מי צריך את ציון כשיש לנו סטארט-אפ ניישן?
עם כל הכבוד למדינת ישראל, החלוצים לא מסרו נפשם כדי להקים בירושלים את ברלין 2, ואלפי דורות לא השתוקקו להקים כאן את הסיליקון ואלי. למדינה יהודית יש אמירה מבוססת תוכן וערכים
ישראלים יקרים, אל תעלבו, אבל אני לא בטוח שיש לכם סיבה המוצדקת לחגוג הערב. דווקא כשאני מסונוור מאור הזיקוקים התעוררו לי כמה הרהורי כפירה. אמנם נכון, "וויז" באמת הייתה אקזיט מוצלח, אבל אירוני לחשוב שהגאווה הישראלית שלנו נמכרה לשני יהודים, שבמקרה לא היו ישראלים, שהחזיקו ברשותם מיליארד ומשהו כדי לשלם עליה.עוד כותרות ב-nrg:
- המדינה איננה רכוש, צריך לאהוב אותה כמו אמא
- תם הוויכוח: החרדים ב-2016 הם הכי ציונים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הם הקימו את גוגל. גם מחולל פייסבוק, מייסד אורקל ועוד רשימה ארוכה ויפה של יהודים שהיוו את ה"סטארט-אפ ניישן" דה-פאקטו מבלי לעטוף את עצמם בדגל כחול-לבן בקדושה יתרה בה' באייר. ככה סתם, יהודים חסרי מולדת מוצלחים יותר מיהודים עם מולדת. והם אפילו לא יישבו את הנגב עם חממות וטפטפות כחול-לבן-עבודה-עברית.
''במקום להיות בברלין ולחלום על ציון, צעירנו יושבים היום בציון וחולמים על ברלין''
צילום: אדי ישראל
כשבודקים את זה לעומק, לא בטוח שבהקבלה לאחינו בגולה הנוצצת אנחנו שווים יותר. יהודים בכל מקום בעולם מוצלחים ומצליחים הרבה יותר מאשר בישראל. והישראלים ה"לא רוצים להיות פראיירים", ממהרים לנסות את מזלם. ברלין למשל, ארץ הסטודנטים, הנדל"ן והמילקי, מוצפת ישראלים. גם בסיליקון ואלי לא קשה להסתדר כששפת האם שלך היא עברית.
אבל יהיה זה קטנוני להלין על הישראלי הצעיר, שוחר המילקי והבר. היה לו מורה מצוין, הרבאיי ד"ר אברהם גייגר, אביה הרוחני של התנועה הרפורמית אשר חי בברלין של סוף המאה ה-19 והוציא מסידור התפילה את המילים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". מי צריך את ציון כשיש את ברלין?
וכך, במקום להיות בברלין ולחלום על ציון, צעירנו יושבים היום בציון וחולמים על ברלין. הם במזרח וליבם בסוף מערב. אירוני לחשוב על כך, אבל מוזר שדווקא התנועה הרפורמית, שהתנערה וניתקה את עצמה מציון, מהשיבה לארץ ומהערגה לבית המקדש, תובעת לעצמה בקולניות שטח תפילה נפרד ליד הכותל המערבי לנשות הכותל.
בדיוק באותה התקופה בה מחק גייגר את זכר ציון מהתפילה, קבוצה אחרת של יהודים עזבה את הגולה ועלתה לירושלים. הרבה לפני תקומת הציונות כתנועה פוליטית. היו אלו קבוצת תלמידי הגר"א, סביהם של נשיא המדינה ראובן ריבלין ושל שופט העליון מישאל חשין ז"ל. לא המתין להם כאן סל קליטה או תשתיות פורחות. הם חיו כאן בדלות מחפירה. זו הייתה חלוציות מדהימה שנבעה מהרצון לשוב ולכונן עבודת קודש בארץ הקודש.
עם כל הכבוד למדינת ישראל, אותם חלוצים לא מסרו את נפשם כדי להקים בירושלים את ברלין 2. יהודה הלוי לא שורר בערגה לארץ ישראל כדי לייסד כאן את הסטארט-אפ ניישן, ואלפי דורות לא השתוקקו להקים כאן את הסיליקון ואלי. בגרמנית הרי זה נשמע יותר טוב. האם בדומה למנהיגי הרפורמים, גם צעירי ציון הוציאו מתפילתם את "ותחזינה עינינו בשובך לציון", והעדיפו לשקוע בחומרני והנוח?
עם כל הכבוד לצה"ל (ויש), אנו לא רק אומה של יצואני נשק, לוחמה וכוחנות. למדינה יהודית יש אמירה מבוססת תוכן וערכים. היהדות אינה רק מקדשת השבת, אלא גם מביאה את בשורת השבת לעולם המערבי. המדינה מייצאת בעקיפין, על ידי משלחות החילוץ של צה"ל וזק"א, את ערכי החמלה וההומאניות. המודלים של תמיכה קהילתית וחברתית כמו "יד שרה" ו"איחוד הצלה" נלמדים בכל העולם ומהווים מגדלור לערכים של ערבות הדדית.
לאחר 68 שנות ריבונות על פיסת הקרקע הזאת הגיע הזמן להישיר מבט ולשאול את עצמינו: האמנם אנו מדינה בה המלחמה בפשע המאורגן לא נעשית על ידי השוטרים, אלא על ידי חינוך טוב? האם כבודו של הקשיש דומה לכבוד שהיינו רוצים לקבל בבא העת? ועל כולנה, האם עודנו "עם הספר" המקדש את הלימוד ואת האינטלקט היהודי?
היהדות מעולם לא הייתה מעודכנת. היא תמיד הייתה מעדכנת. אם המדינה שלנו אינה אלא עוד פיסה ב"משפחת האומות", שמנסה בכל כוחה לחקות באופן העלוב ביותר את התרבות המערבית, היא מעולם לא זכתה בעצמאות ובעמוד שדרה רוחני משלה.
הכותב שותף בפרויקט דוסים
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם