כוחנו באחדותנו: המאבק לחופש במקווה תלוי בנו
המקווה הוא המרחב נשי, מקום המפגש בין אשה לאשה, אך למרות זאת כל צעד ומהלך נקבעים על ידי גברים. הצלחנו לעבור משוכה אחת השבוע בכנסת, המאבק עוד בעיצומו
המקווה הוא מקום מפגש בין אשה לאשה; טובלת מול בלנית, בלנית מול טובלת. זהו מרחב נשי. לכאורה המרחב הזה נוגע רק לנשים דתיות, אבל כל אישה המתחתנת חתונה יהודית בישראל תעבור במרחב הזה לפחות פעם אחת בחייה, ורבות הרבה יותר מכך. כך גם נפסק בבג"ץ לאחרונה, כי המקווה הוא משאב ציבורי. אבל יותר מכל הוא משאב ציבורי נשי.עוד כותרות ב-nrg:
• בשינוי: הסאטירה הימנית, שלב ההופעה החיה
• החציצה של ההגמוניה הרבנית הגברית
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
ובתוך אותו מרחב נשי ששייך לנשים, כל צעד וכל מהלך נקבעים על ידי גברים. דברים ברוח זו נאמרו על ידי יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, חברת הכנסת עאידה תומא-סולימאן, בדיון שנערך השבוע בוועדה על מצב הטובלות במקוואות. הדיון כונס בעקבות הצעת חוק שתוגש בקרוב לאישור הכנסת, עליה חתומים חברי כנסת מיהדות התורה והן מהבית היהודי, אשר רובם, באופן מוחלט, גברים. אותה הצעת חוק מבקשת להרחיב את הפיקוח של המועצות הדתיות ממבנה המקוואות עצמן אל הליך הטבילה ובכך יפגע בפרטיות ובאוטונומיה של הטובלת.
פעמים מעטות מדי אנו מקבלות הזדמנות להציץ על עצמנו מבחוץ, ולראות את אורח חיינו מנקודת מבט מרוחקת, כזו של אישה שאין לה ולא תהיה לה אינטראקציה עם אותה מציאות שאנו חוות. כאשר נקרית הזדמנות כזו בדרכנו, אנו מבקשות להיאחז בה, שכן היא מרעננת את החשיבה ומאפשרת לנו להעריך את התנהלותנו. ייחודו של הדיון בכנסת השבוע היה בדיוק בכך, מאחר שנוהל על ידי אישה המשקיפה מבחוץ; אישה שלומדת את הכללים והחוקים במנהג בו היא אינה לוקחת חלק, מתבוננת ומביטה באינטראקציה שנוצרה בחדר הועדה; אינטראקציה שהבליטה בעיקר סולידריות נשית, שהבהירה לנו כי -כוחנו הנשים, באחדותנו.
הרבה מאוד אמוציות סובבות את השקט של הטבילה. הטבילה היא אישית, היא פרטית. בשל היותה מערבת עמידה של אישה מול אישה, הטבילה היא אינטימית וחשופה, כאשר האיזון בין הבלנית והטובלת מתהפך בין הפנים לחוץ. מחוץ למקווה, הטובלת היא לרוב האישה החזקה יותר בין השתיים. בפנים, בתוך המקווה, הטובלת עומדת כאשר רק מגבת לגופה, מבקשת לטבול על פי מנהגה אל מול הבלנית האחראית על המקווה.
לפני כמעט שנתיים פרסם המשרד לשירותי דת חוזר מנכ"ל ובו נהלים ברורים הבאים להסדיר את אותו מפגש בלתי אמצעי בין בלנית וטובלת. אותם נהלים מבהירים שעל הבלנית לאפשר לטובלת לטבול במקווה על פי מנהגה, כאשר האחריות על מהות וכשרות הטבילה היא של האישה הטובלת בלבד. הבלנית שם על מנת לסייע לטובלת.
אותם נהלים נכתבו ברגישות רבה, פורסמו על ידי המשרד לשירותי דת ואף הועלו לאתר האינטרנט של המשרד. אולם הם לא הובאו לידיעת נשים רבות, טובלות ובלניות כאחד. הם לא הופיעו במקומות שבהם הכי חשוב שיופיעו – במקוואות עצמם.
במהלך השנים נעשה ניסיון להציג את מערכת היחסים בין טובלות ובלניות כמורכבת כזו שטריז תקוע ביניהן, ככאלה העומדות משני צדי המתרס. בה בעת אנחנו מנסות לאחוז כל הזמן בשני קצוות השיח. כבוגרת תכנית המנהיגות של קולך, וכמנהלת קבוצת אדוות – נשים מדברות על המקווה, גם אני כמו שותפותיי לדרך, מאמינה כי יש לשמור על האיזון העדין שנוצר בין הצדדים. באדוות אנחנו מצליחות לעשות זאת בעיקר משום שחלק ניכר מאתנו הן גם טובלות וגם בלניות.
לתפיסתנו, יש להעצים את הבלנית, לתת לה שכר הולם והרחבת ידע, מה שיאפשר לה ללוות את הטובלת בחוויית הטבילה על פי מנהגה שלה. ברור לנו כי קשה לבקש מטובלת, כאשר היא ניצבת לבדה בחדר מול הבלנית, להיות אסרטיבית. יותר מכך, אין זה הוגן לפגוע באותה סולידריות נשית על ידי שילוח אישה באישה, במיוחד כאשר ידוע לנו שרוב הבלניות לא פועלות על דעת עצמן. ההנחיות שהן מקבלות ממעסיקיהן הן לפעול ללא שיקול דעת, וכאשר לא ניתן להן חופש תמרון. מבהירים להן כי יש דרך ברורה מאוד איך הטבילה אמורה להיראות, וכי אין לאפשר לטובלות דרישות מיוחדות, גם אם הן טוענות שהן במסגרת ההלכה.
דווקא באותו דיון, בו התכנסו נשים רבות וביטאו סולידריות בבקשן לשמר את האוטונומיה של הטובלות לנהוג כל אישה על פי מנהגה, ממחיש את הפתרון לדברים. קולות של נשים שונות נשמעו בחדר. נשים שבאות לטבול עם כל מי שהן, עם החוויות, הציפיות והכאבים האישיים שמרכיבים אותן. הן באות מלאות תקוות ותפילות, אשר לא פעם מתנפצים בדיסוננס אדיר עם השקט של המים. פנים וחוץ שוב – בתקווה וצפייה לחוויה מסוימת מול משטור של אשה אחרת – בלנית, שברור לך שהיא ממלאת אחר ההוראות, ואם לא היא עשויה להיות מפוטרת. קול תרעומת ברור נשמע בחדר כאשר נציגת המשרד לשירותי דת, האחראית על מבני דת, ניסתה להפנות אצבע מאשימה כלפי הבלניות. זו אינה הבלנית שבה יש לתלות אשמה. לכן, כאשר תעמדי שוב במצב כזה מול אותה אישה-בלנית, כנראה שתבלעי רוק ותשתקי.
המאבק להבטחת האוטונומיה של הטובלת והעצמת הבלניות עוד מתנהל. הצעת החוק המדוברת, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, טרם הוגשה. אבל הצלחנו לעבור משוכה אחת. המסקנות העיקריות העולות מהדיון הביאו לדרישה כלפי המשרד לשירותי דת לפרסם את הנהלים המשמרים את אחריות הטבילה בידי הטובלת בשלטים אשר יתלו בתוך המקוואות. בנוסף, התבקשו אנשי המשרד לתת כתובת לפניה לתלונות, כאשר נהלים אלו לא נשמרים. הידע הזה צריך להיות נגיש לכל אחת ואחת המגיעה אל המקווה, בין אם פעם אחת בחייה ובין אם כל חודש; בין אם היא טובלת ובין אם היא בלנית.
"ידע הוא כוח" אמר הפילוסוף האנגלי בייקון בן המאה ה16. העלאת המודעות של כל הנשים, טובלות ובלניות, מבקרות על בסיס חודשי או באופן חד פעמי, חיונית על מנת שנשמר את אותה סולידריות ונאפשר לשמור על האחת על כבודה ופרטיותה של השנייה. כוחנו באחדותנו.
קרן חדד טאוב היא יועצת זוגיות, רכזת קבוצות מנהיגות בקולך ומנהלת קבוצת אדוות – נשים מדברות על המקווה.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם