 |
/images/archive/gallery/114/774.jpg מנת דגים של מסעדת פאלינג באנטוורפן
צילום: אתר המסעדה  |
|
|
|
|
| שגיא כהן עם שיעור באמנות, היסטוריה וקצת דגים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
30/5/2004 15:05 |
|
|
|
|
|
|
|
הצייר פטר פול רובנס, הנודע שבתושבי אנטוורפן, נולד ב1577- ומת ב,1640- מה שקצת מקשה להבין מדוע בדיוק החליטה העיר אנטוורפן להכריז דווקא על השנה הנוכחית כשנת רובנס. במחשבה שנייה, אולי יש בכך היגיון. למרות שרובנס ידוע כבכיר בניה של אנטוורפן, הוא לא נולד בה. אביו של רובנס, יאן, המיר את דתו מקתוליות לקלוויניזם, וב1568- נמלט מאנטוורפן לעיר קטנה בווסטפליה (היום חלק מגרמניה,( שם נולד פטר פול.
יאן רובנס, שהיה איש הרבה יותר מעניין מבנו הצייר, הפך בווסטפליה ליועץ ולמאהב של הנסיכה אנה מסקסוניה. בעלה של אנה זו היה לא אחר מאשר וויליאם "השקט" מאורנג,' מנהיג המרד של ארצות השפלה נגד ספרד הקתולית. וכך, בזמן שוויליאם היה עסוק בלשחרר את אנטוורפן ולאפשר לגולה הקלוויניסטי לחזור למולדתו, הוא עצמו היה עסוק בלשחרר לאשתו את המחוך. אמו של רובנס סבלה בשקט, עד היום שבו יאן נפטר. בו ביום,
מיד אחרי ההלוויה, היא המירה את דתה חזרה לקתוליות, לקחה את המשפחה ושבה לאנטוורפן. שם הפך רובנס הצעיר לצייר אומן, ומשם הוא יצא למסע הגדול שכל אמן היה חייב בו, לאיטליה ולספרד.
ב,1604- שהיא השנה לה אנחנו חוגגים עכשיו יובל עגול, רובנס היה באיטליה. ויכול להיות שזו דרכם של הפלמים לומר שאנחנו חוגגים יובל לבן אנטוורפן, אבל מכירים בכך שאנטוורפן לא היתה מכורתו האמיתית, וודאי שלא מכורתו האמנותית. ציוריו של רובנס, בוודאי באווירת השנים האחרונות, הם מושא לאי הבנה מתמשך.
רובנס האומלל מובא, למשל, כדוגמה תמידית לכך שרזון הוא עניין של אופנה. הנה, אומרים (רגע לפני שמפסיקים את הדיאטה,( תראו את הנשים של רובנס. פעם זה היה אופנתי להיות שמן. האמת היא, כמובן, שזו לא היתה אופנה. רובנס עצמו פשוט חיבב שמנמנות. וכשמתה אשתו הראשונה, הוא נשא לו סופגנייה קטנה ועגולה בת ,16 שלאט לאט פוטמה כמו אווז.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בכחוס לרובנס. צילום: המוזיאון הווירטואלי
|
|
|
 |
|
 |
|
לגלות את רובנס מחדש
|
|
|
 |
|
|
|
בבית שבו הוא עשה את זה, בית יפהפה שהיה שווה ביקור גם אלמלא כל הסיפורים וכל התמונות התלויות בו, נערכת כעת תערוכה תחת הכותרת "לגלות את רובנס מחדש." נורא נחמד, אבל מתי בדיוק איבדנו אותו? הנוכחות של רובנס בכל אוסף אמנות ובכל קורס על תולדות האמנות היא כל כך מונומנטלית (האיש הפיק אינספור ציורים, שאת רובם לא ביצע בעצמו,( עד שגם אם אתה רוצה אתה לא יכול לשכוח אותו.
ובאמת, אם רוצים היכרות טובה עם רובנס, המקום לעשות את זה הוא לא אצל פטר פול בבית, אלא בקתדרלה של אנטוורפן. כאן תלויות שתיים מהתמונות הטובות ביותר שרובנס צייר בחייו, ובוודאי שתיים מפסגות האמנות הדתית של הבארוק. האחת היא סן כריסטופר, השנייה היא ההורדה מהצלב.
סן כריסטופר – אל תילחצו, תיכף מגיעים לאוכל – היא תמונה שצוירה על פי הזמנת גילדת עושי הרובים, שכריסטופר הוא פטרונה, והיא הציגה בפני רובנס אתגר לא פשוט: על פי הדוקטרינה של הקונטר-רפורמציה, שאנטוורפן אימצה בהתלהבות, הערצת דימויי הקדושים היתה בבחינת הכנסת צלם להיכל, ולכן רובנס נאלץ לצייר תמונה לכבוד הקדוש, רק בלי הקדוש.
הוא עשה את זה - תיכף אוכלים, חכו שנייה - בכך שביסס את הציור על פי הפירוש המילולי של כריסטופר ")נושא ישו(" וצייר שלוש אפיזודות שבהן ישו נישא: הראשונה בבטן אמו, השנייה כשהוא מוצג במקדש בידי שמעון הכהן הגדול, והשלישית כשהוא מורד מהצלב.
|
|
|
|
|
|
|  | | מבט מבחוץ על המסעדה. צילום: מתוך האתר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
