מה היהדות אומרת על חוק ההזנה בכפייה?
קשה להכריע האם מדובר בהפרה חמורה של זכויות האדם וצלם אלוקים שבו, או במימוש החובה החברתית. הרב יובל שרלו חושב שאם הצעת החוק תהיה מוגבלת מאוד יש לתמוך בה, אולם אם היא תנוצל להתמודדות עם שביתת אסירים יש להתנגד לה
שאלת ההזנה בכפייה על ידי השלטון ממקדת בתוכה היבטים שונים ומגוונים של אתיקה, הלכה ומשפט. נקודת המוצא המקובלת בתרבות הכללית היא האוטונומיה של האדם על עצמו, והעובדה שהוא קובע את רצונו ואורחות חייו.עוד כותרות ב-nrg:
- תשמישי קדושה עתיקים נמסרו למוזיאון ישראל
- הבלורית של קרי והרזון של שרנסקי: 25 שנה לעלייה מבריה"מ
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זהו הכלל האתי הראשון בעולמה של הרפואה ובתחומים נוספים, ובשל כך הדיון בשאלת ההזנה בכפייה נפתח בעמדה המכירה בזכותו של אדם לעשות עם עצמו באשר יבחר, ובעיקר כאשר מדובר בנושאים הקשורים למצפונו, עולמו הפנימי וכדו'. לא זו בלבד, אלא שכאן מדובר על פלישה חמורה לגופו של האדם, למעשה האונס אותו באופן פיזי כנגד רצונו ובחירתו.
[bigpic]
נקודת מוצא אינה מהווה בהכרח נקודת סיום לדיון. אין אנו מכירים זכות בלתי מוגבלת, מכל סוג ומכל תחום, וכניסוחו של הרב קוק זצ"ל "אין לך דבר שאין הקיצוניות מזיקתו". מול האוטונומיה של היחיד עומדים במקרה זה שלושה טיעוני נגד, שצריכים לבחון את עוצמתם: ראשון בהם הוא העובדה שמותו משביתת רעב עלול לגרום לסכנה מיידית וממשית של אחרים, מכוח התפרצות אלימות בלתי נשלטת.
אני מבקש להדגיש כי לו היה מדובר אך ורק במבוכה הסברתית או בהשחרת דמותה של מדינת ישראל - טענה זו לא הייתה תקפה לדעתי, והיה אסור להאכילו בכפייה. אך כשמדובר בסכנה ממשית, בסבירות הקרובה לוודאי, נכון להגביל את זכות שביתת הרעב, וגם זאת רק עם מנגנוני הכרעה ובקרה קפדניים ביותר.
שני בטיעונים הוא העובדה שאפילו בחוק זכויות החולה, הוכרע לפי האתיקה הכללית, כי מותר (ולעתים חובה) על החברה להתערב, וליזום פעילות רפואית להצלת חיי אדם – נגד רצונו. חיי אדם הם ערך עליון (לא העליון ביותר, אולם עליון), ובשל כך חברה מתוקנת מתערבת במצבים חריגים ביותר, כמו לדוגמא במצב בו שובת הרעב צפוי למות במידה שלא נציל אותו מעצמו.
שלישי בטיעונים הוא הטיעון ההלכתי, המתיר אמנם לאדם להסתכן סכנות של ממש כדי להשיג הישגים לעצמו (דרשת ההלכה על הפסוק "ואליו הוא נושא את נפשו"), אך אינו מתיר לו למות למען הישגים אלו.
קשה אפוא להתייחס להצעת חוק העוסקת בנושא, בלי לרדת לפרטים המעשיים, בשל העובדה כי כדרכם של דברים – רק לאור הפרטים ניתן להכריע האם מדובר בהפרה חמורה של זכויות האדם וצלם אלוקים שבו, או במימוש החובה החברתית.
אם הצעת החוק תהיה מוגבלת מאוד – רק במצבים של סכנה וודאית לבני אדם, עם בקרה ופיקוח מחמירים מאוד – אני סובר שיש לתמוך בה. ברם, אם היא תנוצל כדי להתמודד עם שביתת אסירים בנוחות ותוך כדי פגיעה בדמות האדם ובצלמו – אני סובר שיש להתנגד לה, ולמעשה היא גם לא תועיל, בשל הנזק הבינלאומי שהיא תביא.
''לו היה מדובר רק במבוכה הסברתית אסור היה להאכיל בכפייה''. הפגנת פלסטינים סמוך לכלא עופר
צילום: אי-אף-פי
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם