'קאט זה בולשיט': הגיע הזמן למהפכה תרבותית
האליטה הקיימת מייצרת אומנות שמשוועת לאיכות אמנותית ויש לה פחות ופחות קהל שרוצה לראות אותה. צריך להכניס אנשי רוח והגות יהודית לתחומי התרבות. יוצרת דתייה במכתב למירי רגב
עם קצת יותר הקשבה לשטח מירי רגב באמת יכולה לחולל פלאים, במקום להציב את עצמה כ'אני' מול 'הם', פשוט לשבת בוועידה, להקשיב לקולות ואז למנף. קולות הפקפוק והשבר כנגד החלוקה ההגמונית והלא צודקת של משאבי התרבות שמירי רגב קמה נגדה, עלו מתוך הקהל וחלקם גם על ידי אנשי האליטה עצמה שישבו בפאנלים.עוד כותרות ב-nrg:
• כמחצית מהיהודים תומכים בגירוש הערבים מישראל
• האישה בתנ"ך: דמויות קטנות נשים גדולות
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
הקהל צעק את האמת על העובדה שישנם חמישה מנהלים ומנהלת -לבנים ואשכנזים - שמנהלים כבר 30 שנה את התיאטרונים המרכזיים ואף אחד לא דואג להחליף אותם. דרור משעני קבל בפאנל על תקפותו של השיפוט האמנותי שאלוף בן הצהיר עליו ועל כך שהיום המדרג של אמנות גבוהה ונמוכה כבר לא רלוונטי, ומי הקומיסר שיכול להחליט מהי ה'אמנות הגבוהה'. (ברור שהוא התכוון לשר החינוך בנט, אבל באותה מידה ניתן להתייחס לדוגמאות ממקומות אחרים כמו העובדה שבמשך שנים הודרו אמנים דתיים או לאומיים או ימניים פוליטיים על ידי קומיסרים במוזיאונים וההצדקה תמיד נומקה על רקע של איכות אמנותית ועוד אלפי דוגמאות). נקודה חשובה שמשעני העלה והייתי אומרת שהיא קריטית בשביל שינוי תרבותי מן השורש: הבאת קולו של הפריפריה אל תל אביב ולא כפי שנהוג בפועל -שמשרד התרבות דואג להביא את תל אביב לפריפריה, ובכך ממשיך לתמוך בגופים הגדולים בתמורה למאמץ המפרך, ולא נוצר שינוי משמעותי הן בתמיכה והן בתרבות.
נעמי בלוך- פורטיס רמזה בפאנל לאליטות שצריך לבדוק האם בשם המלה 'רב תרבותיות' לא מציגים חד תרבותיות במסווה. או חוטאים למונח כשמשתמשים בו ולמעשה נוקטים בשיטת 'כור ההיתוך' דהיינו מכבדים את כולם אבל תחת פרדיגמה מסוימת מאד. טענתה היא שאם הזהות עצמה היא חזקה אז אין פחד לאפשר לרב תרבותיות מסביבך על כל המגוון שבו להתקיים, כי המפגש הוא מעניין, מאתגר ומפרה. החוכמה בפועל טענה כלפי משרד התרבות היא לא לחזור ולהשקות את אותו העץ שכבר לא נותן פירות בשום מקום.
חיזוק לדבריה ניתן לראות בעובדה שכינוס כזה מתקיים בתל אביב בלב ההגמוניה כבר אומר דרשני. ושבין הדוברים לא היה ייצוג לחרדים, לדתיים לאומיים, למתנחלים, לאתיופים ולעוד ציבורים שאני מתנצלת מראש שלא מניתי אותם-קולם לא היה נחוץ לוועידה התרבותית. יוצא דופן היה מקומם של שלושה נציגים ערבים בפאנל. (ולא נפתח את תיבת הפנדורה לגבי נשים ומזרחים).
עו"ד צבי האוזר, יו"ר מוזיאון הארץ, היה האמיץ בדוברים: בריש גלי קרא לאוטוריטות האמנות הקיימות לעשות חשבון נפש אמיתי. האוזר מחא על הפוליטיזציה של מוסדות התרבות ואיתם הניכור שהם יוצרים בכך שהם מאמצים רק חלק מהשוליים נותנים לו להיות מרכז בהדהוד רב בשיח בקול רם ומתנכרים כלפי שאר החברה שבה הם עצמם חיים.
