זה עוד לא הזמן לעלות להר הבית
”אל תדאגו, אנו עוד נגיע אל הר הבית - על ידי השראת השכינה, על ידי תורה ומצוות, על ידי מידות טובות ויראת שמים. עכשיו? עכשיו זה לא הזמן“. הרב שלמה אבינר כותב לפעילי הר הבית
ועתה טרם הגיע הזמן, עתה זה הזמן לדבר אחר. אכן אחרי מלחמת ששת הימים, התחדש השיעור עבור הרבנים והתלמידים המבוגרים אצל רבנו הרב צבי יהודה, והוא שאל אותם בענוותנותו: מה נלמד עכשיו? הציע ר' חנן פורת: אולי הלכות בית-הבחירה? הניח רבנו את ידו על ידו ואמר לו בחיבה: חנן, עוד הרבה יש ללמוד הלכות מלכים ומלחמותיהם.
הר הבית
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הרב שלמה אבינר
צילום: פלאש 90
אכן עתה זמן הקמת המלכות, הקמת המדינה, הקמת הכלכלה והבטחון במדינה, הקמת האהבה והאחוה במדינה, ומעל הכל, הקמת התורה במדינה.וכן עתה זמן מלחמה, מלחמת הקיום, מלחמת ההגנה. כמה זמן תיקח עבודת קודש זו, - אינינו יודעים.
אך בזה אנו עתה עסוקים. אבל זמן הבית וההר רחוק הוא מאתנו. "השבעתי אתכם בנות ירושלים אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ", מה שמתפרש על ידי הגר"א, כהוראת ד' לשלמה המלך לבל ייחפז אל הבית טרם האהבה תחפץ (פירושו על שיר השירים ב ז, בסידור, ליקוטים על דרך הנסתר). וכיון שעוד לא הגיע זמן הבית, גם לא הגיע זמן ההר, כי זהו הר הבית, ולא הר בתור הר. וזמן הבית עוד לא הגיע.
כי לא דין ההר כדין כל הארץ. לפעמים יש בהלכה חילוקים. לפעמים צריך קצת שכל וקצת ענווה כדי להכיר שלא כל אנפין שווים. ארץ ישראל נקנית בעלייה, בהתיישבות ובכיבוש. מקום המקדש נקנה בהשראת השכינה.
אשרינו שה' מחזיר שכינתו לציון, הולך ומחזיר אך טרם החזיר לגמרי. יש עיכוב שכינה בגלל עיכוב צדקתנו, בגלל חוק הגיור, הנישואים, חוק הפונדקאות ושאר חוקים שהם כרקב לבית ישראל. יש עיכוב שכינה בגלל שהרחוב אינו והיה מחניך קדוש (דברים כג טו), ועוד עיכובים רבים,- שיתוקנו בע"ה.
שאר ארץ ישראל נקנית על ידי החלוץ עם בוץ על המגפיים, הבית וההר נקנים על ידי יראת שמים וחרדת קודש. לכן גם טרם קום המדינה, על אף האפשרות החוקית לעלות להר
"בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו" (שיר השירים ג יא) – זה בית המקדש (רש"י). עתה עוד לא הגענו לחתונה עם השכינה, אולי לאירוסין, אולי לשידוכין. אשרינו שזכינו. סבלנות.
גם דבר טוב צריך סבלנות. המעפילים היו מאוהבים בארץ ישראל אך העפילו טרם זמן, לכן נאמר להם: והיא לא תצלח (במדבר יד מא). גם עתה כל נסיונות הנפל והכשל של מיעוט קטן אפסי של יהודים לעלות אל ההר טרם זמן – נאמר עליהם: והיא לא תצלח. זה טרם זמן, זה בוסר, האוכלים בוסר, שניהם תכהינה.
אמר לי יהודי יקר שנהג לעלות אל ההר: אינך יודע מה זה להתפלל מנחה בהר. השבתי לו: איני יודע מה זה להתפלל בבית-הכנסת. שתק, הבין, וחדל מההר.
טוענים הטוענים: אבל הערבים משתוללים שם?! ידוע. אכן זה עצוב, שהרי כתוב "והזר הקרב יומת" (במדבר א נא), אפילו היתה אבן עליה רשומה אזהרה זו למבקרים הזרים. עיין צילום באנציקלופדיה תלמודית ערך הר הבית. זה עצוב, כי לא יחפוץ ה' במות הרשע, כי אם בשוב מדרכו הרעה וחיה (יחזקאל לג יא). אבל אין זו אחריותנו. לא בגלל זה, אנו נפגע בקדושתו הנוראה של הר הבית, כדברי מרן הרב קוק: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות ב רפה).
ידידי היקר, אתה לא יותר ציוני ממרן הרב קוק, אתה לא יותר ציוני מרבנו הרב צבי יהודה. אל תדאג, אנו נגיע אל ההר, אנו נגיע על ידי השראת השכינה, על ידי תורה ומצוות, על ידי מידות טובות ויראת שמים. אנו רואים את המסילת העולה אל ההר: זו מסילת ישרים.
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
