ראשי » יהדות » דעות

החציצה של ההגמוניה הרבנית הגברית

"זה לא יעזור אם תאמרו שתבינו לליבן של נשים, זה לא יעזור שתרעיפו על הנשים כל מיני תשבחות. המציאות מכתיבה את הצורך לנוכחות נשים נרחבת יותר במנגנוני הדת במדינה

תקציב המשרד לשירותי דת עומד על 500 מיליון שקלים,  כשמתוכם כ-300 מיליון שקלים מוקדשים למועצות דתיות. מתוך התקציב המועבר למועצות הדתיות. 90% הולכים לשכר. מתוך כ-3000 עובדים במועצות דתיות, כ-36 אחוזים הן נשים, אולם רובן מועסקות במשרות חלקיות ובשכר מינימום. למעשה, כלל לא ברור כיצד גוף, שנותן כל כך הרבה שירותים לנשים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שירותי טבילה לנשים, הוא גוף כל כך הגמוני וגברי.

המונח חציצה הוא מונח שזוכה לשימוש נרחב ביהדות: נשים המגיעות לטבול במקווה נדרשות לבדוק בדקדוק אם אין דבר החוצץ בין גופן לבין מי המקווה, בזמן נטילת ידיים, אסור שתהיה חציצה בין המים לידיים. בהלכה היהודית חציצה היא הפסק בין שני דברים, במקום בו נדרש חיבור ביניהם.

עוד כותרות ב-nrg יהדות:
• מנהל בית ספר חרדי: אסור להתחפש לרב עובדיה
• לא רק דתיים: כך הפך השיעור של סיון רהב מאיר לתופעה
• כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

את המושג חציצה ניתן גם להשאיל למצב בו נתונות רשויות הדת, מכיוון שההגמוניה הרבנית הגברית מהווה חציצה בין נשים לנשים. במקום בו נדרשים חיבור והבנה נשיים, הגברים מהווים את החיץ, אולם בניגוד לטבעות בנטילת ידיים או לאיפור ולק ציפורניים במקווה, נראה שהם לא מודעים לעובדת היותם חיץ והם לא עומדים לזוז ולפנות מקום על מנת לייצר את החיבור הנשי המתבקש. ההגמוניה הגברית הרבנית היא זו שקובעת את הסדרים והנהלים במקוואות. הנוכחות הגברית נמצאת שם ברוחה, גם אם היא לא נמצאת פיזית  עם הנשים במקווה, היא חוצצת בין הבלניות לבין הנשים הבאות לטבול.

הבלניות מתנהלות לפי ההנחיות שהכתיבו הרבנים , ללא מקום לשיקול דעת. אם היה להן מקום לשיקול דעת, אולי נשות "תנו לטבול בשקט" בהובלת רני חזון וייס, המבקשות לטבול לבד, ללא נוכחות בלנית, היו מקבלות את מבוקשן, והבלניות היו מבינות לליבן ואולי אפילו מזדהות איתן. אם האחראים על המקוואות במועצות הדתיות היו נשים ולא גברים, ההנחיות המגיעות לבלניות היו אחרות, ודווקא ממקומן כנשים הן היו מורות לבלניות לתת לנשים לטבול לבד.
 
גם בבתי הדיינים הרבניים, הדיינים הם החציצה בין ארגוני הנשים הפועלים לטובת מסורבות גט ועגונות לבין הנשים מסורבות הגט. הם אלו שדנים, קובעים, מחליטים, וחורצים את דינן של נשים לשבט או לחסד. הם אלו שמבינים לליבם של הגברים. הם אלו שיכולים להיות אטומים לנשים אומללות המבקשות חירות והכבולות בשלשלות לבעל קשה לב.

במקום אחד ניתן לראות ניצני שינוי – בכנסת ישראל. חברת הכנסת עליזה לביא ונשות קבוצת 'אדוות' בהובלת קרן טאוב חדד, מנסות להילחם בעד העלאת שכר הבלניות ונגד תנאי ההעסקה המחפירים והמבישים שלהן, ואין הגמוניה גברית שתחצוץ ביניהן. שם מתחיל תהליך אמיתי של שינוי, כי מתבצע חיבור בין נשים לנשים, ונשות "אדוות" רואות את מצוקת הבלניות ופועלות למענן.
 
דיינים, רבנים, ראשי מועצות דתיות וחברי מועצות דתיות: זה לא יעזור אם תאמרו שתבינו לליבן של נשים, זה לא יעזור שתרעיפו על הנשים כל מיני תשבחות מתובלות בפסוקים ובדברי תורה, זה גם לא יעזור אם אתם מבועתים מהמחשבה שיהיו לכם פחות מינויים פוליטיים להעניק. המציאות מכתיבה את הצורך לנוכחות נשים נרחבת יותר במנגנוני הדת במדינה.

יותר חברות מועצה דתית, הרבה יותר נשים בתפקידים בשכר, כמו ראשות מועצה דתית ודיינות, הרבה יותר שכר בתפקידים שכבר קיימים, לפני 100 שנים זכות בחירה לנשים הייתה נראית חזון מופרך, היום נראה לנו מאוד מוזר שפעם לא הייתה זכות בחירה לנשים. בעוד 20 שנה יראה לנו מאוד מוזר שפעם , רוב שירותי הדת במדינה נשלטו בידי גברים.

עד אז, מבין הידיים ימשיכו לחמוק ולהיעלם לרשויות הדת שירותים שונים שפעם היו נחלתם הבלעדית, אם בקיום נישואים אורתודוקסיים אלטרנטיביים, אם בקיום גיור אורתודוכסי אלטרנטיבי, אם בקיום מערך כשרות אלטרנטיבי. ההגמוניה לא הצליחה להישבר מבפנים אז היא נשברת מבחוץ.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

לכל הטורים של