ראשי » יהדות » דעות

דיון הלכתי, לא טרנד אופנתי: חייבים להפחית בצריכת בשר

הצמחונות לא הייתה ברירת המחדל של האנושות לפני המבול, ודווקא אכילת בשר שיקפה את ההתדרדרות המוסרית. ישעי לוביץ'-צביאל, מכותבי העלון החדש "על כל מעשיו", במאמר תגובה לאסף גולן

העלון "על כל מעשיו" שהופץ בבתי כנסת בערב שבת פרשת נח, הספיק לעורר תגובה גם במדור הנוכחי. בכך, כבר הושגה חלק ממטרת העלון: לעורר דיון תורני בנושא תעשיית המזון מהחי.

תנאי הגידול התעשייתיים שפותחו במערב ומיושמים גם בישראל יוצרים מציאות חדשה ודרגות חדשות של אכזריות לבעלי-חיים, שדורות של רבנים לא יכולים היו להעלות בדמיונם. גם הנזקים הבריאותיים של האכילה העודפת של בשר לא היו מוכרים בעבר.
 
כשרבי שלמה אפרים מלונטשיץ (הכלי יקר לדברים יב) הזהיר שמא אדם "יתאווה תאווה וירגיל עצמו באכילת בשר דבר יום ביומו", הוא בוודאי לא העלה בדעתו חברה שבה כמעט כל אדם אוכל בשר דבר יום ביומו – וממילא לא יכול היה להעלות בדעתו את הנזקים הבריאותיים הנלווים לאורח חיים שכזה. מכאן הצורך החיוני בדיון תורני בנושא – לא כתגובה ל"טרנד" בעולם החילוני, אלא כשאלה מהותית, אמונית, מוסרית והלכתית.

דיון תורני מעין זה – ראשו בשמים, אך רגליו צריכות לעמוד על הארץ ועליו להיות מבוסס עובדות. בתגובתו לעלון כתב כאן אסף גולן כי הצמחונות עלולה לעלות בבריאותו של ציבור רחב ועני. ראוי לעמוד בהקשר הזה על העובדות. כולנו מכירים את זה מדוכני הפלאפל והשווארמה: מנת פלאפל תמיד עולה פחות. ובאותו אופן גם העדשים עולות פחות מהעוף והשעועית פחות מהבקר.

להעשיר את התפריט במוצרים מהצומח זה לא לעבור לחיות על גבינות קשיו. חומרי הגלם של הארוחה הצמחונית הם טחינה ולחמים, בורגול ולוביה, אורז, קוסקוס ופול, כוסמת וחומוס, וכל השפע של ירקות ופירות.
 
התיעוש אמנם הפך את הבשר לזול, כך שבשר כבר אינו שמור רק למעטים שיכולים להרשות לעצמם לאכול מזון מן החי. אולם, גם הבשר התעשייתי הזול עולה יותר מהמוצרים האלו מהצומח – והוא לא מזין יותר מהם.
 
הטענה של גולן שגויה גם במישור הגלובלי: חצי עולם סובל מתת תזונה בעוד החצי השני סובל מהשמנת יתר. פחות מזון מן החי פירושו יותר דגנים לבני אדם, ויש לא מעט בני אדם שזקוקים להם. הרב קוק למשל, היה רגיש גם לסבל של אנשים רחוקים.

אם פעם האמינו בחיוניות של מוצרים מהחי לחוסנו הגופני של האדם, היום מדגישים גופי התזונה את הנזקים של צריכה עודפת של מוצרים כאלו. הקריאה היא לאימוץ תזונה ים תיכונית, שמבוססת על דגנים, קטניות, פירות וירקות – תוך צמצום הצריכה של מוצרים מהחי.
 
לצריכה עודפת של מוצרים מהחי יש זיקה להשמנת יתר, למחלות לב וכלי דם, לחלק מסוגי הסרטן ועוד. לעומת זאת, תזונה מאוזנת מהצומח מספקת את כל החלבון הנחוץ לנו, יחד עם שפע של סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים – והכול במחיר השווה לכל נפש.

הגדלת הצריכה מהצומח על חשבון הצריכה מהחי עולה, אם כן, בקנה אחד עם שיקולים חברתיים ושיקולי בריאות. אבל מה לגבי הצד הרוחני וההלכתי?

טעות נוספת היא, הגדרתו של גולן את הצמחונות של האנושות לפני המבול כ'ברירת מחדל'. כל פרשני התנ"ך, החל מרב יהודה בדף נ"ט עמוד ב' במסכת סנהדרין ועד לרב קוק, ראו בהיתר אכילת הבשר שיקוף של ההידרדרות המוסרית של בני האדם.

מי שהשקיע בקריאת העלון ולא רק בעמוד השער גילה להפתעתו, ואולי גם לאכזבתו, שהתמונה המצטיירת מהדיון בעלון מורכבת בהרבה. איננו מייצרים שיח שחור-לבן רגיל כפי שגולן מתאר, אין כאן טובים ורעים. יש כאן יהודים יראי שמיים ודורשי אמת. העלון, אגב, לא קרא לטבעונות, כי אם יצר שיח תורני מעמיק על הצורך בחשיבה מחודשת על כך שהמצב כיום אינו אידיאלי בלשון המעטה, לבריאות האדם והסביבה גם יחד.

יתרה מכך, המסר המרכזי העולה מן העלון הינו הפחתה משמעותית בצריכת הבשר, כפי שהובא לדוגמה במאמרו של ד"ר חזי כהן. זהו מסר מאוזן ואנו אכן עומדים מאחוריו. מעבר לכך, העלון עסק בבירור שאלות נוספות הנוגעות לטבעונות ולבעלי חיים,  כגון האם יש חובת אכילת בשר בשבתות וחגים לצמחונים, היחס בהלכה להשתתפות במרוצי סוסים ועוד. אם הבנתם שהדברים החשובים בחיים אינם בינאריים אתם מוזמנים לקרוא את העלון שוב ביתר תשומת לב.

ממשיכי דרכו של הראי"ה קוק אינם נושאים את דגל הצמחונות, למרות שגדולי תלמידיו אכן היו כאלו, ומתייחסים לדבריו ב'חזון הצמחונות והשלום' כהלכתא למשיחא. הם אינם מביאים אותם לידי ביטוי בעולם הערכים שלהם. יש כאן חוסר הבנה בסיסי בתורת הרב: כאשר הרב מדבר על 'העתיד לבוא' אין כוונתו שנשב בחיבוק ידיים עד בוא המשיח, להיפך, כוונתו לעתיד שהולך ובא, שהולך ונבנה בידי בני אדם!

הראי"ה היה פעיל ומאמין. בו זמנית, שאלו את עצמכם רק שאלה אחת: כיצד משפיע אידיאל הצמחונות על חייכם כבר היום? להפחית? להיות צמחונים? ללמוד על הנושא?

תמיד טוב לסיים בסיפור. מסופר על הבעל שם-טוב הקדוש: בזמן שעוד היה צדיק נסתר התפרנס משחיטה. לאחר שעזב את הכפר, הגיע שוחט חדש. יום אחד הביא המשרת הגוי של אחד היהודים תרנגולת. בעוד השוחט משחיז את סכינו, החל הגוי לצחוק: "אתה מרטיב את הסכין במים?!" קרא. "וכי מה אעשה?" שאל השוחט. השיב הגוי: "ישראליק (הבעל שם טוב), היה בוכה בשעה שהשחיז את הסכין ומרטיב אותו בדמעותיו!"
 
זהו סיפור מדהים בעל רבדים עמוקים ומסורות מהימנות, אך אני רק אשאל את גולן: מה המסר של הסיפור מכך שהמוכיח של השוחט החדש הוא דווקא הגוי? הגוי, כידוע בספרות החסידית, הוא האדם החי תחת הטבע ומתוכו. דווקא הוא מביע את האכזבה מהיהודי שאינו מרטיב את הסכין בדמעותיו בזמן ההשחזה!

כביכול, לאחר היתר השחיטה אין התרנגולת אלא אובייקט לאכילה? אין לבעלי החיים והטבע משמעות כלשהי מעבר למילוי כרסך? גם לשחוט צריך לדעת איך. הרגישות המוסרית של הבעש"ט לא נשחקה מרוב שחיטות למרות שגם אינו נמנע מכך.

התמונה מורכבת, כבר אמרנו? קחו את הדברים כחומר למחשבה, העמיקו בנושא ובדקו מהו המינון הנכון לכם. רמז: מרבית הדיאטנים לא ימליצו על יותר משתי ארוחות בשריות בשבוע – שמרו אותן לשבת.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg