מה עומד מאחורי מתקפת ההשמצות של הרב יוסף?
השתלחותו של הרב הראשי יצחק יוסף ב"רבנים מליגה ד'" שהתירו את הכניסה להר הבית והאשמת נאמני ההר בהתססה, חוללו סערה ציבורית. רבנים בציונות הדתית ואנשי אקדמיה מעריכים: הראשון לציון מנסה לייצר לעצמו "דעת תורה"
הוסיפו לכך שנה של יחסים מתוחים בין הציונות הדתית לחרדים ודחף עמוק של האחרונים ליצור בידול, ותקבלו את אמירתו החריפה של הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף בהלווייתו של שלום בעדני בן ה־17, שנהרג בפיגוע הדריסה בירושלים בשבוע שעבר. "עלייה להר הבית היא עברה חמורה שעונשה מיתה בידי שמיים", אמר הרב יוסף. "רבנים שמתירים זאת הם רבנים מליגה ד', ואי אפשר שהם יחלקו על גדולי ישראל". "הרבנים שמתירים" הם בין היתר הרב דב ליאור והרב נחום רבינוביץ' - פוסקים בולטים בציונות הדתית. הרב ליאור, בן 78, מכהן כראש ועד הבחינות ברבנות הראשית וכותב את מבחני הדיינות. מספרים עליו שהוא והרב עובדיה יוסף היו היחידים בהיסטוריה של הרבנות שזכו לציון מאה במבחן לתעודת "ידין ידין". בין רבני הדור הקודם שהתירו את העלייה להר לאחר מלחמת ששת הימים בלטו הרב הראשי שלמה גורן והרב יוסף קאפח - פוסק, מהדיר ומתרגם, ומומחה למשנת הרמב"ם. הרב יוסף לא הזכיר שמות בנאומו, אך למעשה דבריו כוונו נגדם.
הביטוי "ליגה ד'" עורר סערה ציבורית, אולם תגובה מפי הרב יוסף או מקורביו לא נשמעה. רק לאחר יומיים פרסמה לשכתו מכתב שיועד לרב מיכה הלוי, רבה של פתח־תקווה, ובאמצעותו ביקשה להבהיר את כוונתו של הרב. במכתב אין התייחסות ישירה לדברים, אבל ישנו רמז דק: "מי זה מאיתנו אשר יהין לחלוק על כל גדולי הדורות הקודמים, וביחס לכל גדולי הדורות הללו, כולנו, כל בני הדור הזה, נמצאים בדרגה שלישית או רביעית, וברור כי אין לנו שום יכולת לחלוק עליהם".
באמצעות השורות הללו ביקשו אנשיו של הרב יוסף לומר כי הביטוי "ליגה ד'" כוון כלפי כלל רבני הדור הנוכחי, שלדעת הרב הם נחותים בדרגתם לעומת רבני הדורות הקודמים. הרב יוסף מונה במכתב את רבני "הדורות הקודמים", שחלקם הגדול חי איתנו עד לא מזמן: אביו הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב אברהם שפירא, הרב יוסף שלום אלישיב ואחרים. כולם בני דורם של הרב קאפח והרב ליאור. מעבר לתגובה המרומזת הזו לא נשמעה הבהרה נוספת, ובלשכת הרב הראשי סירבו להשיב לשאלות 'מקור ראשון' בנושא. הרב יוסף נמצא כבר יותר משנה בתפקיד ממלכתי כרב הראשי לישראל, אך מאז היבחרו מסרב בתוקף לשוחח עם כלי התקשורת. עמיתו האשכנזי הרב דוד לאו מקיים קשר רציף עם עיתונאים והתראיין לא אחת, אך מבחינת הרב יוסף מדובר במדיניות.
"אלו רבני הדורות הקודמים? הם שייכים לדור שלנו", מחייך הרב חיים דרוקמן למשמע הסברו של הרב יוסף. "הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף כנראה שכח שמי שהתיר לעלות להר הבית, למקומות המותרים ובהתאם להוראות ההלכה, היו הגאון הרב שלמה גורן זכר צדיק לברכה וייבדלו לחיים ארוכים הרב דב ליאור והרב נחום אליעזר רבינוביץ', שהם לכל הדעות רבנים מליגה א' א'".
ביחס להבהרה שנשלחה אומר הרב דרוקמן: "זה בסדר, זה בוודאי בא לתקן קצת את מה שהוא אמר. אם זה נכון, אז זה בוודאי תיקון מסוים". בדבריו כרך הרב יוסף טיעונים הלכתיים וביטחוניים. מעבר לביטוי "רבנים ליגה ד'" ביחס להיתר העלייה, הוא האשים את העולים להר בהסלמת המצב הביטחוני: "הם עושים תסיסה אצל הערבים, השונאים שלנו, ומוסיפים שמן למדורה". אף שטענה זו חורגת מהדיון ההלכתי ואינה קשורה בו כלל, היא מהווה מאפיין מרכזי בעמדה החרדית. במאמר מערכת של הביטאון הליטאי 'יתד נאמן' קיבלה גם טענה זו ביטוי. לצד הטיעונים ההלכתיים נאמר על העולים להר ש"לא יירגעו עד שיותירו מאחורי פעולותיהם אדמה מדינית חרוכה, אחרי שירושלים תבער באש של שנאה. ואז יעמדו ויתמוגגו למראה העיר העולה בלהבות, העיקר שהר הבית בידם".
גם אחיו של הרב יצחק יוסף, הרב דוד יוסף, כתב השבוע לראש הממשלה בנימין נתניהו שהעולים "גורמים נזק עצום ומתגרים באומות העולם", וקרא לו שלא ללכת שולל אחר "מיעוט תימהוני וקיצוני". הרב דרוקמן בוחר להתייחס להאשמה החמורה הזו במתינות: "הרב יוסף בוודאי לא התכוון לומר שאנחנו אשמים ברציחות של הערבים, ובכך שהם רוצים לרצוח אותנו בכל מקום ולנשל אותנו מארץ ישראל כולה, כולל מירושלים. הם האשמים הבלעדיים ברצח, וודאי שאין להעלות על הדעת שאיזה שהוא יהודי אשם בכך. בשום פנים ואופן לא".
הרב יצחק יוסף (64) שימש במשך שנים ראש ישיבת 'חזון עובדיה' בירושלים. מלבד תפקיד שמילא בעבר כרב במושבים הסמוכים לירושלים, הוא לא נשא במשרות רבנות ממלכתיות. לקראת מערכת הבחירות לרבנות הראשית לא היה ברור במשך זמן רב אם אביו יבחר בו כמועמד מטעמו ויעניק לו את תמיכתו. רק כשבועיים לפני הבחירות, לאחר שאחיו הרב אברהם יוסף נחשד במרמה והפרת אמונים והתמודדותו נפגמה, החליט אביו להטיל את כל כובד משקלו עבור בנו יצחק.
את עיקר פרסומו קנה בזכות סדרת הספרים שכתב, 'ילקוט יוסף', שבה מובאים פסקי הלכות למעשה לפי שיטת אביו, הרב עובדיה. רוב הספרים עוסקים בהלכות יומיומיות, וכמעט שאינם דנים בסוגיות אישות כנישואין וגירושין או בדיני ממונות. ספרי 'ילקוט יוסף' זכו לפופולריות רבה בקרב הציבור הרחב ונחשבים נגישים ואהודים. בבתי כנסת ספרדיים רבים נוהגים לקרוא מדי יום, לאחר תפילת שחרית, שתי הלכות מתוכם. מבחינת ציבור מזרחי גדול, חרדי ודתי, זהו ה"פריים טיים" של ההלכה. הצלחתו של הרב יוסף נעוצה בכך שכינס את שיטת הרב עובדיה לסעיפים מעשיים, ואף פסק לפיה הלכות שאביו לא עסק בהן באופן ישיר.
המאפיין העיקרי הבולט בדרכו ההלכתית הוא הגנה על שיטת אביו. "הוא 'הטוען הרבני' של אבא שלו, זה מה שהוא עשה כל החיים", מתאר איש הלכה. "אבא אבא אבא, הוא חוזר על זה כל הזמן, זה מה שהוא אומר", אומר דיין ותיק . הוא נחשב בעל מזג תקיף, ובמשא ומתן ההלכתי שלו מעורבות גם אמוציות, בעיקר כאשר חולקים על אביו. באחד מספרי הסדרה שלו הוא משיב לטענות הלכתיות שונות שעלו נגדו ונגד אביו. בסערת הוויכוח הוא משמיע גם דברי ביקורת אישיים נגד הרבנים שעליהם הוא חולק, ומביע פקפוק בטוהר כוונותיהם.
"ראיתי בדבריך רעה חולה נפוצה, שמנהגך להביא רק המסייעים את דבריך", כתב לרב יעקב חיים סופר. על רב אחר הוא כותב: "שינה בלשון ועשה כן במזיד, כדי שיעלה בקנה אחד עם מסקנת דבריו". בדומה לאביו גם הוא נחשב בקי עצום בספרות התורנית, אך בשונה ממנו לא נרשמו על שמו החלטות הלכתיות משמעותיות. טוענים רבניים ודיינים שעמם שוחחנו אמרו שהם אינם משתמשים בספריו, מכיוון שהם עוסקים בהלכות יומיומיות ובדיני שבת ומועד, ולא בדילמות מהסוג שמגיע לבתי הדין. ד"ר אריאל פיקאר, חוקר במכון שלום הרטמן, עסק במשנתו של הרב עובדיה במסגרת עבודת הדוקטור שלו, שיצאה לאחר מכן כספר.
"הרב יצחק יוסף לא פסק מעולם באופן ציבורי בשאלות הלכתיות חמורות כמו גיטין או עגונות, לעומת אביו שעסק בזה באופן רציני מאוד כל חייו", הוא מסביר. "ספריו עוסקים בעיקר ב'אורח חיים' ו'יורה דעה', שהם ההלכות הקלות יותר. גדולי הפוסקים קנו את יוקרתם באמצעות הכרעות בנושאי 'חושן משפט' ו'אבן העזר' (חלקי ה'שולחן ערוך' העוסקים בדיני ממונות ואישות, מ"ג). קשה לדרג אותו כי הוא לא עמד במבחן. אילו היה משמש לאורך השנים דיין ייתכן שהיה נחשב לאחד הגדולים, אבל הוא היה ראש ישיבה". לדברי פיקאר, העמדה הזו מקובלת על כלל החוקרים העוסקים בנושא. "צריך לזכור גם את גילו. לגדולי דור אחרים בגיל הזה כבר היו הרבה חיבורים הלכתיים. מהבחינה הזו הוא בשלהי הקריירה. הוא היה ראש ישיבה וכתב ספרי סיכום הלכתיים שהם מאוד פופולריים".
ד"ר נסים ליאון, סוציולוג מאוניברסיטת בר־אילן, סבור כי אמירתו של הרב יוסף באשר להר הבית נובעת מכמה גורמים. "הרב יצחק מתכנס כאן סביב העמדה של אביו המתנגדת לעלייה להר הבית, שאותה הוא פרסם ארבעה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים. זה נופל בתקופה שמחייבת בידול בין הזרם המרכזי בחרדיות המזרחית לציונות הדתית. תוסיף לזה את הרצון להציב אמירה סמכותית ואת הרצון להתחבר למורשת ההלכתית של הרב עובדיה, והנה זו האמירה. זאת עמדה חרדית קלאסית: ישנה דעת התורה וכל מי שלא מציית הוא רב נחות. זה חלק מהניסיון של הרב יצחק לייצר לעצמו דעת תורה".
גם ד"ר ליאון מדגיש את היצמדותו של הרב יוסף לאביו הגדול בתורה, ולפיכך מתייחס לאמירה גם בהערכה מסוימת. "אפשר לקחת את זה כיהירות, אבל זה לא מדויק. אפשר להבין את האמירה הזו גם כביטול מול המפעל של אבא שלו. אני שומע את הדרשות שלו, הוא כל הזמן חוזר על סיפורים מאביו. משפחת יוסף רואה ברב עובדיה אוטוריטה מוחלטת. מבחינתם זוהי כמעט בבחינת חתימת ההלכה. הם מגמדים את עצמם מולו. "הרב יצחק יוסף נחשב למי שהוציא מהכוח אל הפועל את המפעל ההלכתי של הרב עובדיה", מסביר ליאון. "יש מרחק רב בין 'ילקוט יוסף' לפסיקות בעלות משקל ממלכתי. הוא לא היה מוכר בזה. אבל הוא צועד בתוך מורשת של פסיקה שהיא כן בעלת משמעות הלכתית. אני לא יודע עד כמה הוא יפרוץ דרך בעצמו, כמו שהוא ינסה להגן על העמדה של אבא שלו".
הציונות הדתית הגיבה בסלחנות לדבריו של הראשון לציון. רוב התגובות התמקדו בכך שהוא האשים את העולים להר בהסלמת המצב, אך התעלמו מהדירוג שבחר להעניק לרבנים המתירים את העלייה, שכולם משתייכים לציונות הדתית. הרב דב ליאור עצמו, מראשי המתירים כיום את העלייה, סירב לשוחח עמנו ולהגן על כבודו. ביום שישי, מיד לאחר הלוויית הנרצח, סירב גם הרב דרוקמן להתייחס לאמירה והסביר כי "צריך לשקול איך להגיב בלי לפגוע בכבוד התורה של הראשון לציון", אולם לבסוף, כאמור, התרצה.
הרב אליהו זייני, ראש ישיבת 'אור וישועה' בחיפה, שנמנה גם הוא עם מתירי העלייה, אינו רואה בעיה באמירה של הרב יוסף: "אני לא מתרגש מזה, תלמידי חכמים מדברים בצורה חריפה אלו כלפי אלו. אנחנו לא לוקחים את זה כמשהו אישי, אלא כמאמץ
ואם רב ציוני־דתי היה מתבטא כך נגד רבנים חרדים, האם הם היו מתייחסים באותה צורה ואומרים שזוהי מחלוקת לגיטימית או שהיו יוצאים נגדו בחרמות? האם היחס אינו חד־צדדי?
"אין צל של ספק שמה שאתה אומר נכון. אני מלמד זכות אף שהם לא ילמדו זכות עליי, ומוכן לזכות אותם". הרב זייני מפריד בין הרב יצחק יוסף לאחיו הרב דוד, שמונה לחבר מועצת חכמי ש"ס לאחר פטירת אביו, וכאמור שלח השבוע מכתב לראש הממשלה נגד העלייה להר. עליו אומר הרב זייני דברים חריפים. "לא את כולם אני מוכן לזכות, את הראשון לציון אני מוכן אבל את אחיו לא. מכיוון שהוא שונא ציונות, כל המכתב שלו הוא מסמך של שנאה לציונות, וכל הסיבות שלו הן סיבות פוליטיות המונחות על ידי האדם הפרובלמטי ביותר שעם ישראל הכיר בדורות האחרונים - אריה דרעי".
מלשכת הרב דוד יוסף נמסר: "הדברים לא ראויים לתגובה". לגופו של עניין מסביר הרב זייני כי "אני לא רק מתיר עלייה להר הבית אלא אף ממליץ על העלייה. אני דוחף את כל מי שמוכן לעלות, כמובן בתנאים הדרושים ורק במקומות שתלמידי חכמים כמו הרב גורן ועוד פסקו שמותר ללכת בהם. המסלול שבו הולכים מתנהל לאורך החומה ואין בו שום חשש. ודאי שאסור להיכנס למקום המקדש שזה איסור כרת חמור ביותר, וגם להר הבית אסור להיכנס סתם, אבל נכנסים לשם כדי לבטא את בעלות עמנו על המקום ולמנוע מאויבינו להשתלט עליו".
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