האוזנר טען שהמערכת התרבותית חזקה דיה כדי לסבול ביטויים מקומיים, וגם חתרניים. ולא יוצא נגדם באופן עקרוני. אבל טוען שמערכת התרבותית היום היא מתקרנפת בתוך עצמה ולא מסוגלת לעשות דיון נוקב אמיתי ופלורליסטי לגבי מהי תרבות. אין חברה מתקדמת שיש לה רק ערך אחד, לצד הערך הקדוש של חופש הביטוי שהוא אינו הערך היחיד, הוא מדגיש- יש ערכים נוספים של כבוד אדם, של רגשות ציבור, של אמת. ואם הם היו מספיק כנים לעשות דיון כזה בתוך עצמם הרי שלא היו צריכים את מירי רגב כדי לזעזע אותם, האוזנר טען עוד שהאליטה האמנותית לא מסוגלת לייצג ביקורת ולספוג ביקורת.
חשוב שהשרה תקים ועדות אלטרנטיביות ל'ועידת הארץ' שתהיינה פתוחות לקהל (שלא גובות את המחיר העממי של 250 שקלים לכרטיס וגם שלא תסתפק בהזמנת הקהל להגיב במייל בלי לפתח דיאלוג) ועדות שיאפשרו דיון פורה ואמיץ בתרבות ויעזרו למוסדות הציבוריים לשקף את השטח בתוכנם. וכן, לדון מהם גבולותיו והשלכותיו של חופש הביטוי הממומן על ידי המדינה. ובשביל זה לא צריך להביא את ארה"ב כדוגמא לשמרנות שפויה כפי שציינה רגב בנאום בוועידה, יש לנו את מערכת הערכים שלנו, אנשי רוח והגות יהודית שיכולים להכיל שיח שכזה. וכדאי היה להכניסם גם אל תוך משרדי התרבות ו-וועדותיה.
מכל מה שסקרתי לעיל נראה שהאליטה התרבותית חשה בפרפורי גסיסה ראשוניים במתכונתה הנוכחית, היא לא ממש לחוצה מכך מכיוון שבשביל זה צריך עבודת שטח יותר רצינית מצד השרה. עד שהשרה לא תקים מוסדות חלופיים מאתגרים שיהפכו לאוטוריטה, או חילופי גברי, לא צריך לדאוג. האליטה התרבותית מבינה סוף כל סוף בזכות מירי רגב וגם שר החינוך בנט, שהיא צריכה לתת דין וחשבון על מהלכי החשיבה שלה ואולי לכך רמז בני ציפר שלא במתכוון, בשאלה בה פתח את המושב שלו "האם אין נחיצות שיהיה מתח – עצם המתח שיש מצד אחד שרה שאף אחד לא אוהב ונחשבת לברברית ולעומת זאת אומנים שרוצים ליצור יצירה חופשית , אולי יש כאן מתח בריא?" מעבר לשיפוטיות הגאוותנית שבשאלתו, ציפר רומז לכך שסוף כל סוף האתגר הבריא שהשרה מביאה לפתחם- מעיר אותם משעמום, מהצהרות נבובות ומתקיעות יצירתית שמחכה למושיע.
ולסיום: שאלה לאלוף בן שפתח את הועידה ודיבר על קריטריונים איכותיים לאמנות שעליהם אסור להתפשר. בשם איזה קריטריון איכותי נבחר המופע ה Love THE JUICE שהוצג בוועידה? באופן כמעט נבואי (ויש החושדים לקונספירציה) הדברים איתם פתחה השרה מירי רגב - 'קאט דה בולשיט' הפכו למשפט תיאור מסכם של מופע האמנות שהועידה עצמה בחרה בו כדי לייצג את המלחמה למען התרבות. בשם אותו חופש הביטוי שלמענו נזעקו, הופעלה צנזורה ההצגה נקטעה לפני סיומה ובכוח הורידו את השחקן מהבמה למרות מחאותיו.
העובדה שלקח רבע שעה תמימה כדי לצאת מקסמה של האופוריה האמנותית ולאפשר לשכל הישר להפעיל את כישוריו היא תעודת עניות, בכך הוכיחו ש'המלך הוא עירום'. האליטה הממומנת ע"י השלטון מייצרת אומנות שמשוועת לאיכות אמנותית ויש לה פחות ופחות קהל שרוצה לראות אותה, אמנות שלא מחזיקה לאורך שנים ולא יוצרת דיון מספיק משמעותי. (כולל ההיתממות של יוצר הסדרה 'ארץ נהדרת' בפאנל, שטען בריש גליי ש"זה לא הוא שמתרחק מהמיינסטרים אלא המיינסטרים מתרחק ממנו", נימוק יפה לטעם גרוע) אנשי חופש הביטוי גילו בפומבי שגם לטעם שלהם יש גבולות. הללויה.
נעה לאה כהן – הכותבת היא אוצרת בגלריה 'המקלט לאמנות' גלריה ייחודית בשכונה חרדית מקור ברוך בירושלים. ודוקטורנטית לאמנות יהודית עכשווית בנושא 'אמנים חוזרים בתשובה בישראל'.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם