנים האחרונות וללא שקל של תמיכה ממשלתית, יצליח למשוך גם את הישראלים.
התשובה מורכבת: מצד אחד, אין סיבה ש'מיני ישראל' יצליח וגן סיפורי התנ"ך באריאל לא; מצד שני, 'מיני ישראל' נמצא בלטרון, בחצי המרחק מתל-אביב לירושלים - על הדרך, מה שנקרא. כדי להגיע לאריאל, שאמנם נמצאת רק ארבעים דקות מתל-אביב אבל עדיין נמצאת רחוק יותר בתודעה, זקוק עם ישראל - ובעיקר תלמידי ישראל - לסיבה טובה. האם גן סיפורי התנ"ך ודגם המשכן מספקים את הסיבה הזו? בהחלט יכול להיות. כל שצריך הוא מורה לתנ"ך מספיק יצירתי, מנהל שיזרום עם היוזמה וכן ועד הורים שבו אין נודניק תורן מהשמאל הקיצוני שישאל למה דווקא לשם, ודקה אחר כך יעלה לשידור אצל יעל דן בגל"צ – והמיזם יהיה בדרך הנכונה. רק לא לשכוח לצבוע קודם את רכבת השדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
