להעלים את הקנאים הדתיים? כך נעצים את הבעיה
כדי לעצור מטורפים כמו שליסל או רוצחי התינוק המתועבים מהכפר דומא יש רק דרך אחת והיא הכוונה של הכוח הקיצוני לעשייה חיובית ולא בהכחשה או גירוש של אותם גורמים קיצוניים
מעשי הקנאות הרצחניים בשבועות האחרונים הסעירו את המדינה והביאו למתקפה נגד היהדות בטענה שהיא זו שגורמת למעשי הזוועה. מקור המתקפה הוא בעובדה שהאדם שדקר 6 אנשים ורצח אחת מהם במצעד הגאווה בירושלים, הוא אדם דתי. כמו כן ישנו חשד סביר כי גם מבצעי ההצתה בכפר דומא חבשו כיפה לראשם.עוד כותרות ב-nrg:
- הנשק הסודי של הקיץ: אנדרדוס עושים סיה
- בתו הגאה של הח"כ החרדי: "החרדים מתנגדים לשליסל"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גם תהילה פרידמן תקפה כאן בשבוע שעבר במאמר מלומד את הטענה שאין לדת היהודית שום קשר עם קנאות. "בואו נאמר את האמת, יש בתורת ישראל ויש בהיסטוריה היהודית פלירטוט עמוק עם רעיון הקנאות, עם רעיון ההליכה עד הסוף, עם הצדק המוחלט שלך מבלי להתחשב במחיר" היא כתבה.
''הרצון להעלים את הקנאים, ולהוציאם מבית המדרש היא טעות''. שליסל בבית המשפט
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בהמשך היא כרכה ביחד את פנחס, המכבים, המרד הגדול ומרד בר כוכבא, כשכולם לשיטתה מעשי קנאות שהובילו לאסון. קביעות אלו לא עשו טוב עם העמדה שלה, ואף חתרו לדעתי מתחת לכוונה הטובה להוקיע תופעות פסולות שקיימות במיעוט בתוך החברה הדתית.
המאמר טוען שחג החנוכה הוא חג החוגג קנאות נבערת, כמו כן גם התמיכה של רבי עקיבא בבר כוכבא, שמוזכרת לחיוב ברמב"ם, היא טירוף קנאי. המאמר מתעלם מהעובדה שהמעשה של פנחס נידון לאורך הדורות על ידי חכמינו שלא ראו בו כמעשה מובן מאילו - טוב או רע.
הלאומיות יתרונותיה וסכנותיה
עם זאת, מעבר לטעויות שנובעות מפליטת קולמוס, יש במאמר רובד עמוק יותר, שמוצדק בחלקו, החושש לא רק מקנאות אלא מלאומיות מכל סוג. רובד זה קורע את העולם כולו מאות בשנים סביב השאלה מה עדיף: תרבות לאומית או תרבות קוסמופוליטית שמטשטשת את מושג הלאום כפי שמנסים לעשות באיחוד האירופי. הוויכוח בנושא והחשש מהלאומיות מוצדקים. מדובר בתחום שאכן יש בו אנרגיה רבה, חלקה נוראית ומכלה שיכולה לגלוש לפשיזם כפי שכבר קרה במאה העשרים.
אלא שמנגד מדובר בכוח בונה שמאפשר לחברה להסתדר על פי ערכים משותפים ולייצר לעצמה תרבות ייחודית חיובית מבדלת. הכוח הבונה הזה הוא כמו כור גרעיני שמייצר לכידות חברתית, המאפשרת להוציא לפועל תהליכים ויצירות שפרטים בודדים לא מסוגלים לבצע.
''הוצאה של ספרים ואנשים מבית המדרש לא תעצור את הקנאות''. הבית בכפר דומא לאחר הפיגוע
אי.פי.איי
השם "פרויקטים לאומיים" הוא לא שם מקרי ויש לו משמעות רבה. במילים אחרות האנרגיה הלאומית מכילה בתוכה כוחות יצירה רבים, יכולות צמיחה והעמקה חברתיות ואפשרות לייצר מסגרת בריאה שבתוכה הפרטים מקבל נקודה ארכימדית לחייהם.
כן, לאומיות לדעתי היא כוח חיובי שמאפשר, למשל, לחברה הישראלית לשרוד בארץ לאורך שנים אל מול רצון נרחב של חלק מערביי האזור לכלות אותנו. לא מדובר בשרידה, אלא במה שמאפשר לנו כחברה להקים כאן גן עדן כלכלי וטבעי שמתבטא בהפרחת השממה, ערים מתקדמות ותרבות שבשיאה תיבנה כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ההתכחשות לצדדים האלו, הרצון להעלים אותם, להוציאם מבית המדרש קיים במאמר של תהילה אלא שזו טעות. פעולה מסוג זה דווקא מעצימה את הלאומיות באופן הלא בריא והמפלצתי שבה (כמו למשל הרצח המפלצתי של התינוק בכפר דומא ובשריפת כנסיית הלחם והדגים). שהרי כל כוח אמיתי שמושתק דורש את קיומו ומתכנס סביב האמת שבו גם אם יש בה חשכה גדולה. כך לימד הרב קוק וכך גם מלמדת הפסיכולוגיה שמעודדת את האדם לעסוק בשדים הפנימיים ומתנגדת להדחקה שלהם.
לכן הוצאה של ספרים ואנשים מבית המדרש ומבתי הכנסת, בטענה הסתמית של קנאות, לא רק שלא תעצור את הקנאות אלא תיתן לה רובד מושך שינבע דווקא מעצם הטאבו שהוטל עליה. זו הסיבה שחז"ל עסקו בהרחבה רבה בקנאות של פנחס ונתנו לה גדרים מצומצמים מאד אבל אפשריים במצבי קיצון יוצאי דופן. הם ידעו שרק הכוונה של הכוח הזה לעשייה חיובית היא שתיתן לו יכולת פעילות בריאה מבלי להרוס את החברה.
עמדה כזו דורשת אורך רוח, סבלנות, הרבה אמון באדם ובטוב שטמון בתוכו, אבל לדעתי רק צורה זו יכולה לתקן באמת את האדם, העם והעולם. דווקא מי שיאחז בגישה כזו יוכל להוקיע הוקעה ממשית מפלצות אדם כמי שליסל, הוקעה שתפעל את פעולתה בצורה עמוקה על כל החברה.
כאן גם עולה השאלה איפה הגבול? מתי צריך שהסבלנות תיגמר? השאלה העקרונית הזו חייבת להידון. ברור גם שיש אנשים שמקומם מאחרי סורג ובריח. אלא שכדי לקבוע מסמרות נכונים בתחום, ראוי להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים. כי באופן זה התוצאה תהיה הפוכה ותזיק יותר מאשר תועיל.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם