להתאבל על רבין, למרות שהיה ראש ממשלה גרוע
ראש הממשלה יצחק רבין לא היה אדם מושלם, ואם להודות על האמת - הוא היה מראשי הממשלה הגרועים בתולדותינו. כל זה לא מפחית בשום אופן מחומרת הרצח
לזכותו של רבין ייאמר שפרס וביילין בלבלו אותו, והובילו אותו למקום שאליו לא רצה להגיע, אבל גם זה לא באמת עומד לזכותו. אזרחי ישראל בחרו ברבין לראשות הממשלה, והאחריות הייתה (בעיקר) שלו. חלק מאחריותו של ראש ממשלה היא לא להניח למבולבלים לבלבל אותו.
עצרת במלאת 19 שנים להירצחו של יצחק רבין
צילום: אמיר מאירי
יצחק רבין שמעון פרס ויאסר עראפת בטקס קבלת פרס נובל לשלום
צילום: יעקב סער, לע''מ
חסידי רבין הרבים אומרים: אי אפשר להאשים את ראש הממשלה בקריסתו המדממת של תהליך אוסלו. התהליך קרס רק משום שרבין נרצח. לוּ היה חי, כבר מזמן היה לנו שלום אמת. לטעמי זו אגדה חסרת בסיס. אני חושב שגם אם נציגי ישראל למשא ומתן היו דמבלדור וגנדי (ההודי, לא האלוף), הוא היה מסתיים באותה תוצאה. אבל אפילו אם אני טועה בנקודה הזאת - לא לגבי דמבלדור, אלא לגבי מו"מ בהנהגת רבין - הרי שאזרחי ישראל בכל מקרה לא היו מעניקים לרבין הזדמנות שלישית. בזמן הרצח, רבין פיגר בסקרים אחרי נתניהו בהפרש עצום. הפיגועים הנוראיים גרמו למרבית אזרחי ישראל להבין כבר אז שהסכמי אוסלו היו טעות. לולא נרצח רבין, אפשר להניח שהיה מפסיד בבחירות, וההיסטוריה הייתה ממשיכה לאותו נתיב שאליו אכן המשיכה.
את כל זה לא אוהבים לספר ולכתוב, כי אנשים חושבים שהעובדות הללו מפחיתות מעוצמת הזוועה של רצח רבין. כאילו כדי שהרצח יהיה פשע, רבין צריך להיות מלאך. אבל רבין בהחלט לא היה מלאך אלא אדם. ובדיוק אלינו, לבני האדם, על כל חולשותינו, מתייחס האיסור הבלתי מתפשר "לא תרצח". הניסיון להאליל את רבין נראה כאומר שאסור לרצוח רק אנשים מופלאים שהיו
כל מי שהיה בוגר בזמן רצח רבין, זוכר את אווירת היגון האמיתית שאפפה את הארץ. הייתה בה גם חרדה גדולה. לא האמנו שיכול להימצא בתוכנו רוע כזה, ולא ידענו עד לאן הוא עלול להגיע. כאשר שמעון פרס, ראש הממשלה בפועל, נסע לביתו בימים שאחרי הרצח, ליוותה אותו פלוגת מג"ב, שחייליה רצו לצד מכוניתו, כמו ברפובליקת בננות. לפני שיצא פרס מהרכב, צלפים תפסו עמדות על העצים שליד ביתו. בדיעבד, זו הייתה הגזמה. באותם ימים ההתנהלות הזאת נראתה לכולנו הגיונית. כשהעולם קורס, כמעט כל דבר יכול להיראות הגיוני. הרגשנו אז שעולמנו קרס, לא משום שרצחו את רבין, אלא משום שרצחו. משום שהוויכוח הציבורי הפסיק להיות ויכוח, ואיים להפוך למלחמת אחים.
רבין היה איש טוב, שעשה בחייו הרבה טוב, ובאחרית חייו עשה גם רע. רציחתו בידי יגאל עמיר הייתה פשע מוסרי מזוויע, לא בגלל אופיו של רבין ולא בגלל הישגיו, וגם לא בגלל מהלך ההיסטוריה האמיתי או המדומיין. רצח הוא פשע משום שניטלה בו נשמתו של אדם. אכן, רצח של אזרח פרטי הוא בעיקרו עניין פרטי, בעוד רצח של מנהיג ציבור הוא ביסודו עניין ציבורי. אך הזעזוע המוסרי יסודו באותה נקודה: חייו של כל אדם קדושים הם. "שופך דם האדם - באדם דמו יישפך; כי בצלם אלוקים עשה את האדם". שופך דם האדם הוא פושע נקלה. לא רק שופך דם הצדיק, ולא רק שופך דם המדינאי המוצלח. ודווקא משום כך, רצח רבין היא תמרור אזהרה נצחי, המתריע בפנינו: לא תרצח.
בדיוק אלינו, לבני האדם, מתייחס האיסור הבלתי מתפשר "לא תרצח". האמת היא שאסור לרצוח גם ראשי ממשלה גרועים. וגם סתם אנשים, שאינם ראשי ממשלה כלל.
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
