גוג ומגוג? ממש לא. זה רק עוד גל אנטישמי

לא משנה אם נולדת ב-2015, או ב-1492. לא משנה אם נולדת בבגדד, ברלין או ירושלים. האנטישמיות, על גווניה ותירוציה, תרדוף אותך. יהיו שיתלו כל אירוע בקונסטלציה הגיאופוליטית הנוכחית, ויהיו שיבינו שזה חלק מהוויית העם המוכה והשורד ביותר

למרות שמתקפת הטרור הנוכחית היא נקודה על הרצף ההיסטורי המאפיין את העם היהודי, היא עדיין לא מלחמת גוג ומגוג. "מלחמת הר הבית" שמשתוללת כעת ברחובות ישראל לא התחילה בחודש האחרון. אי אפשר לנתק את האירועים מההקשר היותר רחב שלהם: מלחמת 67' וכיבוש הר הבית. מה שכינו אז מלחמת 'ששת הימים' לא הסתיימה גם כעבור 48 שנה.

עוד כותרות ב-nrg:
- "מי שעולה להר הבית מספק סיבות לאויבים שלנו"
- הרב דוד סתיו: אין לירות במחבל שכבר נוטרל
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הצדדים אותם צדדים, והמאבק הוא אותו מאבק. למעשה אם נחשוב על זה רגע, מלחמת 67' היא המשך ישיר למה שקיוו צבאות ערב לבצע ב-48'. חיסול הישות היהודית בין הנהר לים. זה לא ממש הצליח בסיבוב הראשון, וממש נכשל בסיבוב השני, שנמשך עד היום.

'''אין חוקיות חזקה מזו''. פיגוע האוטובוס בארמון הנציב השבוע צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אבל שוב, רק אדם צר אופקים ישים את האצבע על החלטת האו"ם ב-47'. פרעות תרפ"ט גם הן פרצו בעקבות מאבקי שליטה על המקום הקדוש. בגלל מחיצה שהונחה ברחבת הכותל בין גברים לנשים בתפילת יום הכיפורים. למעשה, כבר תשע שנים קודם לכן, ב-1920, נוסדה ה"הגנה" בירושלים, תחת הנהגתם של רחל ינאית ויצחק בן צבי, מסיבות דומות.

אבל גם אם נסתכל בהיבט של 95 שנה אנחנו עדיין ממזערים את ההיסטוריה, וזה לא רק בגלל שהמופתי של ירושלים, השייח אמין אל חוסייני נפגש עם היטלר במטרה לקדם את "הפתרון הסופי" ליישוב היהודי בארץ. כאשר אנו רוצים לדון בתופעת האנטישמיות עלינו לבחון האם קיימת חוקיות סדירה שתקפה על פני הרצף ההיסטורי, ונדמה שאין חוקיות חזקה מזו.

לא משנה אם נולדת ב-2015, ב-1492, או אפילו ב-200 לפנה"ס. לא משנה אם נולדת בבגדד, ברלין או ירושלים, לרוב לא ממש משנה מה הן דעותיך. האנטישמיות, על גווניה ותירוציה, תרדוף אותך. יהיו שיראו בכך טרגדיה אומללה, יהיו שינסו להתעלם ולתלות כל אירוע בודד בקונסטלציה הגיאופוליטית הנוכחית, ויהיו שיבינו שזהו חלק אינטגרלי מהווייתו של העם המוכה ביותר והשורד ביותר.

פרופ' זאב ביכלר, מגדולי המומחים בתחום הפילוסופיה של המדע בישראל, כותב שאחד ההבדלים בין השכל הישר לבין המדע הוא שבזמן שאת השכל הישר מעניינים הדברים היוצאים מהכלל. המדע, לעומתו, מתעניין רק בחוקים הסדירים, לא בתופעות המוזרות והחד פעמיות. אם הוא מתעניין בתופעות הרי זה רק עד כמה שהן דוגמאות ממשיות לחוקים ודברים מופשטים.

את השכל הישר מעניינת התופעה החד פעמית. גשם שיורד באוגוסט, או הקוסם ששולף ארנב מהכובע. ברגע שהתופעה הופכת לדבר רגיל, היא תפסיק לסקרן. השגרה תהפוך אותו למובן מאליו. אבל אותו הרגל שהפך את התופעה המוזרה לידועה הפך אותה באותה הזדמנות גם מחד פעמית לתופעה הכפופה לחוק. ואז בדיוק היא מתחילה לעניין את המדע ולהיות נושא המחקר המדעי. שכן מדע אינו עוסק בתופעות מוזרות אלא בתופעות ישנות והמוכרות היטב.

לאור זאת כדאי לתהות האם נגזר עלינו להיות רדופים, האם ההתנכלויות כלפינו הן חוק טבע? אפשר היה לראות בכל אחת מההתנכלויות כלפינו, מפרעה ועד המחבלים שפעלו בשבוע האחרון ברחבי הארץ, מקרה בודד העומד בפני עצמו וחסר משמעות כוללת. אבל כשמקרה חוזר על עצמו באופן קבוע הוא מעורר שאלת מחקר. האם מדובר בתופעה? ואם כן, האם יש חוק שעומד מאחורי התופעה הזו?

במקרה של היהודים, זה אפילו מרתק יותר, ולא רק בגלל ההקשר המידי. בהיסטוריה של היהודים, ההתנכלות כלפיהם שהפכה לתופעה כרוכה בתופעה נוספת: ההתנכלות עוברת, והעם היהודי ממשיך בדרכו. הוא חי, וקיים.

לסיכום, מלחמת גוג ומגוג עדיין לא כאן, לפחות כל עוד אין בסביבה אדם העונה לשם גוג. מי שמחליט על דעת עצמו להעניק לאירועים הללו פרשנות נבואית עוד בטרם קרו, נכלל במקרה הטוב בהגדרתו של הרמב"ם כ"שוטה", ובמקרה הקלאסי, כנראה, כשרלטן.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg