תשעה באב: היום הוא יום השואה האמיתי
לחורבן בית המקדש היו נגזרות רבות לאורך 1947 השנים שחלפו מאז. מסעות צלב, גירושים, פוגרומים וכמובן השואה. תשעה באב זהו יום השואה האמיתי, היום שבעטיו היא התרחשה
זה אולי נשמע אירוני, אבל תשעה באב הוא יום של גאווה יהודית. גאווה להיות שייך לעם שזכה לא רק לשמר את מורשתו באנדרטה דוממת או בטקסים מפוצצים, אלא באמת לכאוב את העבר, להרגיש אותו, לחוות אותו ולבכות עליו. תחושת החלל היא זו שליוותה יהודים רבים לאורך כל שנות ההיסטוריה שישבו על הרצפה ובכו. כן, הם בכו. לא זייפו דמעות ולא עמדו דום. הם הרגישו כאב וצער עמוק שגרם להם לבכות.עוד כותרות ב-nrg:
- במדינת תל אביב זונחים את תשעה באב
- צום תשעה באב: אבלים על חורבן הבית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לא בדקתי, אבל יש מקום להניח שבגרמניה של 1924 נשמעו קולות של יהודים שקראו להפסיק להתאבל בתשעה באב. האומה הנאורה ביותר באירופה לא רק שקיבלה יפה את היהודים, אלא הם אף היו שותפים בכירים בתרבות, חיי הרוח, האקדמיה והצבא הגרמני.
''חורבן בית המקדש היה שואה במלוא מובן המילה''
צילום: גטי אימג'יס
כ-70 אלף מתוכם היו מאוחדים ב"אגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" אשר על מצעה עמדה המחויבות של חבריה ללאום הגרמני. אולם ש"י עגנון שחי באותה התקופה בגרמניה, נאם בטקס קבלת פרס הנובל בהתרגשות רבה על כך ש"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה". את הקטסטרופה הוא לא ראה בחורבן אירופה, אלא בחורבן ירושלים, הסיבה לכל מאורעות הגלות ובכללם השואה.
גם בתקופת תור הזהב בספרד היהודים הרגישו בבית. אולם רבי יהודה הלוי, מגדולי התורה ומן המשוררים הבולטים באותה התקופה, כתב "יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב". הוא הבין את משמעותה העמוקה של הגלות, שאינה נמדדת רק במכות, עינויים, פוגרומים, גזירות ורדיפות, אלא גלות מנטלית של תרבות מובסת ונכבשת. מצב עגום שבו העם אינו יכול להיות מאוחד סביב מטרת העל שלו. היעדר בית המקדש מהווה וואקום תרבותי, רוחני וחברתי שלא התאחה גם היום, לאחר שחלק גדול מהעם שב לארצו והקים בה שלטון עצמאי.
חורבן בית המקדש היה שואה במלוא מובן המילה. הוא כלל רציחות המוניות ושיטתיות, השפלה לאומית, רמיסת הממלכה המפוארת שעמדה כאן וצליבת אלפי השבויים בדרכים אכזריות, חלקם למטרות בידור.
לחורבן הזה היו נגזרות רבות לאורך 1947 השנים שחלפו מאז. בתוך הקינות לתשעה באב משובצות גם קינות על גזירות תתנ"ו, בהן נרצחו אלפי יהודים במהלך מסע הצלב הראשון. בחסידויות מסוימות נאמרות קינות לזכר ששת מיליוני הנרצחים בשואה. תשעה באב זהו יום השואה האמיתי. היום שבעטיו היא התרחשה. לדור שעלה מאירופה הבוערת לכאן הייתה משמעות מיוחדת לתשעה באב.
חשוב לשים לב כי תשעה באב הוא התאריך שנצרב בתודעתו של העם למרות שהעיר העליונה בירושלים שרדה עוד יותר משבוע לאחר מכן, ולמרות שהיהודים החזיקו בשלושה מעוזים גם לאחר נפילת ירושלים. קיצו של המרד הגדול היה רק לאחר נפילת מצדה, שלוש שנים מאוחר יותר.
עם זאת, התאריך שנקבע ליום צום ואבל הוא יום שריפת בית המקדש ולא מסיבות סימבוליות. הבית הזה איחד את העם תחת ערכיו המוסריים והנעלים שהעם היה מחויב אליהם. העצמאות הטכנית שנותרה ביתר ימי המרד הגדול הייתה חסרה את רוב המשמעות המנטלית של העם.
הדמעות שאבותינו הגירו מידי שנה ב-1947 השנים שחלפו מאז, בתקופות הנוראות ביותר ובתקופות היפות ביותר, שוות זהב. בזכות הדמעות הללו אנו לא דוברים היום שוודית או רוסית. בזכות הדמעות הללו בירתנו היא ירושלים ולא בגדד או איסטנבול. בזכות הדמעות הללו ספר הספרים שלנו הוא התנ"ך, ובזכות הדמעות הללו אנחנו יהודים.
העם הצליח לשמר את הכאב ולתעל אותו לצמיחה מחודשת, כי אין דבר טראגי יותר מאשר השלמה עם המצב הגרוע או הכרה כאילו הוא טוב. ואנחנו מעולם לא נפלנו למצב הזה. נכון, יש עוד דרך ארוכה לפנינו, אבל ככל שנבכה יותר נזכור יותר מה באמת חסר לנו, ונלמד לבנות אותו ביחד.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם