הפאנל הימני הראשון מוכיח: יש ימנים מצחיקים
"הזובור" התחיל כמפגש בין חברי פייסבוק מצחיקים, והפך למופע סולד–אאוט שרץ בהצלחה מסחררת בכל רחבי הארץ. הפאנל הימני הראשון בישראל מוכיח שיש סאטירה עם כיפה, למרות שבשורה התחתונה כולם באים בשביל סלפי עם זמרי
חבורת "זובור" המעלה יחד מופע פאנל הומוריסטי אקטואלי מושחז, מורכבת מהמנחה אור רייכרט ומהמשתתפים יותם זמרי, יאיר אורבך, אורי מלמד ואמיר מויאל. עוד שותפים מתחלפים שלא נכחו בראיון הם אריאל פלקסין ופנינה ספרינגר.
התיישבנו במקום עם הרבה המבורגרים ובחיי שניסיתי לבצע את עבודתי ולהתחיל בראשית העניין עם פרטים ביוגרפיים בסיסיים כמקובל, כמו למשל בן כמה כל אחד ובמה הוא עובד, אבל העניין נתקע די מהר. אמיר מויאל למשל, 29, ("ברוחי אני בן 70") במקצועו הוא ("בייביסיטר") מנהל רכש בחברת היי–טק המתגורר בקרני שומרון. אור רייכרט, פרסומאי ושותף במשרד זליגר–שומרון–רייכרט טען שכל מה שצריך לדעת עליו כתוב בוויקיפדיה. אוׄרי מלמד (רב, קונדיטור, בעל חנות לחם) אבחן כי במקצועו הוא מתנשא על מלצריות (וככל הנראה גם מלחין תפריטים). ואת זמרי כבר לא באמת צריך להציג.
בן כמה אתה?
"32".
אורבך: "הוא גם בנריה".
זמרי:"מה, לכל אחד מכם יש שבט?!"
באיזו שנה נולדת?
"1970".
אז אתה משבט ידידיה, חבל שאף אחד לא אמר לך.
בכללו של דבר, מלבד יאיר אורבך, 32, סטנדאפיסט במקצועו, לכל האחרים יש מקום עבודה מסודר שבו הם מתייצבים מדי בוקר, וזובור הוא עבורם מעין עבודה נוספת. או תחביב. או הפרעה.
הכול התחיל לפני פחות משנה, כשתחנת הרדיו גלי ישראל פנתה אליהם וביקשה שיקליטו יחד תוכנית מצחיקה לקראת פורים. אז עוד קראו לזה "המשתה". הפאנל המוקלט התגלה כהצלחה, והחמישה החליטו לנסות להעלות אותו כמופע סטנד–אפ בעל נטייה פוליטית ימנית חזקה (וכיפית). למרות החשש הראשוני, הם הופתעו בעצמם כשמאז, הופעה אחר הופעה, הם סולד–אאוט. שם המופע השתנה במהלך החודשים האחרונים ל"זובור", אבל המהות נשארה.
"אני מין ציר שכל המצחיקים של המגזר מתנקזים אליו", אומר רייכרט. "אני חבר של אמיר מויאל מקבוצה מורחבת של 'דוסים מצייצים' הנקראת פצועי
"הקבוצה התגבשה בצורה בלתי רגילה. ההופעה הראשונה שלנו, שהתקיימה במועדון הגולה בפתח תקווה, גרמה לנו להבין שיש כאן משהו טוב, למרות שהיו טעויות ראשוניות. ההופעה למשל הייתה ארוכה מדי", האנדרסטייטמנט שלו מגלגל אותם מצחוק. "מה זה ארוכה? תוך כדי אנשים הקריבו קורבנות, עלו לרגל, ועוד דברים דתיים שאתם עושים", אומר זמרי, ומלמד מוסיף: "יש כאלו שחגגו שני ימי הולדת תוך כדי ההופעה".
"הערך של הוויסקי עלה מרוב שהוא התיישן בזמן ההופעה", מוסיף זמרי.
הופתעתם מכך שההופעות היו מלאות לגמרי?
זמרי: "לא. אולי טיפונת בפעם הראשונה כי אנשים לא ממש ידעו למה הם באים, ובכל זאת באו". בהמשך הם יודו כי ארבעה ימים לפני אחת ההופעות נמסר להם שנמכרו רק 40 כרטיסים והלחץ היה בשיאו. אבל יומיים אחרי, הכול כבר נמכר.
תכלס, אנשים באו כדי לראות את זמרי?
רייכרט: "כן".
מויאל: "אחותי באה בגללי".
רייכרט: "אחותי באה בגלל זמרי".
זמרי: "תכתבי שבנקודה זו קמו ארבעת האחרים וקדו בפני יותם".
תופעת לוואי של כל הופעה, הם כבר יודעים, היא עשרות בנות, ילדות טובות הלבושות בצניעות מתבקשת, שניגשות אל זמרי ומבקשות להצטלם איתו סלפי. "זה מביך מאוד, אבל בקטע חמוד", הוא מחייך (ומבטל באותו רגע את האפשרות שאשפיל את עצמי ואבקש גם אני סלפי. חבל. תכלס, בשביל זה באתי).
אם רייכרט הוא המנהיג ומנוע הטורבו הבלתי נדלה העומד מאחורי ההתפתחות המהירה של זובור, אורבך נתפס כמקצוען. "הוא מופיע כבר 14 שנה. הוא בעצם זה שהמציא את ההומור הדתי בשנות האלפיים".
במה זה מתבטא?
רייכרט: "הוא מכיר את תככי המקצוע".
זמרי: "הוא פוסל לנו חומרים".
מלמד: "הוא לימד אותנו דבר מדהים. שאפשר לחלק מע"מ לחמש".
המופע עצמו מורכב משאלות העוסקות בעיקרן במצב הפוליטי הנוכחי שהופנו מראש אל המשתתפים, וכל אחד מהם מגיע מהבית עם תשובות כתובות. ציפי לבני, שלעולם אינה מוצאת את הזמן המתאים לבנות ביו"ש, מככבת שם יחד עם זהבה גלאון.
היה חסך בסאטירה בימין?
"כן. נמאס לראות את המסרים של השמאל מוזרקים לווריד. אנחנו צוחקים על הכול. גם על הימין, כי אחרי הכול, דני דנון ואופיר אקוניס ממש דומים וזה מצחיק". עם הזמן, הם למדו כמה דברים. "למשל, שאנחנו מעדיפים להופיע במקום קטן וצפוף, שהקהל בו אוכל ושותה, נהנה".
אורבך: "אני מרגיש בנוח בזובור לאכול צ'יפס על הבמה. יש פה משהו מדהים".
מלמד: "אני מרגיש כאילו אני בסלון שלי".
רייכרט: "זה נראה סתלבט בסלון, אבל זו עבודה. אנשים דופקים את הראש על המקלדת כדי להוציא פאנץ' טוב".
כמה זמן לוקח להכין מופע?
"כשבוע. בהתחלה אלעד קינסט מגלי ישראל כתב את השאלות, אבל אז הבנו שאנחנו מסתדרים בעצמנו. תמיד ישנה התייחסות לאקטואליה, השבוע למשל נדבר על הבחירות ועל חנוכה. אבל באופן עקרוני, השאלות יתחלפו בכל שלושה חודשים. אז כל שלושה חודשים אפשר לבוא שוב".
כמה ממה שקורה על הבמה הוא ספונטני?
אורבך: "הרבה ספונטני. האינטראקציה בינינו, ההערות מהקהל. אמיר מפתיע אותנו כל הזמן עם משחקי המילים שלו. הוא לא נח".
הוא באמת מאוד מצחיק.
"נכון?".
לגמרי.
אורבך: "גדולתו של רייכרט כמנחה היא שהוא נקרע מצחוק מהפאנצ'ים. ממש".
חשבתי שהגדולה הן החולצות שלו.
רייכרט: "באמת לא דיברנו מספיק על החולצות. אני בין היחידים במגזר שיודעים להתלבש נכון".
יש רצון לפתוח את המופע גם לקהל לא דתי?
רייכרט: "כן. בגולה היו כעשרה אחוזים לא דתיים".
זמרי: "אני מכיר את הקהל שהוא לא דתיים, ואני מעדיף את הדתיים".
בניגוד לסטנדאפיסטים אחרים, יש להם לא מעט גבולות. "מה שלא מצחיק את הקהל שלנו, לא מצחיק גם אותנו. לא נשחט שואה ולא רבנים".
אז למה אתם יורדים כל הזמן על אורי מלמד?
"יש לו שש בנות, כיפה לבנה. הבנאדם הוא הרמה–להנחתה מהלכת".
זמרי: "הפייסבוק שינה את ההומור. כל פוסט שני של ימינו נחשב ב–95' להסתה. היום יותר קשה להצחיק כי יש מיליון סטנדאפיסטים ברשת".
הפייסבוק אולי מהווה מבחינתם תחרות לא קלה כמצע שמייצר אינספור פאנצ'ים על כל התרחשות אקטואלית, אבל הוא גם, ככל הנראה, הבסיס שאִפשר את התפתחותה של קבוצת הומור ימני מושחז כמו זובור. יותם זמרי הפך בזכות הפייסבוק מפרסומאי תל אביבי יליד עפולה (נשוי לשירן, חובב שווארמה) לדמות הנערצת בידי אלפי גולשים. קבוצת הפייסבוק "דוסים מצייצים" קיבצה לשורותיה את מצחיקני הימין, והקהל עצמו נפתח לאפשרות שיש עם מי ואפשר לצחוק. "הפייסבוק פתח אותנו כי היינו נורא כבדים", אומר מלמד. "היו שני תחומים שהיה לי מאוד קשה איתם כשעשיתי את המעבר אל העולם הדתי. אוכל והומור. זה היה לחזור עשרות שנים אחורה. עכשיו זה משתנה".
לגבי הקווים האדומים הוא מוסיף כי "יותר מסובך לכתוב הומור בתוך גבולות. לא לרדת, לא להתלכלך".
מויאל: "המכנה המשותף הרחב ביותר הוא הומור נקי".
רייכרט: "לא מסכים איתך. אנשים צוחקים מדברים גסים. אנחנו צוחקים על הכול אבל בטוב טעם".
"המטרה שלנו היא שנצא מחוץ לגבולות ההופעות החיות. ישבנו ובנינו איך זה הולך להיות. חזון, מטרות, יעדים. בשלב הבא אנחנו הולכים להוציא מערכונים ליוטיוב. פנו אלינו לאחרונה מערוץ טלוויזיה", אומר רייכרט ומסרב לציין איזה, למרות שברור לכולנו שמדובר בערוץ 20. "ואמרנו לא. כי אנחנו רוצים להתקדם לפי התכנון, וגם כי אורבך אמר לא, והוא" — וכולם צועקים יחדיו "מקצוען!"
אורבך: "יש פה הסתכלות יותר נכונה. כי אם לי בתור אמן מתחיל היו מציעים טלוויזיה, הייתי הולך על זה".
מערכונים ביוטיוב מחייבים שאלה על ההבדל ביניכם לבין אנדרדוס.
רייכרט: "אנחנו מאוד אוהבים אותם".
מויאל: "והם אוהבים אותנו".
אורבך: "אין מה להשוות בשום אספקט".
מלמד: "זה כמו להשוות בינינו לבין פרחי מיאמי".
אורבך: "אנחנו שונים בכל מיני פרמטרים, בין היתר בסוג הקהל. הם יכולים להופיע מול בני 12 והקהל יהיה על הרצפה מרוב צחוק. אנחנו מכוונים לגיל צבא ומעלה. צריך התמצאות מסוימת באקטואליה כדי לצחוק מההומור שלנו. אנחנו פונים גם לחילונים. לכל אחד יש את הערך המוסף שלו".
ואם יציעו לכם לעשות תשדירי בחירות?
רייכרט: "בכיף. נפתלי בנט עשה בשנה שעברה מערכון עם אנדרדוס. השנה אולי הוא יעשה איתנו".
מלמד: "אותי זמביש יותר מצחיק".
למה בעצם אתם רק בנים?
רייכרט: "יש לנו את פנינה ספרינגר בקאסט המתחלף. באחת ההופעות היא לא הייתה, אז העלינו באופן ספונטני את אמילי עמרוסי. תני לי אישה מצחיקה שיודעת לעמוד מול קהל, והיא תיכנס".
זמרי: "אני לא מכיר בשיח השוויון כשזה מגיע לאמנות. באו חמישה חבר'ה, לא גנבו מאף אחד כלום. בנו ביחד מופע. יש גם הרבה אתיופים מצחיקים והרבה ערבים מצחיקים, אבל זה בכלל לא הדיון".
מלמד: "אני, בניגוד ליותם, אשמח שתבוא מישהי ותגיד שהיא רוצה להיות חלק מזובור. אבל נשים לא מצחיקות".
זמרי (נחנק): "הוא מתכוון שמה שקרה לו עם נשים הוא לא מצחיק. שבעה ילדים יש לו, מתוכם שש בנות".
מתי מופיעים ביו"ש?
רייכרט: "בקרוב, יש כבר כמה הופעות מוזמנות (זמרי: "בין יצהר לאיתמר. שם הכסף, לא?"). אנחנו מדברים על 700 מעריצות של זמרי שיגיעו לשם".
הכתבה פורסמה במגזין "מוצש" מבית "מקור ראשון"
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
