הציוניים הדתיים עלולים להפוך לחרדים ורפורמים
שני הצדדים בציבור הדתי לאומי, הליברלי והשמרני, פועלים בחוסר תקשורת. מציאות זו, אם לא תתוקן, לא תיצור שני בתים בסגנון בית הלל ובית שמאי, אלא שתי חברות דתיות לאומיות נכות שיחסרו את המבט השלם שיש בתפיסה הכוללת והמאוזנת
המחלוקת החריפה סביב סוגיית הגיור, בתוך הציונות הדתית, שהתעוררה בשבועות האחרונים, היא חלק ממספר מחלוקות יסוד שנידונו בציבור הזה בשנים האחרונות. ביו היתר סביב שאלת היחס להומוסקסואליות, מעמד האישה, היחס לקונסרבטיביים והרפורמים, גיור של אנשים מזרע ישראל וגם חינוך מעורב. כל אחד מהנושאים האלו הוא בעל השפעה רחבה והשלכות כוללות על זהות הקהילה הדתית לאומית, וברור מדוע הוא מרכז סביבו אנרגיות רבות וסערות הלכתיות לא פשוטות.עוד כותרות ב-nrg:
- לא עוצרים בגראס: הקרחנה הדתית על הכנרת
- הרוסים חוזרים: מתקרבים ליהדות שנגזלה בבריה"מ
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האם יש קו משותף בין שלל הנושאים האלו? או שמדובר במספר מחלוקות שונות שאין ביניהם קשר ממשי. ככלל עוד לפני התעמקות בשאלה זו ניתן לציין שעל קו התפר של סוגיות אלו אפשר לראות נטייה למעין שני מחנות: מחנה ראשון נוטה להקל ברוב הסוגיות והאחר נוטה להחמיר. כמובן שאין בכך לקבוע מסמרות קבועים ויתכנו הרבה פוסקי הלכה שיעמדו בין שני הקצוות ויחזיקו בגישות עצמאיות בשלל השאלות האלו, אולם אפשר לראות קו עקרוני ביחס לתחומים האלו בשני צדדים ברורים.
''מחנה ראשון נוטה להקל ברוב הסוגיות והאחר ייטה להחמיר''. למצלומים אין קשר למאמר
צילום: מירי צחי
כאן עולה השאלה האם מדובר במקריות? או שיש הסבר יסוד שדרכו ניתן להבין לעומק את קו השבר המגזרי הזה. כלומר האם הקרע בתחומים האלו מבטא שסע עמוק יותר על פיו קמים שני זרמי משנה בציונות הדתית. על פניו ניתן לטעון שאכן מחלוקת מעמקים יסודית יותר, עומדת בבסיס כל אחד מהוויכוחים האלו. מחלוקת זו היא בשאלה עד כמה ההלכה מתייחסת למציאות אך ורק מתוכה, מעולם ההיגיון הפנימי שלה ללא התחשבות במציאות ועד כמה עולם ההלכה חי בסימביוזה ותקשורת עם זרמים פילוסופיים רוחניים המתחוללים בחוץ כולל תופעות חברתיות לאומיות.
די ברור שהתייחסות המתחילה בעולם ההלכה ורואה במתרחש בחוץ תהליכים עוברים טפלים וזמניים נוטה להתחשב פחות בצרכי השעה ובטענות חברתיות הבאות מלמטה. מנגד פוסק הלכה שנותן משקל יתר למתחולל בחוץ ולקשר שבין החברה לעולם הרוחני, נוטה להתייחס יותר לרוחות הזמן וממילא להקל יותר בסוגיות בהן נעשו שינויים רדיקאליים כמו מעמד הקהילה הלהט"בית, מעמד האישה, חברה מעורבת וגם גיור של אנשים שההתמדה בקיום המצוות שלהם עומדת בספק גדול.
מעניין לציין שחלוקה מסוג זה מתקיימת לא רק בעולם ההלכה אלא בשסע התרבותי והחברתי שקיים בעולם בין הצד השמרני לאומי לבין הצד הליברלי הקוסמופוליטי. גם בין הצדדים האלו מתקיים ויכוח חריף סביב השאלה עד כמה מעמדו של הפרט על צרכיו צריך להילקח בחשבון בתוך המרקם הלאומי ועד כמה רצונות הפרט ושאיפותיו צריכות להיות מוסטים לטובת האומה.
אבל מי צודק? מהי הדרך הנכונה לתפוס את היחסים שלנו עם מסורת אבותינו ועולם הרוח? ניתן היה בשלב הזה לקבוע תשובה ברורה לשאלה זו, אלא שמפתה לקבוע ששני הצדדים צודקים. מבט אחראי ושלם ככל הנראה חייב להכיל צד רוחני שמרני וצד רוחני ליברלי. זאת כמו שכל חברה חייבת רגל לאומית ורגל ליברלית.
כאן מתבטא האסון הגדול של הציונות הדתית: חוסר בהנהגה מוסכמת יצר נתק בין שני המחנות הרוחניים, עד כדי יצירת שתי מערכות פסיקה שונות. שני הצדדים פועלים בחוסר תקשורת ובחוסר יכולת בסיסי להגיע להסכמה על מתווה משותף. מציאות זו אם לא תתוקן לא תיצור שני בתים בסגנון בית הלל ובית שמאי אלא שתי חברות דתיות לאומיות נכות שיחסרו את המבט השלם שיש בתפיסה הכוללת והמאוזנת.
הנכות הזו אינה חייבת להיות. ניתן עדיין לעצור את הקרע ולמנוע את ההתפוררות של המגזר החשוב הזה. לשם כך יש לחייב את שני הצדדים למנות הנהגה רוחנית מוסכמת שתדע לייצג את שני הצדדים ולפשר ביניהם. הנהגה כזו חייבת להיות בעלת שיניים ויכולת לכפות את דעתה. כפייה כזו תמנע מחד גלישה של גורמים ליברליים לכיוון הרפורמים, ומצד שני תמנע דריסה מוחלטת של צרכי הפרט. ללא הקמת מסגרת כזו יש לחשוש כי הציונות הדתית כפי שהכרנו אותה לא תתקיים בארץ עוד שנים רבות אלא תתפרק לצד חרדי וצד רפורמי תוך עשור.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם