איך מתמודדים עם הבדידות בחיי הנישואים?
תחושת הבדידות מלווה זוגות רבים עם כניסתם לעולם החדש של חיי הנישואים. גברים ונשים מדווחים שאחרי החתונה הם מגלים שאין להם עם מי לדבר. אז מה עושים? מיכל פרינס עם התשובות
התחושה הבודדה הזו מלווה זוגות רבים עם כניסתם לעולם החדש של חיי הנישואים. גברים ונשים מדווחים שהתחושה שהיתה להם הכי קשה אחרי החתונה היתה שאין להם עם מי לדבר. אני כמובן מדברת על תחום אחד, מאוד ספציפי, על יחסי האישות.
הבדידות בהקשר זה נובעת מהשינוי החברתי שהזוג עובר עם נישואיו. בשלב זה ההנחיה החברתית-תרבותית בדבר הצנעת הגוף והמיניות, שהתקיימה לאורך כל שנות התבגרותם, בנפרד, מקבלת תפנית. מעתה, הצניעות כוללת את בני הזוג יחד. מכאן ואילך, הטאבו על נושא זה ברור ומוחלט והוא חייב להישאר ברמת התקשורת בין בני הזוג ללא אפשרות של שיתוף גורמים חיצוניים. הזוג נשאר לבד, חסרי אונים, ללא אוזן קשבת, ללא כלים לאיתור מידע חיוני והחשוב ביותר, ללא לגיטימציה לפנות לעזרה מהאנשים הקרובים אליהם ביותר.
אנחנו גדלים בעולם מלא דימויים וגירויים מיניים, אנחנו לומדים על המיניות שלנו דרך עיניהם של התקשורת והאינטרנט מצד אחד והתורה וההלכה מצד שני אבל שפה אין לנו. מעולם לא למדנו לדבר על זה. בדיעבד או מלכתחילה, לא משנה מה משנתם החינוכית של הורינו, אין לנו מילים לדבר על מיניות.
למדנו להתבייש ולא לשאול, אין לנו את מי. ממש מביך לשאול את ההורים על נושאים של בינו לבינה ובעצם הפנייה יש חשיפה והודאה ש'אצלנו לא הולך לגמרי חלק'. אנחנו נמנעים
הבושה, הכעס והעלבון מציפים ואחר כך ההדחקה והניסיונות החוזרים ליישב את הדבר הזה עם מה שלמדנו או ראינו סביבנו, ושוב המחשבות שאולי אני לא נורמאלי/ת או שאולי משהו אצלנו לא בסדר.
אני לא מדברת רק על זוגות צעירים חודש אחרי נישואיהם. אני מתייחסת גם לזוגות ותיקים, שמונה ועשר שנים אל תוך נישואיהם שלא מצליחים להעלות את יחסיהם האינטימיים על דרך המלך. שכל יום שעובר מגביר את המתח ביניהם, מתרחקים מהחלום על אינטימיות בטוחה ונעימה של זרימה טבעית ומבט אופטימי על עתיד פיזי משותף.
אחרי שנפגשתי עם עשרות זוגות וחקרתי את הנושא לעומק אני מודיעה לכולם, בקול ובלי להתבייש, אתם נורמאליים, הכל בסדר. כולם מרגישים ככה, הרי מה ציפינו, אנחנו כחברה, מכם? שתדעו מיד הכל? שהכל ילך חלק ונעים בבוקר שאחרי שבירת הכוס? זרקנו אתכם למים וציפינו שתסתדרו. הרי שיחה בכיתה ו' על המחזור, שיעור אישות בכיתה י"ב ושישה מפגשים עם מדריכת הכלות טרום החתונה לא מספיקים בשביל להעמיד זוג מול אתגרי הזוגיות והאינטימיות. להתמודד עם שינויים הורמונאליים, הריון, לידה, מיניות הגבר ומיניות האישה, העייפות המצטברת, המתח התמידי. להתמודד עם דרישות ההלכה, שאלות של אוטונומיה על הגוף, פערים ברצונות, חוסר חשק ועוד ועוד.
הלמידה היא לטווח ארוך, לא על רגל אחת. צריך להבין את זה עוד לפני החתונה. לא מדובר במשימה חד פעמית. לא, לדעת או לא לדעת. לא משנה בני כמה אתם או מה פז"ם הנישואים שלכם, כל זמן הוא טוב כדי לעמוד שוב על הרגליים, לעצור ולהבין שמדובר בתהליך איטי של בנייה, של למידה אישית ולמידה הדדית. להבין שמדובר בתהליך שלוקח שנים וצורך את כל הסבלנות שאנחנו יכולים לתת ואם יש בעיה או קושי אפשר לשאול, לבקש, לצעוק שאתם זקוקים ליד מכוונת, לנירמול, למישהו שיעזור לכם להחזיק את הראש מעל המים.
אני מזמינה אתכם ואתכן להצטרף אלי למסע של למידה וגילוי ומתפללת לקב"ה שיתן לי את הכוח והמילים ללמוד וללמד מחדש את שפת האהבה.
הכותבת היא חוקרת מיניות וגוף של נשים דתיות ומנהלת את מרכז יה"ל לייעוץ והדרכה לחיי אישות
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
